עור מודלק, דולק
אֶצְבְּעוֹתֶיךָ עַל עוֹרִי כְּכִבְרַת אֵשׁ
שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ,
הָיִיתִי כְּבוּיָה.
גַּע בִּי. אַל תֵּרָתַע
מִן הָעוֹר הַנִּרְתָּע
שֶׁיּוֹסִיף לִבְעֹר.
גַּם בְּהֵעָלְמוּתְךָ
אִוָּתֵר עוֹר מֻדְלָק,
דּוֹלֵק מֵאֵי פַּעַם.
*
מִלִּים הֵן כְּנָפַיִם שֶׁיָּנִיפוּ אוֹתִי
הֲכִי קָרוֹב לֶאֱלֹהִים בְּטֶרֶם הִבְדִּיל בֵּין חֹשֶךְ לְאוֹר,
עַד שֶׁלֹּא אֶדָּרֵשׁ עוֹד לְלֶחֶם וּמַיִם
כְּדֵי לְהוֹסִיף וּלְרַחֵף בֵּין תְּהוֹם לִתְהוֹם.
*
מִתַּחַת לְעוֹרִי אֲנִי צְרוּבָה
מִן הַחֲשֵׁכָה
מִתּוֹכָהּ יָבוֹא הָאוֹר
מֵעַל הָעוֹר הֶחָדָשׁ שֶׁיִּהְיֶה לִי
כְּדֵי שֶׁאֵרָגַע.
מתוך "עירומה על גב סוס במונגוליה" / הקיבוץ המאוחד
איור: שרון וובר-צביק
תגובות