פיליפ ק. דיק – גאון מטורף או מטורף גאון
ספק גדול אם עד 1982 שמו של פיליפ ק. דיק היה מוכר למישהו מחוץ לקהילייה המצומצמת של חובבי המד"ב. אך באותה השנה יצא למסכים "בלייד ראנר", עיבוד מופתי של הבמאי רידלי סקוט לסיפורו של דיק, "האם האנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות", בכיכובו של הריסון פורד – והסופר כבש לעצמו קהלי מעריצים נוספים. הוא גם זכה להיכלל בקטגוריה המצומצמת של סופרים כמו סטיבן קינג וג'ון לה-קארה, שכמעט כל ספר שלהם עובד לקולנוע או לטלוויזיה. אך דיק עצמו לא זכה ליהנות מפירות התהילה הזו – בשנה בה יצא "בלייד ראנר" למסכים, הוא נפטר משבץ מוחי, בן 54 בלבד, מותיר אחריו חמש גרושות ושלושה ילדים.
העניין בדיק וביצירתו, שעסקה בעיקר בסוגיות של מציאות אמיתית או מדומה, במצבי התודעה השונים ובחזיונות למיניהם, לעולם לא גווע מאז מותו, אלא להיפך, והוא מתחדש מדי כמה שנים, הודות לסרטים המצליחים שעובדו על פי ספריו – פרט ל"בלייד ראנר" המקורי, גם "זיכרון גורלי", "דוח מיוחד", הסדרה "האיש במצודה הרמה", שעונתה השלישית נמצאת בימים אלה בשלבי הפקה, והסדרה בת 10 הפרקים "החלומות החשמליים של פיליפ ק. דיק" – הפקה משותפת של ערוץ 4 הבריטי וחטיבת הטלוויזיה של "סוני", המבוססת על אנתולוגיית סיפוריו של דיק. "בלייד ראנר 2049", הלהיט הקולנועי, המהווה מעין המשך לסרטו של רידלי סקוט, כובש בימים אלה את המסכים ברחבי העולם.
חייו האישיים של דיק ידועים פחות. הוא נולד בשיקגו להורים ממוצא אירי, מאוחר יותר עבר עם הוריו לסן פרנסיסקו, והתחנך ברשת החינוך של הקווייקרים. לאחר סיום התיכון, הוא למד זמן קצר באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, כשהוא מתפזר בין דיסציפלינות כמו היסטוריה, פילוסופיה, פסיכולוגיה וזואולוגיה, ושם, לאחר שהתעמק בכתבי אפלטון, החל לפתח השקפה שתלווה אותו כחוט השני לאורך כתיבתו, לפיה במידה מסוימת העולם הוא אינו ממשי, ולמעשה קשה לדעת לבטח מה אמיתי ומה לא.
לאחר שפרש מלימודיו עקב בעיות גוברות של חרדה, הוא עבד כמה שנים כדי.ג'יי ומוכר בחנות תקליטים. את סיפורו הראשון הוא מכר ב-1951, לכתב עת שעסק במד"ב, ומכאן החל להתפרנס מכתיבה בלבד. התמורה הכלכלית לעבודתו הייתה זעומה ביותר, ודיק חלם לפרוץ לספרות המיינסטרים, מחוץ לגבולות ז'אנר המדע הבדיוני. הוא כתב כמה סיפורים ונובלות כאלה, אך כולם, פרט לאחד – "וידוייו של אמן גרוע" – הוחזרו לו על ידי המו"לים.
בקהיליית המד"ב, לעומת זאת, הוא רכש לעצמו שם של גאון, וב-1963 אף זכה בפרס "הוגו" היוקרתי עבור "האיש במצודה הרמה", רומן מז'אנר ההיסטוריה האלטרנטיבית. אך במקביל להצלחה מסוימת בעולם היצירה, פקדה אותה שורה של משברים אישיים: נישואין כושלים וגירושין, התמכרותו לסמים קשים, כגון מתאמפטמין, ואפילו פריצה לביתו, שבה נגנבו כל כתבי היד עליהם עבד. אירועים אלה תוארו בספרו A Scanner Darkly, שגם הוא הפך לסרט.
לאחר שעבר טיפול גמילה בקנדה (שגם שם יצר זוגיות עם מאזינה שהגיעה לאחת מהרצאותיו, אך זרקה אותו מהבית לאחר שבועיים בשל התנהגותו הביזארית), הוא שב בתחילת שנות ה-70 לסן פרנסיסקו, אך שם החל לסבול מסדרה של חזיונות, בעקבותיהם טען כי חי תחת שתי זהויות: האחת, כפיליפ ק.דיק, והשנייה – כתומאס, נוצרי הנרדף על ידי הרומאים במאה הראשונה לספירה. זו הייתה רק הראשונה מזהויותיו הכפולות – בהמשך טען כי השתלטה עליו רוחו של אליהו הנביא ועוד. את כל אלה תיעד בספריו וביומניו, שם מצאו את מקומן בהמשך גם חוויות הל.ס.ד שלו.
עם הזמן הבעיות הנפשיות הלכו והעמיקו. ב-1974 כתב דיק לאפ.בי.איי מכתב, בו האשים מספר אנשים בכך שהם סוכנים של ברית ורשה. באותו המכתב טען כי סטניסלב לם, סופר המד"ב הפולני המפורסם, הוא שם בדוי, מאחוריו מסתתרת ועדה מיוחדת של השירותים החשאיים מהגוש המזרחי, שתפקידה הוא להחדיר אל דעת הקהל המערבי השקפות קומוניסטיות. זאת – לאחר שבצעירותו ניהל פלירט עם המפלגה הקומוניסטית האמריקאית.
לאחר שמת משבץ ב-1982, נפוצה הסברה כי הוא סבל מהתפרצויות של אפילפסיית האונה הרקתית, דבר שעלול היה להביא לחזיונות השונים שחווה. הרומן האחרון שלו, The Transmigration of Timothy Archer, פורסם זמן קצר לאחר מותו.
יצירתו של פיליפ ק. דיק השפיעה על סופרים ויוצרי קולנוע רבים; בעולם קמו מספר מועדוני מעריציו, שיש ביניהם, הטוענים כי הוא לא מת, רק החליף זהות.
בסופו של דבר, קשה להחליט מי היה באמת: סופר גאון בעל הפרעה נפשית קשה או פסיכי בעל כישרון ספרותי יוצא מן הכלל. קרוב לוודאי, שניהם.
תגובות