נעים להכיר, תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי
תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי נולד ב-28 בנובמבר, 1970. הוא משורר, עורך, אמן, פסיכותרפיסט ומורה רוחני, המתגורר בחיפה עם זוגתו, אגאט, פסיכותרפיסטית. חבר אגודת הסופרים העברים. למד בחוגים למדעי הרוח והחברה, באוניברסיטת-חיפה. השתלם בשיטות ובזרמים, העוסקים בהבנת האדם ובטיפול בו, אותם הוא חוקר. ב-2003 פרסם את ספר שיריו הראשון ("בַּשָּׁחֹר הַקַּר הֶעָמֹק שֶׁל הַלַּיְלָה"). חיבר וערך את חוברות "ארקדיה" (ספרות מקורית, אין-סופית). שירים, תרגומים ומאמרים פרי עטו, וכן ציוריו הופיעו בקבצים ספרותיים, בכתבי-עת רבים, בעיתונות, בתקשורת, במרשתת ובתערוכות בארץ ובעולם. זכה בפרסים, בהם פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ע"ש לוי אשכול; במענקי קרן רבינוביץ' לאמנויות, על תרומתו לחיי התרבות והאמנות בישראל; והשיג את מענק-התמיכה של אגודת הסופרים העברים לשנת 2021.
למה אתה כותב? מאיזה מקום פורצת הכתיבה?
אני אדם כותב; זה מה, שאני עושה. ספרים היו ידידיי הטובים ביותר, משפחתי האמיתית, ומשלב מוקדם בחיים היה הדחף, הקריאה הפנימית לבטא את עצמי דווקא בכתיבה, באות, במילה, בדפוס, בספר (אחר כך בא גם הציור, שאולי עוד אחזור אליו). סבי הגדול, הד"ר נסים יעקב מִלול, היה סופר, מחזאי, היסטוריון, בלשן, מתרגם, עורך, פובליציסט ועיתונאי, וישנם כותבים נוספים במשפחתי. ייתכן, שמשהו מזה עבר אליי. כילד, חשתי תמיד חסום, תקשורתית – וזה היה גם הפתרון. לכן קראתי לעצמי בשם אלֵי התקשורת והעברת-המסרים בתרבויות יוון הקלסית ומצרים העתיקה, הוא שמי הרשמי שנים רבות.
באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שאתה יודע לכתוב?
כל חיי כתבתי בראשי. מכיתה א' השתתפתי בעיתוני בתי-הספר ובעלון מקומי, והיה עיתון, שיזמתי עם חבר במושב בגליל, שבו גדלתי. התחלתי בכתיבה אמנותית בגיל 8, דווקא בדמות סיפורי-מסתורין קצרים. היו גם סקיצות למחזות ולרומן, אך לשירה, בעבורי, היה מקום מיוחד. קסם לי האופן, בו ניתן להעביר מסר במספר מילים מועט, כמין קוד, המכיל רבדים שונים של משמעות (בהיותי אדם של המספר 2, המתקשר לסוד ולכפילות). שיריי המוקדמים אכן היו קצרים, ברובם 5-7 שורות (קצרות) לשיר.
באיזה שלב התחלת להתייחס לעצמך כסופר/משורר?
השירים שלי, שהתקבלו לראשונה לפרסום בבימה ספרותית מקצועית כלשהי – ע"י הפרופ' גבריאל מוקד וכתב-העת שלו, 'עכשיו' – נכתבו בגיל 24. בגילאים 23-25 נוצר הבסיס לספרי הראשון, "בַּשָּׁחֹר הַקַּר הֶעָמֹק שֶׁל הַלַּיְלָה" (2003), שראה אור כשכבר הייתי בן 32, אך רק מאז קורס קריינות הרדיו והטלויזיה, שהשתלמתי בו – ואני בן 45 – אני מרגיש נוח להציג את עצמי כמשורר. קבלָתי ב-2021 כחבר מן המניין באגודת הסופרים העברים היתה האישור הרשמי למציאות הפנימית, שנחוותה.
קח אותנו ביד ליום כתיבה טיפוסי שלך?
אין לי יום-כתיבה טיפוסי. אני יכול לכתוב 2-3 שירים ביום ובאותה המידה לשתוק שנה; לכתוב עשרות שירים בשנה אחת, או רק שירים בודדים באותו פרק-זמן. בהחלט אין לי סדר-כתיבה קבוע, ואין לי עניין מיוחד בהספק.
איפה אתה כותב, תאר לנו את סביבת העבודה שלך?
כתבתי בחדרי, שבבית-הוריי, כתבתי במעונות-הסטודנטים בקמפוס אוניברסיטת חיפה; ליד המחשב בפינת-העבודה, במרפסת בדירתי; ולעיתים על פינת שולחן-סלון פנויה, זעומה, לצד ערימות-נייר ומגדלי ספרים ודיסקים. לפעמים במיטה. כיום יש לי בעיקר שולחן-המטבח הקטן. בנסיעות, קורה, שאני כותב רעיון, מילה, משפט, שעולים – אפילו שיר שלם.
מה או מי גורם לך השראה?
השראה יכולה להגיע מכל דבר, שאני מתחבר אליו, אם זה משפט מהרדיו, בעיתון, נוף וטבע, מוסיקה, יצירה ספרותית, חוויה אנושית או רגשית. זה יכול להיות טריגר חיצוני כלשהו, שמעורר דבר-מה פנימי, שמבקש לצאת החוצה, לבוא לידי ביטוי. כתבתי שירים מעטים בהזמנה, לא תמיד זה מתאים. נדמה לי, שהטבע והחומרים האישיים, בעיקר הכואבים, שבהם, הם מקורות-ההשראה העצמתיים ביותר.
