אבי, מנוחתו עדן, היה סופר סת"ם. כל ימיו כתב ספרי תורה, מזוזות ומגילות אסתר. הוא היה יושב על הרצפה וכותב על ברכו המכופפת.

אימי, זיכרונה לברכה, סיפרה לנו שנולדה בירושלים בפורים. אסתר שמה. היא היתה מלכה. אינני יכול לשכוח כיצד היתה מנהגת את עולמה.

היא סיפרה שהפרנסה לא היתה מצוייה; הם גידלו 8 ילדים והיה קשה מאוד. לאבי לא היתה עבודה ואימי נאלצה לעבוד במשק בית. באחד הימים, בעוד היא שבה עם הפרוטות המועטות, כשבכוונתה לקנות מזון למשפחה, כך סיפרה, היא פגשה אדם שנראה כסב והוא אמר לה שתחלק את הפרוטות המעטות – בחלק אחד שתקנה מזון ובחלק השני שתקנה עציץ ותגדלו. היא חשה כי לאדם שפגשה יש סמכות בלתי ברורה אך ניסתה להסביר לו שהפרוטות הן כה מועטות שבקושי תוכל לקנות מזון למשפחתה, אך הוא הורה שוב כך לעשות ובירכה בפרנסה טובה ונעלם. אימי, הבינה בחושיה שעליה כך לנהוג והיא, למרות הקושי העצום, חילקה את הכסף למזון ולעציץ.

למחרת אותו יום הגיע אדם, ששמע שאבי יודע כתיבת סת"ם, לבית הוריי ושאל את אבי אם יוכל לכתוב לו כדוגמה כמה פסוקים מהתורה על מנת לבדוק את איכות כתיבתו. אבי כתב לו והוא מייד אמר לאבי שהוא יספק לו את הקלף, הדיו והקולמוסים, כאשר אבי יכתוב והוא ידאג לפרנסת הבית – "כל פרנסתך עליי", אמר.

צריך לזכור כי היינו עשר נפשות – הוריי ושמונת ילדיהם – והתגוררנו בחדר אחד. ואכן אותו אחד שהעסיק את אבי היה אדם הגון והוא שילם לאבי – ללא חוזה, זכויות וכדומה – ככל שהיה נדרש. אימי שידעה לנהג את עולמה (עוד מילדות חשתי שהיא יודעת מסודות ההוויה הכמוסים) דאגה שאבי יבקש תוספת לשכרו לשם הפרנסה, ושיכנעה כי יש לעבור לדירה יותר מרווחת (שם התנובה של האב תהיה גדולה יותר, לטובת כולם). ואכן כך קרה ועברנו לדירה יותר מרווחת.

אימי משוכנעת היתה כל ימיה שאותו "סב" שפגשה הינו שליחו של אלוהים, ושבזכותו ובזכות שנשמעה לעצתו נמצאה הפרנסה; במשך כל חייה ליווה אותה אותו עציץ שקנתה.

77 שנים נשואים היו, ובערוב ימיו של אבי, כשכבר חדל מכתיבתו, אמרה לו אימי, "נכון שיש לך שמונה ילדים?", והוא אישר כמובן. ואז אמרה לו, כל חייך כתבת ספרי תורה ומזוזות ומגילות אסתר, ועכשיו אני אסתר אשתך ואם שמונת ילדך אומרת לך לשבת ולכתוב לכל אחד מהילדים מגילת אסתר.

וכך היה. הוא ישב וכתב לכל אחד מאיתנו מגילת אסתר. בצעירותו הוא היה כותב מגילה ביום, אבל עכשיו נדרש לו שבוע לכתוב מגילה. במשך שמונה שבועות הוא השלים את המלאכה.

לימים, בספרי "כך גם עלה במחשבה לפניו" (עמדה, 2018; ערכה: גל קוסטוריצה) פירסמתי את השיר הבא:

כְּשֶׁאִמִּי אֶסְתֵּר
הָיְתָה צָמָה בְּתַעֲנִית אֶסְתֵּר
וְאָבִי חָבִיב
הָיָה יוֹשֵׁב עַל הָרִצְפָּה
וְכוֹתֵב סִפְרֵי תּוֹרָה
הֵם הָיוּ מְצוּיִים בְּתוֹךְ עוֹלָמָם,
וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ הָפַךְ אַרְצָם.

כְּשֶׁאָבִי הָיָה מִתְפַּלֵּל מַעֲרִיב
"בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם
אֲשֶׁר בִּדְבָרו מַעֲרִיב עֲרָבִים בְּחָכְמָה"
הָיוּ הוּא וּבָאֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת
דְּבֵקִים בַּמִּלִּים
וְהָיָה מְסַדֵּר-הַכּוכָבִים-כִּרְצוֹנוֹ-בָּרָקִיעַ
נִגְלֶה לָהֶם בַּמִּלִּים 
וְרָאוּ הֵם כִּי סוֹמֵךְ הוּא דְּבָרוֹ עִמָּם
וְיָדְעוּ כִּי מַעֲרִיב הוּא עֲרָבִים בִּדְבָרוֹ.

בְּבֵית הַכְּנֶסֶת
בִּתְפִלַּת מִנְחָה שֶׁל תַּעֲנִית אֶסְתֵּר
מוֹצִיאִים סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁכָּתַב אָבִי.
הַקּוֹרֵא מְנַגֵּן אֶת דִּבְרֵי אֱלֹהִים עַל עוֹלָמוֹ:
"אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ"
וַאֲנִי חוֹשֵׁב עַל עוֹלָמִי
וְעַל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ
שֶׁהָפַךְ לִהְיוֹת אַרְצָם שֶׁל
אֶסְתֵּר וְחָבִיב.

בַשִּׁבְעָה עַל אָבִי
הִתְפַּלַּלְתִּי עַרְבִית כָּל עֶרֶב
וְהִמְשִׁיךְ אֱלֹהִים בְּמִלּוֹתָיו לְהַעֲרִיב עֲרָבִים בְּחָכְמָה.
וְלֹא רָאִיתִי חשֶׁךְ יוֹצֵא מִפְּנֵי אוֹר
וְנִטַּשְׁטְשָׁה אֶצְלִי הַהַבְחָנָה בֵּין הָעִתִּים,
וְלֹא נִתְחַלְּפוּ לִי הַזְּמַנִּים.