התקינות הפוליטית הגיעה גם ל"בית קטן בערבה". בארה"ב יש הדורשים להחרים אותו ולהוציאו מתוכנית הלימודים בבתי הספר בשל יחסו לאינדיאנים

ולתקציר הפרקים הקודמים: אחרי ש"מות הזמיר" ו"הרפתקאות הקלברי פין" הוצאו מתוכנית הלימודים במדינת מינסוטה בשל יחס לא נאה לשחורים, הגיע תורו של הספר החתרני באמת: "בית קטן בערבה".

מאז 1954 מחלקת אגודת הספריות האמריקאית את אות מפעל חיים בתחום ספרות הילדים ע"ש לורה אינגלס וויילדר, מְחַברת סדרת הספרים שהפכה גם לסדרת הטלוויזיה המצליחה. בפברואר האחרון אגודת הספריות הכריזה שהיא שוקלת מחדש את שמו של הפרס. הסיבה: היחס המזלזל, לכאורה, במיעוטים לאומיים בארה"ב בספרים. "ספריה של וויילדר," נאמר בהודעת האגודה, "משקפים רגשות גזעניים, ולא כולם חולקים את המוטיבים העוינים כלפי התושבים המקוריים של אמריקה (קרי האינדיאנים – ש.מ.).

הסדרה "בית קטן בערבה" מבוססת על זיכרונות ילדותה של לורה אינגלס ויילדר (1867 – 1935) באזור המערב התיכון בארה"ב בסוף המאה ה-19. הספר הראשון בסדרה נכתב ב-1935, ומאז היא נחשבת לאבן דרך בספרות הילדים האמריקאית. אך בעשרים השנים האחרונות, פחות או יותר עם הולדת תנועת הפוליטיקלי קורקט, הסדרה נקלעה למחלוקת ציבורית בשל תכניה הגזעניים, לכאורה או לא, ורבים העלו את השאלה האם ראוי ללמד את הספר בבתי הספר.

ב-1998 ילדה בת 8 ממינסוטה, בה מתרחש "בית קטן בערבה", חזרה בדמעות מבית הספר, לאחר שהספר נדון בכיתה והמורה שלה טרחה לציין כי: "האינדיאנים הטובים היחידים הם אינדיאנים מתים." ואכן, האינדיאנים מתוארים בספר כגנבים או כפראים מחרחרי מלחמה; אביה הנערץ של גיבורת הספר מכנה אותם "זבל".

אימה של הילדה, אנג'לה קאוונדר ווילסון, הַפְּעילה בגופים של "ילידי אמריקה המקוריים", יצאה למלחמה נגד הספר. ווילסון דרשה שהמורה תפוטר, והספר יוּצא מתוכנית הלימודים, אך דרישתה נתקלה בהודעה של האגודה לזכויות האזרח באמריקה אשר איימה על מועצת המנהלים של בית הספר, אם הוא אכן יוּצא.

להכיר את המציאות

בינתיים דרישתה של ווילסון עוררה הדים בקרב אנשי עט ואקדמאים רבים אשר יצאו בפנייה לעורכים, חנויות ספרים וספרנים להחרים את הספר. במפגש של אגודת מוכרי הספרים באמריקה, הסופר ג'ונו דיאז, המשמש כפרופסור במכון הטכנולוגי במסצ'וסטס, סיפר שכילד שהיגר מהרפובליקה הדומיניקנית, הוא לא רווה נחת, בלשון המעטה, מספרים כמו "בית קטן בערבה". הוא קרא למו"לים להתנגד ל"לחץ של העליונות הלבנה האכזרית". לצד זה, הסופרת לואיז ארדריץ', הוציאה סדרת ספרים לילדים, המציגה את הצד האינדיאני בסיפור.

מאידך, סופרים רבים, מכל הלאומים והצבעים, שיבחו את "בית קטן בערבה" בשל ערכי המשפחה החמים בו. הסופרת ביץ' מין נגויאן, ילידת סייגון, שהגרה עם משפחתה למערב התיכון, שיבחה את הספר במונחים של הטמעת ערך ההתפשרות. לצד זה, כשבעים מבני משפחת המונד, שמוצאם מלאוס, ציירו על קירות הבתים סדרת ציורי גרפיטי, בהם נראית לורה הקטנה בין נשות המונד בשמלה מסורתית וקראו לסדרה "פלא קטן בערבה".

קרוליין פרייזר, מחברת הספר "אש בערבה: החלומות האמריקאיים של אינגלס ויילדר", מודה כי הסדרה לא נטולה מוטיבים גזעניים, אך, כדבריה ל"וושינגטון פוסט" השבוע, "אם אנחנו אוהבים את וויילדר או לא, עלינו להכיר את יצירתה. במשך שנים מורשתה טבעה בים של רגשות כאלה ואחרים, אבל כל אמריקאי – כולל הילדים שקוראים את ספריה – צריך להכיר את המציאות שמאחוריה, המתארת בצורה חיה ובלתי נשכחת את האמת שמאחורי ההתיישבות הלבנה שכבשה את אדמות האינדיאנים.