close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • נתן אלתרמן אישי ומשפחתי

    רן יגיל | הומאז' | התפרסם ב - 27.03.20

    28 במארס 2020 – 50 שנה למותו של נתן אלתרמן, יובֵל למותו של משורר גאון. אי אפשר להגדירו אחרת. פשוט כך.

    אני בא ממשפחת שחקנים. אבי הוא השחקן גדי יגיל וסבי, אבי אִמי בלהה, היה השחקן משה חוּרְגֶל (1990-1901) ששיחק בתיאטרון “המטאטא” ו”הקאמרי”. סבא שלי, עליו השלום, היה החבר הכי טוב שלי, אבל הרבה לפני שהיה החבר האמיתי שלי, עוד לפני שנולדתי, הוא היה חבר של המשורר נתן אלתרמן (1970-1910). אני, לצערי, החמצתי את אלתרמן האיש. הוא נפטר בהיותי בן שנה וחצי. בכל פעם שהיה יוצא ספר חדש של אלתרמן, כך מספרים במשפחתנו, רחל מרכּוס, אשתו, היתה נכנסת אל סבתא וסבא שלי, פרוּמה ומשה, בעין חרוד 13, תל אביב, והיתה מביאה להם עותק מוקדש על ידי נתן.

    על “עיר היונה” (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1957) ספרו החֶברתי, העבה והכולי של אלתרמן מן התקופה התיכונה, כתב המשורר לסבי הקדשה בזו הלשון: “לידיד מִני אז, לנאמן הבמה העברית, למשה חורגל, מאת אחד שוחרי משחָקו האמיתי, הישר והשופע, נתן אלתרמן”. אבל גם על ספרים מוקדמים יותר, למשל “כוכבים בחוץ” (יחדיו, 1938) שעליו תפארתו של אלתרמן, חתם את שמו ומסר ד”ש חמה בנוסח: “למ. חורגל בידידות רבה, נתן”.

    הקדשה למשה חורגל בכתב ידו של אלתרמן על ספרו “עיר היונה”
    הקדשה למשה חורגל בכתב ידו של אלתרמן על ספרו “כוכבים בחוץ”

    לא רק סבי הכיר את אלתרמן. גם לאבי, גדי יגיל, היתה זכות בהיותו שחקן צעיר לפגוש את המשורר, כאשר שיחק במחזהו המקורי האחרון של אלתרמן “אסתר המלכה” (1966) אשר נכשל על הבמות והותיר לנו אך ורק כמה שירים יפים שהנודע ביניהם הוא “שיר ערש”. אתם ודאי זוכרים: “הֵיכָל וָעִיר נָדַמּוּ פֶּתַע/ וְנִשְׁתַּתְּקוּ שׁוּקֵי פָּרַס…”, אבל זכורים לטוב גם “שיר סיום”, אתם ודאי זוכרים: “כְּבָר הַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת/ אַךְ מַעְגָּל לֹא נֶחְתָּם/ מְנוֹרָה וְאֵשׁ מְבֹעֶרֶת/ מְאִירוֹת שׁוּלָיו יָם” וכמובן “שיר הבּדחן” הקסום.

    הנה הוא: “הַבַּדְחָן יַעֲשֶׂה וְאוּלַי גַּם יוּכַל/ אִם הַפַּעַם רַק לֹא יַפְרִיעֵנִי/ אוֹתוֹ לֵץ מְהֻלָּל וּבַדְחָן מְפֻלְפָּל/ הַנִּקְרָא הַשְׁגָּחָה עֶלְיוֹנָה אוֹ גּוֹרָל/ כִּי חָכְמוֹת הוּא לָמַד גַּם מִמֶּנִּי// הוּא לֹא פַּעַם רָכַב עָלַי אַךְ מִיָּדִי/ אֶת הַדְּבַשׁ לֹא לִקֵּק הוּא הַפֶּגַע/ וְלָכֵן זֶה מוּל זֶה בְּרֶסְפֶּקְט הֲדָדִי/ הַצִּילִינְדֶּרִים אֲנַחְנוּ בָּרְחוֹב מוֹרִידִים/ כָּל הַכָּבוֹד קוֹלֶגָה//

