קַלְסוֹנֵס
עַכְשָׁו חַג שָׁבוּעוֹת וַאֲנִי בְּאַרְצוֹת הַיָּם.
מִמְּרַחֲקִים, אֲנִי נִזְכָּר בַּקַלְסוֹנֵס* שֶׁל אִמִּי,
שֶׁכָּל כָּךְ אָהַבְתִּי עִם פֵּרוּרֵי גְּבִינָה פְּזוּרָה עֲלֵיהֶם.
כְּשֶׁאִמִּי רָאֲתָה אוֹתִי בּוֹלֵעַ אוֹתָם בִּרְעַבְתָּנוּת,
וּלְאַחַר עוֹד הִתְנַצְּחוּת בֵּינֵינוּ,
הִיא אָמְרָה לִי: "אַתָּה אוֹהֵב אֶת הַקַּלְסוֹנֵס,
יוֹתֵר מִשֶּׁאַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי."
וְעַכְשָׁו, כְּשֶׁאֵין מִי שֶׁיָּכִין לִי קַלְסוֹנֵס,
וּבְעַצְמִי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ לַהֲכִינָם,
אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאִמִּי טָעֲתָה,
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ יוֹתֵר מִשֶּׁאֲנִי אוֹהֵב קַלְסוֹנֵס.
שבועות, 29.5.2020
** מאכל טברייני לשבועות. כיסונים.
שיר מרגש שיחד עם הלבוש הצבעוני, הריחני שמוגש גם עם קריצה הומוריסטית ציניקנית, הוא נוגע במקומות הכי עמוקים: זכרונות ילדות מאמא, מהמטבח של אמא, מהנזיפות האוהבות והחומלות של אמא, בגעגוע העמוק ובחוסר שלא יתמלא עוד. כשאביטוב כותב על אמו אני מרגיש שהוא כותב גם אמי, ועלי…
נפלא, נפלא, נפלא איך ירון אביטוב מתאר במילים ספורות אך חדות וישירות הוויה ויחסים מלאים כל כך מלאים… כאילו היינו שם. מחכה לעוד!
הזיכרון מוליך את הקורא מהקלסונס של ירון אביטוב אל העוגיות של מרסל פרוסט, כשבשניהם הטעם והריח נאחזים בזיכרון ומטלטלים אותנו. אלא שמטבעו הזיכרון מאחר לבוא, מתעתע ואף מכאיב, כי אין כל אפשרות לתקנו. מכאן כוחו וזו גם חולשתו הגדולה. שירו של ירון אביטוב רגיש, תמציתי ומהנה.
שיר מרגש
הקלסונס של אמו המנוחה של ירון הם כמו עוגיות הפוגצ׳ה של אמי זיכרונה לברכה…
מאכלי הילדות האבודים, שמתקיימים בזיכרון שלנו כביקום ללא זמן…
שיר נפלא!
שיר יפה ומרגש של ירון על אמו שאותה אהב כל כך והיה קשור אליה עד מאוד. ירון הנציח את זכרון אמו בסיפורים ועתה גם בשירים. כתיבתו מלאה בהומור, רגש, סימפטיה ואהבה למה שהיה ואיננו עוד. אמו של ירון הייתה גאה בו עוד בחייה ובוודאי ובודאי שגם היום.
ממש מזכיר לי את הילדות בטבריה כל מילה מרגיש בתוכי
ירון יקר,
שירך החזיר אותי הרבה שנים לאחור.
ריחות של תבשילים ומאפים מחזירים למטבחה של אימא.
מתרפקים על המטבח שבחצר,שבו בושלו תבשילים בסגנון של פעם שבושלו לילה שלם על פתיליה
ומעמולים עשירים בשקדים, צנוברים ותמרים.
המעמולים של אמי שולחים ברכת שלום לקַלְסוֹנֵס של אמך.
בן-ציון יהושע
לא אכלתי מעולם קלסונס, אבל השיר הזה הוא כיסון טעים להפליא
קלסונס זה השר על האמא של כולנו, כל אחת המאכלים שלה. יופי של שיר. ברכות.
שלום ירון,
ריחות וטעמי ילדותי מגיעים הישר מסבתי ג'מילה שאז חשבתי שסביבה
נבנתה טבריה… ומרחיקים עד מקנס במרוקו של סוף המאה ה-19.
גם עוגיות המעמול עם התמרים והאחרות עם בוטנים ואגוזים.הטעם עוד בפה.מהיכן
הביאה את הארטישוק…. לא יודע…
שיר מרגש ויפה, ירון, טעמים ורחות הם חלק בלתי נפרד מזיכרונות הילדות לכל אחד הקלסונס שלו
תודה כאן לכולם על המילים מחממות הלב שהשיר הזה זוכה לקבל מקרובים ורחוקים, שהם עדיין קרובים. ואגב, אציין כאן כקוריוז את ברוך דיאמנט. ברוך הוא קרוב משפחה שלי, ואני שמח הגיע אל השיר הזה… הוא הכיר את אמי המנוחה, ואת סבתו זכיתי גם אני להכיר והיא חבשה תמיד מטפחת פרחונית. סבתו ג'מילה היתה דודתה של אמי… ואביו ואמו, שלמה ועופרה, נמנו תמיד עם קרובי המשפחה האהובים עליי ביותר. אנשים מקסימים. את ברוך עצמו הזכרתי באחד מספריי, אבל על זה בהזדמנות אחרת…
התענגתי. כמה געגועים בשיר אחד קצר.
שיר יפה וצובט לב שכל מי שהיה פעם ילד/ה יזדהה איתו, שכל מי שהייתה לו פעם אמא יזדהה איתו. אם זה קלסונס או עוגת גבינה או מלפפון ראשון של קיץ. הכול בלב שלנו, מוטבע לכל החיים.
תודה ,ירון, על הכאב המתוק.
נוגע
יפה ,מרגש ומזכיר נשכחות.
ירון,מאד מוצא חן בעיני שדמותי הספרותית-ניסים-מצאה מקומה בפתק מאימא.
התחברתי כל כך שבנסיונות הכתיבה שלי יש פרק-סיפורי ניסים.
שלעולם נספר סיפורים….ניסים ונפלאות
ממש יפה, השיר
פגז קומפוט השיר הזה. מדמיע בכנותו.
לא אכלתי קלסונס, אבל השיר ערב מאוד לחיך
שווה לקרוא גם אחרי שבועות. אהבתי
קצר וחזק
לתפארת הקלסונס!
ביטוי עדין לגעגועים אין קץ