נעים להכיר, שירז אפיק
שירז אפיק היא בעלת תואר שני בפסיכולוגיה מאוניברסיטת Kean, ניו ג'רזי. טיפלה בנפגעי נפש, מכורים וניצולי שואה, וכיום עוסקת בכתיבת ביוגרפיות כסופרת צללים. פרסמה עד כה ארבעה ספרים: "לנקות את יפו" (2014, מטר), "בשורות טובות" (2017, מטר), "אבקועים" (2019, פרדס) ו"מתחת לעור" (2021, עברית).
למה את כותבת? מאיזה מקום פורצת הכתיבה?
הכתיבה היא בית עבורי. היא חלק ממי שאני, מהאופן שבו אני מגדירה את עצמי ומהדרך שבה אני מתבטאת. ספרים היו חלק בלתי נפרד מחיי מרגע שלמדתי לקרוא, והידיעה שכיום אני יוצרת טקסטים ספרותיים בעצמי היא פשוט פנטסטית בעיניי.
באיזה שלב התחלת להתייחס לעצמך כסופרת/משוררת?
לקח לי זמן, כי תקופה ארוכה הרגשתי אי נוחות מסוימת להתהדר בטייטל הזה. אני חושבת שאחרי שהרומן השלישי שלי, "אבקועים", ראה אור.
איפה את כותבת, תארי לנו את סביבת העבודה שלך?
אני מאוד מינימליסטית בדרישות הכתיבה שלי. במשך שנים כתבתי במטבח מהיעדר אלטרנטיבה, ורק לאחרונה בעלי (תודה מותק!) אירגן לי עמדת כתיבה בחדר השינה שלנו, שיש בה מקום ללפטופ וכמה מדפי ספרים. אבל אני כותבת גם על ספסלים ברחוב, בבתי קפה או ברכב כשאני מחכה לילדים.
האם את מאזינה למוזיקה בעת הכתיבה? אם כן, למה את אוהבת להאזין?
אני לא מסוגלת לכתוב כשמוזיקה מתנגנת ברקע. זאת התנגשות בין שתי אהבות גדולות שלי, והסחת דעת רצינית מדי עבורי.
מה או מי גורם לך השראה?
אני משתמשת בכל דבר אפשרי כדי לקבל השראה: כתיבה של אחרים. ידיעות חדשותיות מסקרנות. טיפוסים יוצאי דופן שפגשתי. זיכרונות עבר. סיפורי חיים של אחרים. דברים מצחיקים או סוריאליסטים שקורים לי ביומיום.
מה בולם אותך? מה מקשה עליך לכתוב?
בלי עין הרע, מאז שהתחלתי לכתוב לא נתקלתי במחסומי כתיבה עד לאחרונה ממש, כשהחלטתי לגנוז כתב יד שכבר הגיע לנפח די מכובד של 34,000 מילים, אחרי שהבנתי שאני לא באמת מחוברת לגיבורה שלו.
האם הכתיבה שלך מתחילה מהדמויות או מהעלילה?
בדרך כלל אני מתחילה מהעלילה, או יותר נכון, מזנבנב של סיפור שעליו אני בונה ובונה. הדמויות שלי הן לרוב תולדה של הסיפור והן קורמות עור וגידים ככול שהעלילה מתפתחת.
מהם החלקים שאת הכי אוהבת והכי פחות אוהבת בתהליך הוצאת ספר לאור?
כל שלב בתהליך הכתיבה הוא תענוג מבחינתי, החל בתקופה של כתיבת הטיוטה הראשונה, שבה אני חיה בעולם מקביל שיצרתי בעצמי, דרך עבודת פינג-פונג מול עורכת, כשאנחנו עובדות בשיתוף פעולה כדי להביא את הטקסט לרמה המיטבית שלו, ועד לעיצוב העטיפה, כשהמילים שכתבתי מקבלות פתאום ייצוג ויזואלי. וכמובן – תגובות הקוראים מרגע שהספר יצא לאור.
החלק הפחות אהוב עליי הוא ההתמודדות עם שוק הספרים הנוכחי, שנמצא, כידוע, במצב לא פשוט.
אילו ספרים או סופרים השפיעו הכי הרבה על הכתיבה שלך?
רשימה חלקית מאוד: סיפורי הפתעה/רואלד דאל, מיזרי/סטיבן קינג, חמדת/טוני מוריסון, המחברת הגדולה/אגוטה קריסטוף, חייבים לדבר על קווין/ליונל שריבר, המאזין הלילי/ארמיסטד מופין.
האם ואיך את עושה שימוש כסופרת/משוררת במדיה החברתית?
בהחלט. אני פעילה מאוד בפייסבוק ומעלה לשם לעתים קרובות עדכונים לגבי תהליך הכתיבה שלי, סיפורים קצרים שלי שהתפרסמו בכתבי עת, פרויקטים וכו'. פה ושם אפשר למצוא אותי גם באינסטגרם ובלינקדין, אבל בהיקף הרבה יותר קטן.
אילו תגובות את מקבלת מקוראים?
היו קוראים וקוראות שהרגישו כאילו תיארתי אותם בספרים שלי. זה כמובן מאוד מרגש לקרוא. אחרים כתבו שגרמתי להם לבכות וגם זה שימח אותי מאוד, כי כנראה עשיתי נכון בכתיבה. אני תמיד שמחה כשאנשים שלא הכרתי יוצרים איתי קשר בעקבות הקריאה. לפעמים אני אפילו מקבלת תובנות וזוויות ראיה חדשות בנוגע לסיפור שלי.
על כמה פרויקטים את עובדת בו זמנית?
לרוב אני ממקבלת בין כתיבת רומן לסיפורים קצרים ולקידום של הספר הקודם שהוצאתי.
מה את עושה כאשר את לא כותבת?
אני עורכת סיפורי חיים, ומאוד נהנית מהעבודה שבחרתי ומהמגע האינטימי עם הלקוחות והסיפורים שלהם. יש לי שני בנים אנרגטיים שאני נהנית להשתולל ולבלות איתם. אני נהנית לבשל, וכשנחה עליי הרוח אני גם מאיירת או יוצרת. אני גם מאוד מאוד אוהבת לטייל בחו"ל אבל לצערי הקורונה שיבשה את העניין הזה עד להודעה חדשה. וכמובן – אני קוראת המון.
על מה את עובדת עכשיו?
בשבוע שעבר התחלתי לעבוד על כתב יד חדש, ומאז הראש שלי מתפקע מרוב רעיונות ואני כותבת בכל רגע פנוי שיש לי. אני מקווה להתמסר השנה לנאנוריימו (November National Writing Month) להשלמת טיוטה ראשונית.
תגובות