    פזמון: שְׁנֵי בַּדְחָנִים נַעֲלִים/ שְׁנֵי נוֹדָעִים בַּקָּהָל/ שְׁנֵי קוֹמֶדְיַאנְטִים גְּדוֹלִים/ בַּדְחָן יְהוּדִי וְגוֹרָל// הֵם עוֹמְדִים בְּדוּ-קְרָב/ שֶׁאֵין קֵץ לוֹ עַד רֶגַע/ אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן מַמְשִׁיכִים/ מַמְשִׁיכִים/ כָּל הַכָּבוֹד קוֹלֶגָה//

    כַּאֲשֶׁר הַצָּרוֹת מִסְּבִיבִי נִצְטַבְּרוֹת/ וְאוֹמְרוֹת לְהוֹרִיד אוֹתִי שַׁחַת/ אֲנִי קָם וְאוֹמֵר נִמְרָצוֹת וּקְצָרוֹת:/ אָמְנָם צַר לִי מְאֹד, צָרוֹת יְקָרוֹת/ אַךְ הַמְתִּינוּ נָא, לֹא כֻּלְּכֶן יַחַד// הִנֵּה שָׁמָּה עוֹמֵד מַזָּלִי הַמַּצְחִיק/ הִכָּנְסוּ בּוֹ כֻּלְּכֶן שָׁמָּה נוֹחַ/ וְכָל מָה שֶׁתּוֹסִיפוּ לוֹ זֶה לֹא יַזִּיק/ אָז צוֹעֵק הַגּוֹרָל:/ שְׁמַע-נָא מוֹנְדְּרִישׁ, תַּפְסִיק/ אַל תִּתְחַכַּם, אֵין כֹּחַ//

    פזמון: שְׁנֵי בַּדְחָנִים נַעֲלִים/ שְׁנֵי נוֹדָעִים בַּקָּהָל/ שְׁנֵי קוֹמֶדְיַאנְטִים גְּדוֹלִים/ בַּדְחָן יְהוּדִי וְגוֹרָל// הֵם עוֹמְדִים בְּדוּ-קְרָב/ שֶׁאֵין קֵץ לוֹ עַד רֶגַע/ אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן מַמְשִׁיכִים/ מַמְשִׁיכִים/ כָּל הַכָּבוֹד קוֹלֶגָה//

    לצטט, בדרך כלל זאת פריווילגיה של מבקרי שירה ולא של מבקרי פרוזה, ואיזה כיף זה לצטט את אלתרמן. אני כל כך אוהב את השיר הזה דווקא מפני שאני בא ממשפחה של אמני במה, שחקנים ובדרנים, ואנשים שמרַגשים ומצחיקים בזמן אמת קהל רב שבימים אלה אינו יכול להתכנס. אני חושב שבלב לבו של השיר הזה, בליבתו, עומד המאבק בין ההומור לגורל האדם הלא פשוט בתוך העולם הזה, ואין כאלתרמן להעבירו בשפה ציורית ובחרוזים, ברגש ובהומור, כמו שאמר פעם השחקן והבדרן האגדי שייקה אופיר ב”עין אחת צוכה ועין אחת בוחקת”.

    כמה קל לנו, משפחת השחקנים, להזדהות עם השיר הזה. אני זוכר שלאבי היה חלום לעשות תוכנית יחיד שתסקור את ההומור היהודי, ואולי את ההומור בכלל, לדורותיו, וששיר הבדחן יפתח אותה. אולי הוא עוד יעשה אותה. את הלחנים הנפלאים ל”אסתר המלכה” דאז כתב כמובן סשה ארגוב, אלא מי! את התפאורה הגרנדיוזית למחזמר עשה דוד שריר, בסצינת הפתיחה ירד שטיח ענק מן התקרה ופרצופי השחקנים התקבעו בתוכו כמדליונים, ועל מלאכת הבימוי ניצח כאמור גרשון פלוטקין.

    היה צריך להוסיף בית או שניים ל”שיר ערש” (הֵיכָל וָעִיר נָדַמּוּ פֶּתַע…), לתקן פה ולהוסיף שם. אבא שלי היה אז שחקן צעיר ושיחק תפקיד קטן במחזמר שעלה בסך הכול שלושים ושמונה פעמים. זה היה התפקיד של הֵגַי הסריס. פלוטקין ניצל את זריזותו של אבי ושלח אותו מן “הקאמרי”, מרחק הליכה קצר אל “כסית”, לאלתרמן, שיְתקֵן את השיר וישכתבוֹ. אבי זוכר היטב את אלתרמן, פותח את תיק המעטפה המהוה שלו, מוחק, חורז וממשקֵל את השיר ביד רועדת משתִייה. הוא חיכה בדחילו ורחימו שייתן לו את התוצאה.

