שיר והקדשה לזכרה של לאה צבעוני.

בבית העלמין באבן-יהודה נחתם ביום ב', י"א בכסלו, אחד הפרקים המרתקים והייחודיים בתולדות המו"לות הישראלית.

ד"ר לאה צבעוני נטמנה בחלקת קברה במעמד בני משפחה, סופרים, משוררים, ידידים ומכרים. במילים מרגשות שהרטיטו את לב הקהל הרחב במקום הספידו בני המשפחה את האם האהובה והנערצה, שהיתה לאגדה בבית ומחוצה לו.

לאה צבעוני, ילידת תל אביב, ד"ר ללשון עברית מטעם האוניברסיטה העברית, עורכת, סופרת, מו"לית ומתרגמת, מרצה במימסד האקדמי בהארץ, עבדה כ- 25 שנים במערכת ההשכלה הגבוהה; חברה באגודת הסופרים העברים ולאחרונה, ב- 2021, זכתה בפרס האור לסופרים, משוררים וחוקרי ספרות (שהאירו ביצירתם לקהל הרחב) בחסות הסופרת שמחה סיאני.

בשנת 2000 יסדה את "צבעונים הוצאה לאור" בה עשתה בחריצות, יעילות ומקצועיות עד ימיה האחרונים. עד היום ערכה והוציאה לאור כ- 600 כותרים, ביניהם – מפרי עטה – 9 ספרים בסוגיות העברית, 4 ספרי ילדים, אנתולוגיה מקיפה "עורי שפת עבר", אלפיים שנות שירה על השפה העברית, מיצירות עמנואל הרוסי, שני ספרי תרגום מאת אלכס גרלנד ומאיר שגיא ועריכה של מאות ספרים ומאמרים בסוגות העיון, ספרות יפה, ספרות ילדים ושירה.

הניחה אחריה שני בנים, שתי בנות ותשעה נכדים – גאוות יצירתה לדבריה.

ספרה האחרון "חלון ראווה" (2021) הוא פסיפס אוטוביוגרפי פיוטי, סיפורי ורגשי בדמות הסוגה הספרותית הפרגמנטרית, ביחידות טכסט קצרות לעיתים פרוזאיות, לעיתים שיריות, בם מגוללת צבעוני את חייה (כדברי נועם פרטום בגב הספר). הספר זכה לאהדת הביקורת הספרותית והקוראים כאחד.

לאה צבעוני תיכנס בוודאי לפנתיאון המו"לות העברית כתופעה נדירה, יוצאת דופן בהוויתה ואיכותה במחוזותינו. אגדה ייחודית בפני עצמה.

כותבת שורות אלה – המשוררת עדנה מיטווך-מלר – שהיתה גם יד ימינה של צבעוני, כתבה שיר לזכרה המתעד את אישיותה הרבגונית, מיד עם קבלת הבשורה המרה על הסתלקותה מהבלי העולם הזה.

להלן השיר.

יום א', י' בכסלו תשפ"ג
4.12.2022

ללאה צבעוני
1946-2022

כְּשֶׁנִּרְדַּמְתְּ,
נִרְדְּמָה הַשִּׂמְחָה.
נִרְדְּמוּ הַנְּחִישׁוּת, הֶחָזוֹן,
הַשְּׁלִיחוּת,
נִרְדְּמָה הַהַבְטָחָה.

עָנָן כָּבֵד אָפֹר
כִּסָּה אֶת הַבֹּקֶר,
בֹּקֶר דֶּצֶמְבֶּר עָכוֹר
כְּמוֹ בָּא לְטַפְטֵף
דִּמְעוֹת צַעַר וּכְאֵב
עַל אֶרֶץ נוֹתְרָה מֵאָחוֹר.

רָזֵי הָעִבְרִית וּקְסָמֶיהָ
נָשְׁרוּ כְּעָלִים בַּשַּׁלֶּכֶת
וְנִתְגַּלְגְּלוּ לִתְהוֹם עֲמֻקָּה
"אֵיזוֹ אֲבֵדָה לַשָּׂפָה"
רָטְנוּ פַּטְרוֹנֵי הַלָּשׁוֹן הָעַתִּיקָה
עֵת רָאשֵׁי הַסַּחְלָבִים וְהַנּוּרִיּוֹת
הִרְכִּינוּ רֹאשָׁם בִּזְעָקָה.

חַלּוֹן הָרַאֲוָה הַצִּבְעוֹנִי שֶׁלָּךְ
הוּגַף בְּאַכְזָרִיּוּת שׁוֹתְּקָה
הוֹתִירֵנוּ עִם שְׁלַל אַלְמֻגַּיִךְ
בְּיָם אֵינְסוֹפִי שֶׁל שְׁתִיקָה.

נוֹתַרְתִּי עוֹמֶדֶת חֲבוּלָה וּסְדוּקָה
עֵת מָעַדְתִּי בְּחַדְרִי מֵעֹמֶס הַמַּכָּה
מוּל הַבְּאֵר שֶׁהוֹתַרְתְּ לִי
שְׁקוּפָה וְרֵיקָה,
מִמֶּנָּה נִבָּטִים עַכְשָׁו פָּנַיִך
בְּכָּחֹל שֶׁל שַׁלְוָה,
בְּיָרֹק שֶׁל תִּקְוָה,
בְּאָדֹם שֶׁל פְּרִיחָה,
בְּשָׁחוֹר שֶׁל אֵימָה,
בְּלָבָן שֶׁל הַשְׁלָמָה;
בִּצְבָעִים שֶׁלִּוּוּ אֶת חַיַּיִך
בִּקְפִידָה מְאֹד מְיֻמָּנָה,
עֵת בִּקַּשְׁתְּ לְהִגָּאֵל מִיִּסּוּרַיִךְ
בְּאוֹתָהּ אֲצִילוּת שְׁנוּנָה
שֶׁהוֹתַרְתְּ בִּנְדִיבוּת לְכֻלָּנוּ
כְּמַתְּנַת פְּרֵדָה אַחֲרוֹנָה.

נומי בשלווה עכשיו על משכבך
היי לכולנו אות ומופת,
אנחנו כאן להמשיך את דרכך.

עדנה מיטווך-מלר