ריימונד צ’נדלר כמבקר חברתי

ירחון הספרות הבריטי הוותיק, The Strand Magazine, מפרסם השבוע בגיליונו סיפור של ריימונד צ’נדלר, שנכתב בערוב ימיו של הסופר, ומעולם לא פורסם. הסיפור, “זה בסדר – הוא רק מת”, שנתגלה על ידי עורך המגזין, אנדריו גולי, בעיזבונו של הסופר בספריית בודליין באוקספורד, עוסק בגבר המובא לבית חולים לאחר שנפגע על ידי משאית. מפיו של האיש נודף ריח של וויסקי, והרופא התורן מחליט להעביר את הפצוע לבית חולים אחר בהנחה שמדובר בחסר-בית שממילא לא יהיה לו כסף לשלם עבור הטיפול.

לדברי גולי, הסיפור היה אחד הדברים האחרונים שצ’נדלר כתב. על פי ההערכה, הוא נכתב בין 1956 – 1958. צ’נדלר נפטר ב-1959. ארבע שנים לפני כן נפטרה אשתו האהובה סיסי, שהייתה גדולה ממנו ב-18 שנה, וצ’נדלר שקע במרה שחורה. בעיותיו הרפואיות החריפו, הוא חזר לשתות, סבל מדיכאון חריף, נכנס ויצא מבתי חולים ואף ביצע ניסיון התאבדות. הביוגרפים מציינים כי הדבר פגע נואשות באיכות כתיבתו.

לדברי אנדריו גולי, הסיפור שנתגלה, משקף את חוויותיו מאותן השנים האומללות. גולי מניח כי צ’נדלר החליט לא לפרסם את הסיפור, מכיוון שהיה מאוד פסימי ושונה כל כך מספריו הבלשיים.

­בהערות שצירף צ’נדלר לסיפור, הוא כותב שהרופא, אשר החליט שלא לטפל בפצוע, “ביזה את עצמו כאדם, כרופא, כמציל חיים.”

“במקצוע הרפואה יש הרבה אנשים כמוהו – ואלפים השונים ממנו,” כותב צ’נדלר. “מקצוע הרופא בימינו דורש יותר מדיי ממי שמתמחה בו. אבל הרופא הזה היה מודע כבר זמן רב שמקרה כגון זה עלול לקרות לו, ובעיקרון הוא בגד בשליחותו ובמקצועו. מדוע, בנסיבות כאלה, הרופא אמור להתנהג באופן שונה מכל אדם אחר? התשובה היא פשוטה: כי אם הוא ככל אחד אחר, הוא לא ראוי להיות רופא.”

“הסיפור הייחודי הזה הוא דוגמה מובהקת להיותו של צ’נדלר מבקר חריף של השיטה החברתית בארה”ב,” כותבת ד”ר שרה טרוט, המתמחה ביצירתו של צ’נדלר, ברשימה שצורפה לסיפור במגזין. “הוא משקף את אי שביעות רצונו האישית של צ’נדלר ממערכת הבריאות האמריקאית, שבה המצב הכספי של המאושפז יכול לקבוע את איכות הטיפול שיזכה לו. זהו סיפור מודרני של חיים-או-מוות – ופירוש מטריד ביותר של החלום האמריקאי.”

ריימונד צ’נדלר. ביקורת חברתית

צילום: וויקיפדיה