    זמן קצר אחר כך, שמעון בר נאלץ לעזוב את התפקיד הראשי של מונדריש הליצן ב”אסתר המלכה”, כי נכנס לחזרות על “המלט” בבימויו של קונראד סווינרסקי ואבי קפץ לתפקיד בשמחה. אלתרמן עוד הספיק ובא לראות את השינוי שבוצע בתפקיד הראשי ואמר לאבי כיורשו של שמעון בר, אתה בחור צעיר ומוכשר.

    בימי קורונה קודרים אלה, כדאי להיזכר ב”שיר הבדחן” הנפלא ואולי גם בציטוט קורצני של אלתרמן החד פעמי, ציטוט שלקוח מתוך “שיר סיום” אחר של מחזמר נתן אלתרמני נודע אשר הצליח מאוד על הבמות להבדיל מ”אסתר המלכה”, כוונתי ל”שלמה המלך ושלמַי הסנדלר” בכיכובו של אילי גורליצקי. את השיר הזה כמו הרבה טקסטים של אלתרמן, אבי יודע עַל פֶּה, ותמיד אוהב לצטט במעין חיוך של הַשְׁלָמָה: “אִם זֶמֶר שִׁיר מִזֶּה הוֹצֵאנוּ/ אַל נִתְנַכֵּר לוֹ יְדִידַי/ אַל נִתְיַחֵס נָא אֶל עַצְמֵנוּ/ בְּכֹבֶד רֹאשׁ מֻפְרָז מִדַּי// עַל כֵּן שָׁרִים הַכִּנּוֹרִים פֹּה, וְהַנְּעָרוֹת עוֹנוֹת בְּרֹךְ/ כִּי חַי הָאִישׁ חַיִּים קְצָרִים כֹּה/ וּמֵת לִזְמַן כָּל כָּךְ אָרֹךְ”.

    רק בריאות!


    תמונה ראשית: נתן אלתרמן יחד עם בתו תרצה אתר בקפה “כסית”, 1.1.1960 צילום: אברהם ברזילי. מתוך אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית

    רן יגיל

    רן יגיל, יליד 1968, סופר, עורך ומבקר ספרות. ממקימי ומעורכי "עמדה" - ביטאון לספרות. משמש כמבקר ספרות ב"הארץ" ובעבר היה מבקר ב"מעריב" ובעל טורים אישיים שם בנושאי שירה וספרות ילדים. כתב עד כה 11 ספרים, זכה על כך במלגות ובפרסים, בהם פעמיים בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. מעורכי כתב-העת האינטרנטי לספרות "יקוד".

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 6
    • 9
    • 11

    תגובות


    15 תגובות על “נתן אלתרמן אישי ומשפחתי”

    1. מושל אברהם הגיב:

      רן היקר ממש ממש ממש מאיר אוזניים

    2. רן יגיל הגיב:

      אבי היקר, תבורך על התגובה היפה. שבת שלום ובריאות טובה לכולנו. רני

    3. דודו פלמה הגיב:

      רני תודה, מאוד אוהב את נתן אלתרמן. בזמנו פרסמנו מסכת על ‘שמחת עניים’ שלו ועל ‘מי מפחד משמחת עניים’של מורדכי שלו. ציירתי דיוקן שלו כאדם צעיר לעטיפה של ספר (ניסיתי להדביק את הדיוקן כאן אך הניסיון לא צלח. אשלח לך במייל) את סבך משה חורגל אני זוכר לטוב

    4. רן יגיל הגיב:

      דודו היקר, איזו תגובה מחממת לב וָעין לקראת השבת, והציור (קיבלתי במייל) נהדר!

