close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • נעים להכיר, שחר שמאי

    מערכת סלונט | נעים להכיר | התפרסם ב - 10.01.21

    שחר שמאי, מוסיקאי, יוצר בתחום התיאטרון ומורה לפיתוח קול. בוגר תואר שני מהמחלקה לשירה קלאסית מהאקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. ב-2016 סיים את לימודיו לתואר שני נוסף במחזות זמר ב-GSA – Guildford School of Musical Theatre. כיום מלמד במספר מוסדות גבוהים למשחק ומחזות זמר, ביניהם PPA, AMTA, Urdang ועוד. במהלך לימודיו באנגליה שחר וחבריו לכיתה כתבו מחזמר מקורי בשם Date.com שזכה להצלחה ויצא מכתלי בית הספר לתיאטרון בלונדון. מאז עוסק גם ביצירה (כתיבה והלחנה), בימוי והפקה של מחזות זמר בלונדון תחת קבוצת התיאטרון שהקים עם שותפו דיוויד ג’מאל – The JEWish Cabaret.


    למה אתה כותב? מאיזה מקום פורצת הכתיבה? באיזה גיל התחלת לכתוב? 

    בגיל צעיר כתבתי שירים אבל הייתי ביקורתי מאוד כלפי עצמי ולכן הפסקתי, יותר מפעם אחת. אני זוכר פעמים שגנזתי שירים במחשבה ש״כשאני אלמד יותר אני אוכל לכתוב״ ושוב הפסקתי.

    הבעיה היתה שגם אחרי שסיימתי תואר שני מהאקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים – עדיין לא הרגשתי שאני ״יודע לכתוב״. בתור זמר נתקלתי בהמון טקסטים ותמיד הערצתי כתיבה טובה. החיבור לטקסט וההגשה שלו היתה יותר חשובה לי מהאיכות הקולית. בזה, לדעתי, נבדלתי מרוב התלמידים באקדמיה.

    הכתיבה הפכה להיות משמעותית בחיים שלי לפני כ-5 שנים בגיל 28 כשהגעתי לאנגליה ללמוד לתואר שני במחזות זמר מ- Guildford School of Acting, וזה היה תהליך הדרגתי. 

    במסגרת התואר, היה לנו פרויקט של כתיבת מחזמר, עבורו כתבתי והלחנתי כמה שירים ומאוד נהניתי מזה. השירים זכו להצלחה בבית הספר וכך התעורר בי רצון להמשיך ולכתוב.

    עם סיום הלימודים הקמתי יחד עם חבר קבוצת תיאטרון בשם The JEWish Cabaret ועבורה כתבנו מופעים ושירים שהופענו עמם. הפרויקט הגדול האחרון שלנו היה מחזמר מקורי שעלה בבכורה בלונדון והוזמן להופיע בישראל ב-2018. 

    בתקופה ההיא הכתיבה שלי בעברית היתה עיונית בעיקרה ולא אמנותית. חשוב היה לי להעביר את הידע שאני רוכש כאן בלונדון גם לאנשים שמתעניינים בתחום בארץ. הקמתי את הבלוג ״יומן שר״ בנושא תיאטרון ופיתוח קול, וכתבתי גם ביקורות על הפקות וראיונות עם אנשי תיאטרון למגזין המקוון “עלונדון”.

    כתיבה והלחנה של שירים בעברית התחילה במקרה. שיר (poem) קצר שכתבה חברה זמרת נתן לי השראה להפוך אותו לפזמון בעבורה, וכך עיבדתי אותו לפזמון והלחנתי אותו עבורה, ומשם המשכתי ליצור גם בעברית.

    כתבתי שירים תיאטרליים ומצחיקים, כמו שיר על בחורה שמתאהבת במבט ראשון בבחור שמחטט באף, אבל נתקלתי בבעיה כשניסיתי לכתוב טקסטים רציניים יותר. כיוון שתמיד הערצתי טקסטים של משוררים ומשוררות, התחקיתי אחריהם והשפה שבה כתבתי פתאום נשמעה גבוהה מדי, ולא כשפה מדוברת שמתאימה כל כך ללחן עכשווי. התוצאה נשמעה כמו שירה שמסודרת במבנה, עם משקל וחריזה. 

    בניסיון לפצח את אופן הלחנת השירים התחלתי ללמוד שיעורים פרטיים עם אוהד חיטמן, שהתמקדו בכתיבת שירים פופולריים. גם אוהד מרבה לכתוב לתיאטרון אז חשבתי שתהיה לנו שפה משותפת טובה, וכך היה. אוהד נתן לי דחיפה משמעותית ליצור יותר, וזה היה נהדר.

    בקיץ האחרון הוזמנתי ללמד שירת מחזות זמר בקורס קיץ בטורינו שבלב הרי האלפים האיטלקיים. למרות התכנון המוקדם להתמקד בכתיבת פזמונים, המראות, הריחות, האווירה הנינוחה, האנשים שפגשתי שם והיין המשובח שטעמתי העניקו לי השראה דווקא לכתיבת שירה פואטית. 

