מאה שנה להולדת המשורר

"מת אב ומת אלול ומת חומם / גם נאסף תשרי ומת עימם / רק נשארה גחלת עמומה / של אהבת הקיץ הגְדומה. // אל מערת דוד השונמית / תצמיד את ירכיה הקרות / אל חום האבנים שעל קברו. // וילד זר הולך וְתָר כמו שאול / את עקבותיו של אב ושל אלול / ובעָמום הוא מחפש את הצלול. // לֵךְ ילד לֵךְ, אולי בסוף המערב / בין ים ויבשה, בין אב לסתיו / יֵאור שלך יאיר בין חטאיו. // חֲטָאֵי האיש והאישה והנחש / חַטָּאת דוד באוריה, כבשת הרש / ויונתן ויערת הדבש // מת אב ומת אלול, הקיץ שב / סיפור שלך ילדי, מתחיל עכשיו / עם כל הדבש והנחש והאישה".

יובֵל למלחמת יום הכיפורים, חמישים שנה. 2656 הרוגים. אחד מהם היה ליאור (יליד 1952), בנו הבכור של המשורר נתן יונתן (2004-1923) שכעת אנו מונים מאה שנה להולדתו. את השיר הנהדר הזה המצוטט כאן למעלה לא כתב נתן יונתן, כפי שרבים נוטים לחשוב, בעקבות נפילת בנו במלחמה. הוא פורסם שנה קודם לכן ב-1972 במוסף הספרות של עיתון "דבר", ודווקא משום כך הוא מצמרר ומעורר מחשבה ורגש כל כך, ומוכיח בפעם המי יודע כמה שבמילים בכלל ובספרות בפרט יש משום הכוח הנבואי. ממש כשם שהרומן אב הכרס "אִשה בורחת מבשורה" של דויד גרוסמן התחיל להיכתב לפני נפילת בנו אורי במלחמת לבנון השנייה, ורק הנובלה הניסיונית "נופל מחוץ לזמן" נכתבה לאחר מותו. כאמור, אין מוקדם ומאוחר בספרות.

שם השיר הוא כמובן "נאסף תשרי" ואין מתאים ממנו לימים אלה של תחילת שנה חדשה בכל שנה, תמיד. הלחן והביצוע הנפלאים הם של צביקה פיק המנוח שהיטיב להלחין שירי משוררים והלחין גם את "על חטא" הקשֶׁה של יונתן רטוש, את "לא אני הוא האיש" של אלכסנדר פן ואת השיר הרומנטי האולטימטיבי "שושנת פלאים" של שאול טשרניחובסקי.

שתי השורות הראשונות של השיר היפה הזה הן של משורר אחֵר, קדום. רבי שמואל הנגיד. אך בעוד שמַהוּת שירו הקלאסי של רבי שמואל הנגיד מתרכזת ביציאה ממצב הדכדוך בשל חילופי העונות באמצעות הרצון לתפוס את היום, לחיות את ההווה, בשמחה באהבהבים, במאכל ובמשתה; השיר המודרני של נתן יונתן קורא דווקא לחשבון נפש של אדם עם גורלו בעקבות חטאיו, בחזקת איש בחטאו ימות, מי שחי כאדם לא יכול שלא לעבור עבירה. אין אנו מלאכים.

כל אלה עושה הדובר בשיר הפונה אל הנמען הצעיר באמצעות הֶרמזים ברורים וקריסטליים לחטאים נודעים מן מקרא: חטא אדם וחוה והנחש בגן עדן, חטאו של דוד המלך כלפי אוריה החיתי, כאשר שלח אותו אל מול פני המלחמה ולקח לו לאישה את אשתו בת שבע, וחטאו של יהונתן ביערת הדבש, אזכיר, שאול השביע את לוחמיו שלא לאכול דבר עד תום הקרב, אך יהונתן, שלא היה עד לשבועה, טעם מיערת דבש שבה נתקל במהלך הלחימה, ובכך הֵפֵר את השבועה. כתוצאה מכך נאלץ שאול לגזור את דינו של יהונתן למוות, אך לוחמי שאול סירבו להשלים עם מותו של יהונתן והביאו לביטול הוצאתו להורג.