    5. מרתה רמון הגיב:

      רני יקירי,
      אתה ממשיך ומגלה לי עולמות קסומים בכל פעם שאני פוגשת אותך, בין אם פנים אל פנים, בין עם בכתובים. נהניתי להכיר פן אישי/משפחתי דרך היחסים עם הסבא ואני מתארת לי שהם משקפים את היחסים במשפחה בכלל.נהניתי מאד לקרוא גם את ללמוד על הגישה והנבונה והמפרגנת שלך לגביספרות וסופרים במאמר על אלתרמן.
      רוחך הטובה משרה אוא בקצה המנהרה בה אנו שרויים.
      ימים טובים

    6. אציק אביב הגיב:

      כתוב מהלב ומחמם את הלב.
      מרגש.
      שיר ערש, אחד השירים היפים העבריים היפים ביותר בעיניי.

    7. רן יגיל הגיב:

      איציק היקר, תודה על המילים החמות. אני אוהב את סיפוריך הקצרים עוד מימי “דהמרקר קפה”. שבוע טוב ומבורך ובריאות איתנה. רן

    8. יונינה פוקס הגיב:

      רני היקר
      תודה ששיתפת. הובלת שוב למחשבה עד כמה אלתרמן אקטואלי . מעלה שילוב של חיוך ודמע.. ואפילו דייו (המדריך האגדי שלי בצופים מופיע , להזכיר את נעורי)
      העברתי לכל קבוצת המשתתפות בקבוצת הקריאה שלנו המתגעגעות לפגישה החדשית.
      יונינה

    9. רן יגיל הגיב:

      יונינה היקרה, תודה על התגובה החמה והמרגשת. נהיה בקשר ונעשה מועדון קריאה מפואר בזום על עגנון. ד”ש לכולם. רן

    10. נאוה פרחט ( החוג של יונינה) הגיב:

      רן, כמה נפלא היה לקרא את מאמרך הנפלא.אוהבת את אלתרמן אהבה גדולה ועדיין שבה וקוראת מדי פעם.אף פעם לא ארווה .
      ןלמאמרך ששיריו היפים שזורים בו יפה כ”כ _אף לי היתה “התחברות” של היופי מחד, ועם התחברות לימים של עומק וטעמים אחרים וגם לסיפןרים על אביך שהיה
      בין גיבורי נעורי כשחקן מוכשר. “והנה היכל ועיר נדמו פתע”
      תודהה

    11. רן יגיל הגיב:

      נאוה היקרה, אני שמח שקראת את הרשימה ותודה שכתבת לי.
      נתראה בקרוב במועדון הקריאה על עגנון וקורצווייל בזום. געגועים.
      בינתיים חג שמח ומשמח למרות הכול. רן

    12. יהודית אוריה הגיב:

      רן יקר, תודה על האופן העמוק, החושי והעל-חושי, בו אתה מפנים ומחצין ומעביר הלאה את מורשתך האמנותית.

    13. מרתה רמון הגיב:

      רני יקירי,
      מאז שאני מכירה אותך אתה מצליח לרגש אותי בעולמות שלמים שלא הכרתי.
      רווח לבי לקרוא על הסבא שלך ועל היחסים ביניכם.
      נהניתי גם מהגישה שלך כפי שהיא משתקפת במאמר שלך על אלתרמן.
      תודה על שאתה טורח ומצליח לזרות קצת אור בימים חשוכים אלה.
      שנתראה בימים טובים יותר
      מרתה רמון

    14. רן יגיל הגיב:

      יהודית היקרה, שלמי תודה על התגובה. אני מקווה שאת בסדר שם בארצות הברית הרחוקה. רני

    15. רן יגיל הגיב:

      מרתה היקרה, ריגשת אותי בתגובתך. חג שמח ושנצא מן המצב המעיק הזה אל אביב מבורך. רני

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    שישה מחברים מחפשים נפשות

    שי מרקוביץ'
    שמו של זוכה הפרס מאן בוקר הבינלאומי יוכרז במאי. בינתיים פורסמה...

    סְגִידָּה / גּוּפִי מְכוֹנָה הַמְּיַצֶּרֶת תְּשׁוּקוֹת

    ענבל אשל כהנסקי
    אֲנִי מַגִּישָׁה לַלְּבָנָה נִימַת עוֹר מִיְּרֵכִי – זֶה הַבָּשָׂר, אִכְלִיהוּ. אֲנִי...

    אל תגעו בנער

    שי מרקוביץ'
    נובלה גראפית שגיבורה הוא מחבל מתאבד החוזר בו, נפסלה לפרסום בגלל...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית