תמר בנימיני, אדריכלית, כותבת הספר "המסע הביתה – אדריכלות חוצה קירות" / הוצאת "כריכה" 2023

למה את כותבת? מאיזה מקום פורצת הכתיבה?
הכתיבה נובעת מעולמי הפנימי. מחוויותי שיש בהן סערה ריגשית, הומור או אנקדוטה,
או מוסר השכל ששווה ללמד או לתעד כדי שאוכל ללמוד ממנו בעתיד.
ציטוט מתוך המבוא לספר שלי: "במצבים שבהם חשתי מבוי סתום ביצירה או בקשר עם לקוחותי, נעזרתי בכתיבה. הכתיבה מאפשרת לי לפרוק את הסערה הרגשית ואת הקולות הפנימיים, להתבונן, לעבד ולברר את מקורות אי־הנחת. היא מאפשרת לתבונתי השקטה לעלות ולהופיע, כדי שאוכל להיוועץ בה ולמסור את המושכות לידיה."

באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שאת יודעת לכתוב?
אני כותבת מתקופת בית הספר היסודי. בזמנו נדרשנו לכתוב סיכומי ימי טיול כחיבורים.
מגיל צעיר כתבתי יומנים אישיים ומאז לאורך כל חיי.
בתקופת אימהותי לילדי המתבגרים ולאורך תהליך משמעותי ביחסי עם אימי הקפדתי להקליד את הסיפורים כדי שאוכל להשתמש בהם ולהפוך אותם בעתיד לחומר מלמד –
התחלתי לאסוף חומר גלם.
כך נאספו גם הסיפורים השזורים בספרי את שכתבתי לעצמי מחוויותי כמתכננת בתים לאנשים.

באיזה שלב התחלת להתייחס לעצמך כסופרת?
הפכתי ל"סופרת" כשהחלטתי להוציא לאור ספר בו יופיעו הסיפורים מחוויותי האישיות כמתכננת בתים לאנשים. אז גם שזרתי אותם בטקסט המספר עלי ועל תפישת עולמי.

קחי אותנו ביד ליום כתיבה טיפוסי שלך
יום כתיבה טיפוסי הוא יום בו אני מתיישבת עם ערימת דפים לבנים על שולחן פינת האוכל או תחת הגפן בחצר הכניסה לביתי וכותבת. לאחר גירסה או שתיים אני מסמנת משפטים טובים שיצאו לי ומתחילה להקליד את הסיפור על המחשב. נסמכת על הטיוטות או זורמת כשבסיס הסיפור כבר בתוכי, רק מעיפה מבטים חטופים בטיוטות.
יש ימי כתיבה שהם במסגרת סדנאות כתיבה. נושא נזרק לתוכי כחכה לנפשי ודולה מתוכי דגים מפתיעים.

מה או מי גורם לך השראה?
השראה מהווה לי עולמי הרגשי העשיר. רשמים שקלטתי בפגישות עם אנשים, חוויות שחוויתי, משפט שנון ששמעתי או השמעתי, תובנה נבונה שצפה ועלתה בי.

מה בולם אותך? מה מקשה עליך לכתוב?
בלמו אותי בעבר קולות ביקורת רמים מול חומר שצריך היה להיחשף לעיני אנשים אחרים.
מכיוון שאני כותבת בחשיפה רגשית גדולה הטרידה השאלה "האם נכון להיחשף כך?"
או "מה יגידו עלי?"
מבחינת רמת הכתיבה לא זכור לי שבלמתי את עצמי.
בסדנאות כתיבה נהניתי להקריא ולשתף את חברי הקבוצה בחומר שיצא תחת ידי.
בכתיבה לעצמי – ממש אין בלמים.

האם הכתיבה שלך מתחילה מהדמויות או מהעלילה, ואיך את מפתחת הלאה?
הכתיבה שלי מתחילה מחוויה, מוסר השכל או תובנה שאותן אני מחזיקה בתוכי.
אני מחזיקה בתוכי גם את הולכת הקורא דרך מסע הסיפור, כך שיתקדם צעד צעד ושיהיה בידו המידע הדרוש כרקע לארוע, לדרמה.
ובסיום אני מכניסה פואנטה, או פתיחת התקווה לשינוי מיטיב.

איך אתה בונה את הסיפורים שלך? האם את כותבת במכה אחת או בשלבים?
אני כותבת טיוטה ראשונה, בדרך כלל בכתב יד. מסמנת בה משפטים טובים, ביטויים מוצלחים, דימויים חזקים.
ואז מעתיקה אותה לטיוטה נקיה ידנית או על המחשב. בשלב זה היצירתיות ממשיכה והכתוב מקבל ליטוש נוסף.

איך את יודעת שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?
טקסט מוכן כשאני קוראת אותו ונהנית ממנו.
כשהוא יושב טוב, הלשון מתגלגלת, הפואנטה במקום. יש סיום משמעותי.

