לפחות חמישה ארגוני פרסים ספרותיים בבריטניה קיבלו מיילים שביקשו מהם להעביר כספי פרסים לחשבון פייפאל. אחד מהם אפילו שילם.

מארגני פרס ביילי גיפורד (Baillie Gifford Prize), פרס ספרותי מכובד בבריטניה המוענק עבור כתיבת ספרי עיון, התעוררו ב-25 בנובמבר למייל נרגש עליו חתום הסופר קרייג בראון. לילה קודם זכה בראון בפרס לשנת 2020 עבור ספרו One Two Three Four: The Beatles in Time השוזר מחדש את סיפורה של להקת הביטלס.

היתה רק בעיה אחת, כך נטען באימייל: "אני חווה כרגע כמה בעיות מול הבנק שלי וגם עקב המגיפה." האם המארגנים יכולים להעביר את כספי הפרס בסך 50,000 ליש"ט לחשבון פייפאל?

בראיון טלפוני ל"ניו יורק טיימס" טובי מונדי, מנכ"ל הפרס, משחזר: "האימייל היה כתוב בביטחון מופלג," אבל הוא הרגיש שמשהו פה מריח לא טוב. הוא התקשר לבראון וגילה שהאימייל שהתקבל הוא ניסיון הונאה.

מסתבר שניסיון גניבה כזה של כספי פרס ספרותי לא היה מקרה חד פעמי. במהלך השנה האחרונה, לפחות חמישה פרסי ספרות בריטיים נפלו קורבן לאותו ניסיון הונאה – ואחד מהם אפילו שילם. במרץ 2020 מארגני פרס ראת'בונס פוליו (Rathbones Folio) העבירו 30,000 ליש"ט לגורם שהתחזה לולריה לואיסלי, סופרת מקסיקנית שחיה בארה"ב, שזכתה בפרס עבור הרומן שלה "ארכיון ילדים אבודים" (Lost Children Archive). מארגני הפרס נאלצו למצוא עוד 30,000 ליש"ט לתשלום ללואיסלי, ו"הכספים האבודים נספגו בחיסכון בעלויות במקום אחר," מסרה מינה פריי, מנכ"לית הפרס.

עד כה נראה כי לא נרשמו ניסיונות הונאה כאלה נגד אירגוני פרסים במדינות אחרות. סוזן סוואן, סופרת שעזרה בהקמת פרס קרול שילדס לסיפורת, שממוקם בצפון אמריקה, כתבה בתגובה לפניית ה"ניו יורק טיימס" כי "פישינג ספרותי הוא פשע רשת שטני, מכיוון שרובנו מצפים מרמאים לשוטט באתרים אחרים, ולא לקרוא על ספרים." היא הוסיפה: "נפתור את הבעיה על ידי הנפקת צ'קים לזוכים שלנו ונימנע מתשלומים מקוונים."

לא רק פרסים ספרותיים היוו כיעד לניסיונות התחזות. בשנים האחרונות, סוכנים, עורכים וסופרים קיבלו הודעות דוא"ל שביקשו מהם למסור כתבי יד שטרם פורסמו, החל מרומנים שוברי קופות של מרגרט אטווד ואיאן מקיואן וכלה באסופות סיפורים קצרים. המניע לניסיונות אלה אינו ברור, שכן נראה כי כתבי היד שנפלו בפח לא הגיעו לשוק השחור ולא נדרש כופר בגינם.

נראה כי הרמאים בפרסים ספרותיים מונעים יותר מכסף ונוהגים בגישה דומה בכל פעם: הודעת דוא"ל נשלחת למנהלים בשעת לילה מאוחרת לאחר ההכרזה על הזוכים, תוך שימוש בכתובות המופיעות בשמו המלא של הסופר או הסופרת ואחריו המילה "writes". כך קרה גם ביוני האחרון לאגודה המלכותית לספרות המחלקת את פרס Encore, למארגני פרסי פורוורד לשירה (Forward Prizes for Poetry) באוקטובר; ופרסי התרגום של אגודת הסופרים הבריטית בפברואר, כך מסרו מארגני הפרסים הללו. לא נעשה ניסיון ליצור קשר עם פרס הספרות היוקרתי ביותר של בריטניה, פרס המאן-בוקר.

כמה מהאירגונים שקיבלו את הודעות הדוא"ל אמרו כי הם חושדים שהרמאי היה מעורב בענף ההוצאה לאור הבריטי, בהתחשב בכך שהוא או היא ידעו למי לפנות ומתי לשלוח את ההודעות. מונדי, מפרס ביילי גיפורד, אמר כי הוא תוהה אם הרמאי יכול להיות סופר ממורמר שלא זכה בפרס וזועם על כך, ומנסה לקחת את מה שהוא חושב שמגיע לו, "אבל אני לא אנקוב בשמות."

רק מעטים מסכימים עם הכיוון הזה מסיבה אחת פשוטה: הודעות המייל לא מרמזות על כותב בעל כישרון ספרותי. בראון, הזוכה בפרס ביילי גיפורד, שמונדי חלק עימו את הודעת ההונאה, מסר: "אני לא חושב, 'אלוהים אדירים, זה סלמאן רושדי'." סופר אמיתי היה משקיע יותר בדקדוק שלו, הוסיף בראון.