חגיגה למעריצי קורט וונגוט: בימים אלה יצא לאור לראשונה, בהוצאת "סבן סטוריז" האמריקאית, מהדורה המכילה את האוסף השלם של סיפוריו של הסופר הרב-גוני הזה, שנפטר לפני עשור, ושילב ביצירותיו סאטירה חריפה, הומור שחור ומדע בדיוני. שני עורכיו של הקובץ, דן וייקפליד וג'רום קלינקוביץ', חבריו הקרובים של וונגוט, חוקרי ספרות שהיו חבריו הקרובים של הסופר המנוח, עשו חריש עמוק, וקיבצו לאוסף 98 מסיפוריו של וונגוט, שפורסמו בין השנים 1941 – 2007 בספרים ובכתבי עת השונים: כשהבונוס – חמישה מסיפוריו שטרם ראו אור, לצד תריסר שפורסמו רק באינטרנט והיו נחלתם של מעטים בלבד. האוסף מחולק לפי פרקים תמאטיים, כמו "מלחמה", "נשים", "מדע", "רומנטיקה" ועוד.

וונגוט (1922 – 2007) נחשב לאחד הבולטים שבסופרים האמריקאיים במאה ה-20. תהילתו היא בעיקר בזכות הרומנים שכתב, והבולטים ביניהם הם "אמא לילה", "עריסת חתול", "ארוחת בוקר של אלופים" וכמובן "בית מטבחיים 5" (שתורגם לעברית על ידי יורם קניוק ויצא ב"זמורה ביתן"). הספר מתאר את חוויותיו של וונגוט כחייל אמריקאי שבוי בדרזדן בשנת 1945, כאשר העיר הופצצה קשות על ידי מטוסי בנות הברית. וונגוט היה בקבוצת החיילים השבויים בדרזדן ושרד את ההפצצה כששהה במהלכה במרתף תת-קרקעי ששימש לאריזת בשר (מכאן שמו של הספר). לאחר ההפצצה הועסקו השבויים באיסוף גופות ההרוגים בעיר, ובשריפתן. החוויה הטראומטית הזו הולידה את הרומן הכי גדול של הסופר, שתורגם לשפות רבות וזיכה אותו בתהילת עולם. ב-1972 עובד הספר לסרט קולנוע שזכה להצלחה רבה.

מתוך הסרט בית מטבחיים 5

דור שנות ה-60 אימוץ את וונגוט בשל כתיבתו האנטי-ממסדית, והנובלה "עריסת חתול" הפכה לספר פולחן באותו העשור המהפכני.

למרות שהשקפת עולמו, כפי שבאה לידי ביטוי בספריו ובראיונות עימו, הייתה מלאת חמלה כלפי המין האנושי, קשה לזהות בה נימות של אופטימיות. בראיון שנתן שנתיים לפני מותו, אמר: "תולדות האנושות איומים לגמרי. בהתחשב בכל סוגי הנשק החדשים ויכולת ההרס הענקית, אני לא חושב שיש לאנושות סיכוי, אם לשפוט לפי העבר. שתי מלחמות העולם היו איומות ונוראיות והוכיחו כי איננו עליונים על חיות, כך שאני לא רואה תקווה להחלמה כלשהי בעתיד. כשביקרתי באושוויץ, עליתי על עמדת הזקיף כדי להביט מטה על הקרמטוריום. מה שראיתי הביא אותי למסקנה חד-משמעית שכולנו חיות כל כך איומות, שמוטב היה לו לא היינו קיימים בכלל".

ועד שהנבואה הפסימית הזו תתגשם, נצלו את הזמן לקריאת ספריו של וונגוט. אמנם, לא כולם ברמה אחידה, אך כפי שוונגוט בעצמו אמר לאחר שהביקורת קטלה אחד מספריו: "כולם כותבים ספרים גרועים. למה לי אסור?".