עט מלחמה
ויש מקום
בו כל אחד יכול להיות
ואם יהיה מספיק בשקט
יוכל לשמוע בו הכל
איפשהו בין כביש 232
לנץ השחור
בין ריח המוות
למטעים ויערות
בין קיבוצים
מוצבים ואנדרטאות
בין צחוק ילדים
ודף שרוף על הקירות
כל אחד יכול לעמוד
להרגיש
להיות
למצוא מקום
לדמיין
לתת למקום לספר
את מה שנזכור כפצע לדורות
וכאן
במקום שהיו צרחות
דמים נשפכו כנהרות
על פני זקנים, תינוקות ונערות
אפשר לעמוד בשקט חירשי
לתת לרוח לחלוף
כשמימין נגמשים
משמאל חיילים
ומעל מטוסים
ולמטה
דם אחינו זועקים
ובמקום הזה
ידיי חשופות
אין לי נשק, קסדה או אפוד
רק לב כואב ומבולבל
ואולי אשאף עשן לריאות
ויש בידי עט
בעת הזאת
עת מלחמה
ואולי היא לא
תלחם
תנקום
תהרוג
אלא רק תכתוב
אך איתה
בחלקי
אבחר בחיים
אצור
אוהב
אחבר
אזכור
בעת הזאת
בעט הזאת
עט מלחמה
הרודפת אהבה
המאמינה בגאולה
השואפת לאחדות
המחכה לשלום
תגובות