אילו סיכונים לקחת בכתיבה שלך שהשתלמו בסופו של דבר?
סיכונים שלקחתי בכתיבה – התעוזה לכתוב את הספר שלי, בדרכי.
לחשוף את מאחורי הקלעים שלי כאדריכלית, כאדם, כיוצרת.
הספר חושף לא רק מוצר מוגמר ואדריכלית מוכשרת, אלא גם תהליך צמיחה והתפתחות.
בתחום המקצועי, מקובל להציג את האדריכלים כגיבורי-על ולהתגאות בפסאדות יפות.
הספר שלי חושף לא רק יכולת ויופי, אלא גם לבטים וקולות פנימיים. אותם אני לא מצנזרת, אלא בעזרתם מזמינה ללמידה.
הסיכונים השתלמו – יצרתי ספר ייחודי מסוגו. בעל ערך. ספר מלא רגישות וכנות, שבעיני, מהווה השראה לצמיחה ומציאת משמעות החיים.

איזה חלקים פחות אהבת בתהליך ההוצאה לאור?
הרגשתי לא נוח בפניה להוצאות לאור. בעיקר בהמתנה לתגובתם.
לא נעים היה לקבל הצעת מחיר גבוהה מאד מההוצאה לאור שהסכימה לפרסם את ספרי.
אך אי-הנחת הולידה יוזמה להוצאה עצמית בדרכי.
תהליך השיווק מצריך הקשבה לדרכי, לאישיות שלי, לעשות זאת בסבלנות ובחן.

אילו ספרים או סופרים השפיעו הכי הרבה על הכתיבה שלך?
מאיר שלו – בתיאוריו הציוריים, בדימויים, בהומור השנון,
במקורותיו הכבירים : בידע העצום בתנ"ך ובהכרת הטבע ונפש האדם.
רצות עם זאבים / קלריסה אסטס – הזמנת הקורא למסע חניכה,
מתן כלים לקורא לחיות את החיים במלואם, מפתח להבין את עצמו ולגלות את כוחות הנפש.
איזבל איינדה – בעוצמת תשוקתה לחיים. בנגיעתה בחיים ובמוות. בתאוריה את כל גווני נפש האדם : הכאבים, התשוקות, העוולות, האמונות – בחיות תוססת.
דוד גרוסמן / סוס נכנס לבר – יכולת בנית מתח, שנינות, תאורי שפת גוף ובהבנתו העמוקה את נפש האדם.
החיוך האטרוסקי / חוסה לואיס סמפדרו – קריאה סוחפת, חמלה מופלאה, והובלת הקורא לחוש חמלה זו.
ספר מלא אמונה בחיים, באהבה.
החיים על פי לובה / לורי גרהם – הומור שנון, תהליך שינוי משמעותי, מצמיח ותומך.
לאכול להתפלל לאהוב / לואיז היי – כנות עוצמתית, תהליך שינוי, אמונה בכוח החיים ובאהבה.

אילו תגובות את מקבלת מקוראים?
קוראים מתרגשים מהכתיבה שלי.
מהיותה סוחפת, כתובה בבהירות ובגובה העיניים, בהיותה כנה ומרגשת.
מהיותה מעוררת הגיגים וחשבון נפש, מעוררת שאלות על התפתחות, על בחירה, על קשר אנושי מיטיב ועל מהות החיים.

על כמה פרויקטים את עובדת בו זמנית?
אני עובדת על פרוייקט אחד.
אך תוך כדי הפרוייקט ממשיכה לכתוב עוד סיפורים אוטנטיים, ממשיכה לייצר חומר גלם.
בזמן עריכת הספר ליוויתי את הגבר שלי במשך חצי שנה עד מותו.
לאורך תקופה זו כתבתי יומן מסע. הכתיבה אפשרה לי לפרוק את רגשותי, לתעד חוויות מרגשות,
ללקט ולשמר זכרונות ומשפטים מדהימים שנאמרו.

מה את עושה כאשר את לא כותבת?
כשאני לא כותבת אני מתכננת בתים לאנשים – זהו עיסוקי המרכזי.
ובנוסף אני רוקדת, שרה, מציירת, פוגשת חברות ואנשים מעניינים, מתעמלת, הולכת בשדות.
המכנה המשותף לכל אלה – מבטאה את עצמי ומעשירה את עצמי.

על מה את עובדת עכשיו?
אני משרישה חזרה בעבודה לאחר החצי שנה האחרונה בה ליוויתי את אהובי אל מותו.
יתכן והספר הבא יהיה מבוסס על היומן שכתבתי בתקופה בה ליוויתי את אהובי.
ספר השראה כביר לחיים.
ליומן שלי קראתי "על החיים ועל המוות". במקביל אהובי כתב יומן שכותרתו, "בדרך לשם".
הכתיבה שלנו חשופה. הרוח שלנו לאורך הדרך הייתה רוח של חיים, של כוחות נפש, בודהיזם אוטנטי, אהבה גדולה שהפיחה חיים בנו ובכל מי שתמך בנו.

לפרטים על הספר