בגלל האיש הצעיר בשיר, בגלל ההיפוך בהרמז לאבישג השונמית שהביאוה להָחֵם את מיתתו של דוד כי שמיכות ובגדים לא הספיקו לו בזקנתו. כאן בשיר לאבישג רגליים קרות ולמת הצעיר קבר עם אבנים המעלות חום המסמל אנושיות, אולי היא אם שכולה כמו שונמית אחרת מאוחרת יותר במקרא שבנה כמעט מת ואלישע הנביא הצילו. בגלל כל אלה אי אפשר שלא לקשר את השיר לעשרת ימי תשובה שבין כֶּסֶה לעשור, למלחמת יום הכיפורים הנוראה וכמובן למותו הפרטי של ליאור.

לאחרונה יצא ספר וידוי אסוציאטיבי אישי ויפה הקרוי "במקום פרידה" (הקיבוץ המאוחד) מאת זיו יונתן (יליד 1961), בנו השני של נתן יונתן, הקטן בתשע שנים מליאור. הספר החזק שווה ביקורת כשלעצמה, אך בשורות מתוכו לא אחת מתחשבן הבן החי עם האב הנפטר, כמו בפעמים רבות שזה קורה, כאשר תשומת הלב האישית והציבורית הופנתה אל ליאור המת, בעוד זיו החי והצעיר נותר מאחור לזכור ולכאוב לבד. אחת הטענות של זיו ככותב היא שלא היה צריך למסחֵר את מותו של ליאור, טוב זה מצד אחד, אבל מצד אחר אפשר לומר בכְאֵב כי ללא הציבוריות של השירים הקשורים בדרך זו או אחרת בליאור, אילו היו נשארים במגירה, היינו מחמיצים שורות ובתים נהדרים של משורר זמר מרכזי כמו נתן יונתן.

נתן יונתן בדומה לנתן אחר, נתן אלתרמן, הוא משורר זמר. קל להלחנה בשל המשקל, החריזה והמבנה הסדור. ברשימתי זו נאחזתי במילות השירים המולחנים ולא בהכרח כפי שהופיעו בספר השירים, השינויים מזעריים.

גם השיר הישיר והפחות ידוע, אך המרגש ביותר "זֶמֶר לבני ליאור" לא נכתב עם נפילתו של הבן במלחמת יום כיפור, אלא שנים לפני כן בהיות ליאור פָּעוֹט בן ארבע, אלא שבבתי השיר הסדורים ליאור גדֵל ואף הופך לאב, בעוד שבמציאות הוא נפל במלחמה בגיל 21. דווקא הניגודיות הזאת שבין הספרות למציאות כאן, בשיר הוא גדֵל, במציאות העתיד נגדע, נוגעת כל כך. נותר כעת רק הזמר והתהייה מי זוכר את מי: בשיר ליאור זוכר את נתן יונתן, במציאות נתן יונתן נותר לזכור את ליאור. עם נפילת הבן בשלהי מלחמת יום הכיפורים פנה בטלפון מרגש נתן יונתן לשלמה ארצי שילחין את השיר. אני מניח שזאת הייתה הדרך שלו המשוררית כְּאָב שכּול טרי להתמודד עם הכְּאֵב. הנה "זֶמֶר לבני ליאור", שנקרא במקור רק "זמר לִבְנִי" והשם הפרטי התווסף אחר כך: 

"לכשתגדל ליאור שלי ילדי / תאחַז בי אבא, פֶּתִי, בידִי / בצעדים כבדים ורועדים / אלך איתךָ אל עֵבֶר הבתים. // תיקח ליאור שתי זרועותי, תיקח / חִבְּקוך עת היית ילד רך / ואם עייפו מעט הן לא תשכח / אין עוד ידיים אוהבות כל כך. // אם לבדךָ תלך בערב סתיו / עמךָ ייצא שירי המאוהב / כרוח שערךָ הזהבהב / הוא ילטף באהבה של אב. // ועת עם ילדתך תפסע ילדי / אשלח את זה הזמר יחידי / בכל אשר תלך בִּדְמי ביתי / איתך אהיה ילדי עדֵי כְּלותי // לכשתגדל ליאור שלי אל גיל וָאור / את אבא ושירו זכור תזכור / אולי תמימים היו בתיו של המזמור / אך אהבוךָ כלבבם ילדי, ליאור".