מה בולם אותך? מה מקשה עליך לכתוב?
תנאים פיזיים לא מספיקים עלולים להפריע לכתיבה, אם כי הם עשויים להוות בהמשך נושא מצוין לשיר טוב לא פחות. אני חווה מציאות כלכלית לא קלה, כל חיי הבוגרים, וזה מחסום רציני בחיים בכלל. מובן, שללא כסף קשה להוציא לאור ספר ראוי, להגיע למפגשים ולאירועים ספרותיים, ליצור קשרים חיוניים. באופן טבעי, פעילותי הספרותית והחשיפה לעבודתי מצומצמות, יחסית. אני כן משתדל לענות לקולות קוראים רבים, בשנתיים האחרונות, מאז התחברתי לאינטרנט, ופרסומיי גדלו בהתאם.
איך אתה בונה את השירים שלך? האם אתה כותב במכה אחת/כמה איטרציות?
ראשית בא הרעיון, לעיתים אבסטרקטי – לא ברור לגמרי גם לי – או המילה, המשפט, הגירוי הקולי (לדוגמה). אני עשוי להחליט להציג את השיר בבתים, או ללא חלוקה לבתי-שיר. בשנים האחרונות, אני נוטה, משום מה, לאסתטיקה וחריזה, ומשקיע עבודה רבה יותר בכתיבה מאשר בעבר. זכור לי מאז מקרה יוצא דופן, בו לא רק, שכתבתי ללא טיוטה, אלא הקלדתי את הכתוב ישירות למחשב (בדרך כלל אני כותב בעט על גבי נייר, ורק אחר כך מעביר למחשב).
איך אתה יודע שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?
אם למחרת בבוקר השיר מרגיש לי נכון, מנגן בהרמוניה – הרי, שהוא גמור. אם לא, יידרשו עוד ליטוש, החלפת מילה, מחיקה. ככלל, אינני כותב למגירה (אני מכחיש-
מגירות) והשירים, כולם, מיועדים לפרסום.
אילו סיכונים לקחת בכתיבה שלך שהשתלמו בסופו של דבר?
הכתיבה וההתבססות על הכתיבה הן סיכון מתמשך, שאני נוטל על עצמי – מבחינה אישית וחמרית. כתבתי על בעיותיי עם משפחתי, עם כסף. מצד אחר, אין לי מה להפסיד, כי כבר הפסדתי (בעצם הרווחתי). לשמחתי, השירה מקיימת אותי, מילולית, ואני זוכה לשכר-סופרים פעם-פעמיים בשנה, שמאפשר לי רווחת-מה והקלה, גם אם לזמן קצר (או קצרצר). לא מדובר בפרסים הגדולים, אבל אני שמח במה שיש.
מהם החלקים שאתה הכי אוהב והכי פחות אוהב בתהליך הוצאת ספר לאור?
מאוד קשה לי עם הוצאה לאור. כמו, שציינתי, אין לי הכסף המספיק – ודרוש
הרבה מאוד ממנו, כדי לספק אגו של הוצאה לאור ושל עורכים – להם אינני זקוק. התהליך כולו כרוך במעורבות רבה, בכל כך הרבה החלטות, פרטי-פרטים והשקעה נכבדת של אנרגיה (שאין לי כרגע). כמו בכל הדברים, אלך בדרך משלי, ואדפיס, כשאוכל, את ספריי הבאים בעצמי.
אילו ספרים או סופרים השפיעו הכי הרבה על הכתיבה שלך?
נתן זך עםספרו "כָּל הֶחָלָב וְהַדְּבַשׁ" השפיע עליי עמוקות. השפעות נוספות – יונה וולך, דליה רביקוביץ', יהודה עמיחי, לאה גולדברג, אבות ישורון, טשרניחובסקי, השירה האנגלוסכסית והתנ"ך.
האם ואיך אתה עושה שימוש כסופר במדיה החברתית?
יש לי פרופיל פייסבוק על שמי, המסייע לי בחשיפת השירים – לרוב לאחר, שכבר הוצגו בבימות השונות. באין ספריי מודפסים, אני זוכה, לפחות, לקוראים דיגיטליים.
אילו תגובות אתה מקבל מקוראים?
קיבלתי תגובות של הערכה, אהבה, פעמים מרגשות מאוד – גם מסופרים, אותם אני מעריך בעצמי, כ"משורר בעל קול ייחודי" – עצם התגובה משמעותית בעבורי ככותב, שהרי שירה היא מין תשדורת, היוצאת ליקום, ושואפת להיקלט.
על כמה פרויקטים אתה עובד בו זמנית?
אני עובד כעת על 4 ספרי-שירה, ספר חמישי – מבחר-שירים וגם על כמה אסופות. מעבר לספרים, ישנו הפרסום הרצוף בכתבי-העת, האתרים ואירועי-הזום, וישנן תערוכות-האמנות בבית ציוני אמריקה, בתל-אביב, בהן אני משתתף עם שיריי – זו השנה השניה – ואף שעלותן לא מבוטלת, מדובר בבימה חשובה.
מה אתה עושה כאשר אתה לא כותב?
הכתיבה והפרסום הם עיקר עיסוקי. זאת עבודתי הממשית ביותר ולאורך הזמן הרב ביותר, בה עבדתי מעולם. מחוץ לזה, אני מאזין למוסיקה (עתיקה, קלסית ומוסיקה לריפוי) ומתרגל יוגה ויציאה מחיפה – שמעולם לא היתה עירי ובוודאי לא בית תומך לי, אמנותית – ללב תל-אביב, מרחק-הליכה מבית הסופר על-שם שאול טשרניחובסקי.
תודה רבה לדפנה רופין ולמערכת 'סלונט' על ההזמנה לערוך ראיון