הִנֵּה הַפַּחַד, הִנֵּה –

הַבַּיִת כְּבָר מַקִּיף אוֹתִי מִכָּל עֲבָרָיו

וַאֲנִי רוֹצֶה לָקוּם וְלָלֶכֶת

אֲבָל הַקִּירוֹת סוֹגְרִים

וְהָעִיר נֶאֱנַחַת מִמַּאֲמָץ.

כָּל הַחֲלוֹם הַזֶּה גָּדוֹל עָלַי:

תִּרְאוּ אֵיךְ הוּא חָנַק אֶת עֵץ הַזַּיִת,

אֵיךְ הָעֵשֶׂב מִשְׁתַּטֶּה בֶּחָצֵר.

הָאֲדָמָה שֶׁהִתְרַגְּלָה לְמִדְרַךְ רַגְלַי

עַכְשָׁו מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנִּי אֶת יַלְדִּי

וַאֲנִי רוֹצֶה שֶׁקֶט,

אֲנִי רוֹצֶה לִישֹׁן וְתִקְוָה שֶׁחוֹלֶמֶת

וְלֹא מִתְקַיֶּמֶת.