100 שנה להולדתה של אייריס מרדוק, מחברת רומנים מהטובים ביותר במחצית השנייה של המאה ה-20

בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת הייתה אייריס מרדוק מהסופרות החשובות בעולם. בימי חייה הספיקה לכתוב 26 רומנים, ספרי הגות ופילוסופיה ושני קבצי שירה, והיתה מועמדת 6 פעמים לפרס בוקר היוקרתי – ולבסוף זכתה בו. היא מיעטה להתראיין לכלי התקשורת – את עולמה הרוחני המרתק ביטאה בספריה.

מרדוק נולדה בדיוק לפני 100 שנה בדבלין במשפחה אירית-אנגלית ממעמד בינוני, אותה הגדירה מאוחר יותר כ"משולש אהבה מושלם." כאשר מלאה לה שנה, המשפחה עברה ללונדון. בשנת 1938 החלה מרדוק ללמוד ספרות אנגלית וספרות עתיקה בקולג' סאמרוויל היוקרתי, כן למדה בסמינר לפילוסופיה. את לימודיה סיימה עם תעודת הצטיינות.

פרוץ מלחמת העולם השנייה קטע את לימודיה. מרדוק החלה לעבוד במשרד האוצר הבריטי ובשנת 1944 עברה לאו"ם – תחילה כמזכירה, מאוחר יותר במחנות הפליטים באירופה. לאחר המלחמה היא החלה ללמוד פילוסופיה בקולג' ניונהאם, המסונף לאוניברסיטת קיימברידג'.

שנה לאחר מכן היא פתחה בקריירת ההוראה כשהחלה ללמד פילוסופיה בקולג' סנטה אנה בחסות אוניברסיטת אוקספורד. להוראה הקדישה 15 משנות חייה. ההוראה באוקספורד היתה תקופה משמעותית עבורה, כאן, עוצבה אישיותה וכאן פגשה ב-1956 גורלית בחייה: כאן התרחשו האירועים המשמעותיים ביותר בחייה. כאן פגשה את בעלה לעתיד, פרופסור לספרות אנגלית וסופר. השניים נישאו בשנת 1956. מרדוק בחרה שלא להביא ילדים לעולם, וביילי כיבד את החלטתה.

אמנם היא פרסמה פה ושם כמה ספרי מחקר, למשל על הגותו של ז'אן-פול סארטר, אך היה זה רומן הבכורה שלה, "תחת רשת", שהזניק את הקריירה שלה כסופרת מוערכת.

הרומן מתאר בשנינות רבה פנורמה לונדונית של אנשי עסקים, אנשי רוח, סופרים, מו"לים, שחקנים ושחקניות קולנוע. הוא יצא ב-1954 כאשר מרדוק הייתה בת 35. הרומן זכה מיד בשבחי הביקורת, הוא תורגם לעברית לראשונה 30 שנה לאחר מכן בהוצאת "עם עובד".

כיום מרדוק נחשבת בעיני רבים כמחברת רומנים מהטובים במאה ה-20, וכקלאסיקנית של הספרות המודרנית. שמה מככב בכל רשימת ה-100 הסופרים החשובים בעולם. בשנת 2008 היא נכנסה לרשימת 50 הסופרים הבריטים הגדולים ביותר החל משנת 1945 של המגזין "טיים", כשהיא תופסת בו את המקום ה-12.

כישרונה של מרדוק להאיר תכונות אנושיות כרומנטיקה, התאווה לחיים ואופי חזק הצטיינו בטבעיות רבה, ואילו התפניות הגורליות נחשבות לפסגות ביצירותיה.

בשנת 1963 החלה מרדוק, שכבר היתה סופרת מפורסמת, ללמד פילוסופיה בקולג' המלכותי. כעבור 4 שנים היא עזבה לחלוטין את ההוראה ונתנה פה ושם רק הרצאות ספוראדיות בפני סטודנטים.

ב-1987 זכתה מרדוק בתואר האצולה הבריטי והפכה ל"דיים". ב-1995 היא כתבה את הרומן האחרון שלה, "הדילמה של ג'קסון", שהתקבל בקרירות מסוימת מצד המבקרים. בשנותיה האחרונות היא נאבקה במחלת האלצהיימר, כשבעלה סועד אותה בנאמנות. לאחר מותה הוא כתב ספר על חייהם המשותפים.

מרדוק נפטרה בשנת 1999 במחלקה סיעודית בבית אבות. הארכיון שלה הועבר לאוניברסיטת איווה בארה"ב. הקולנוע הבריטי עשה לה כבוד כשבשנת 2001 יצא לאקרנים סרט קולנוע בשם "אייריס וג'ון", כשקייט ווינסלט מגלמת אותה בצעירותה, וג'ודי דנץ' – בזקנתה. שתי השחקניות היו מועמדות לפרס האוסקר על תפקידיהן.

רבים מספריה יצאו בתרגום עברי, וביניהם "הנערה האיטלקית", "חלומו של ברונו", "הנסיך השחור" ועוד.