    לצד הכתיבה גם העמקתי בקריאת שירה. כך התחלתי לצאת מגבולות המבנה והחריזה ולהתנסות בצורות אחרות ושונות.

    מתי הרגשת שאתה יודע לכתוב? 

    אני עדיין לא יודע שאני יודע לכתוב. אבל אני יודע שאני אוהב לכתוב!  

    באיזה עיניים אתה רואה היום את שיריך/כתביך הראשונים?

    בעיקר בצער על כך שהפסקתי ועל כך שלא היה מי שיעודד אותי להמשיך ולכתוב. 

    איפה אתה כותב, תאר לנו את סביבת העבודה שלך?

    לרוב אני כותב בטלפון הנייד. לפעמים אני גם מקליט לתוכו רעיונות מוסיקליים. אני יכול לכתוב בטיוב או בזמן פנוי בין שיעורים לפיתוח קול כשאני בסטודיו, בלילה במיטה כשאני לא נרדם, תוך כדי הליכה בטבע או עם שותף לפרויקט בפגישה. 

    מה או מי גורם לך השראה?

    אמנות, סיפורים, אנשים וטבע הם מקור השראה בלתי פוסק. לונדון יפהפיה ומעניינת עם המון טיפוסים שונים והמון פארקים וקרבה לטבע. זה לא מזיק!

    מה בולם אותך? מה מקשה עליך לכתוב? 

    הקורונה, ימי הסגר וההגבלות במפגשים עם חברים ויציאה לתיאטרון פוגעת מאוד בהשראה. עם זאת, נוכח המצב, יש יותר זמן ליצירה, ללמידה ולהעמקה בקריאה ומחקר. כשאני לא חווה השראה אמנותית גדולה אני מפנה את המאמצים לכיוון המחקרי-עיוני וכותב לבלוג. מצאתי שגם זה יכול להזין את מעיין ההשראה ולהוציא ממני דברים חדשים. 

    על כמה פרויקטים אתה עובד בו זמנית? 

    הרבה! כיוון שהרבה מהפרויקטים שלי הם שיתופי פעולה והפקות מורכבות הם מתקדמים בקצב שונה זה מזה. לכן זה טוב שיש כמה וכמה פרויקטים להתעסק בהם וכך כשאחד קצת נעצר – אפשר להתקדם באחרים.  

    כמה אנשים רואים את הטקסט לפני הפרסום? מי הם? למה?

    תלוי מה הטקסט, אבל לרוב אבקש מיאיר אשכנזי (לשעבר כתב ב״הארץ״) שהוא חבר קרוב שתמיד נותן חומר למחשבה, שחר מכרז פויסטרו, חברה שהפכה למשפחה שלי פה בלונדון (וגם מטפלת בביבליותרפיה ואוהבת שפה כמוני) וגם בני משפחה. 

    איך אתה יודע שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?

    התשובה שלי לא כל כך שגרתית. כיוון שאני אדם מאוד ביקורתי וגם מוקף בחברים ביקורתיים  ופרפקציוניסטיים, אני רואה איך השאיפה לשלמות עלולה להיות הרסנית ומגבילה. כדרך התמודדות עם הקושי שנובע מכך אני מרשה לעצמי לשחרר טקסטים “לא מושלמים”. זה שלב שמגיע עם ירידת החשק להמשיך לעבוד עליהם, כשהם נראים לי “טובים דיים”. 

    אני לא מכיר יוצר שלא השתבח עם השנים ולא התקדם מעצם העשייה. שחרור הטקסטים לעולם מעודד אותי ליצור. אני מניח שאם הייתי שומר אותם לעצמי ולא מעביר הלאה, כנראה שגם הכמות שלהם היתה יורדת.

    מה היא רשימת הקריאה שלך של ספרים שכל אחד צריך לקרוא?

    אני לא מאמין שיש ספרים שכל אחד חייב לקרוא, כל אחד נמשך לדברים שונים. זה יכול להיות שירים או סיפורים קצרים, מחזות או סרטים, ביוגרפיות, נאומים פוליטיים או מסות אקדמיות. העיקר להיות סקרנים ולצרוך אמנות ולא להיות מכורים לאקטואליה (מדיה שעוסקת בחדשות רעות) וריאליטי. 

    למי אתה כותב? את מי אתה רואה לנגד עיניך?

    כשאני כותב לתיאטרון אני חושב על הדמות ועל השחקן או השחקנית שיגלמו אותה. זה מאוד עוזר למצוא את ה”קול” של הדמות. איך היא מדברת, באיזה שפה היא משתמשת, איך היא שרה והמלים נופלות למקום. 

    בכל הנוגע לכתיבה פואטית, אני כותב קודם כל לעצמי, בתקווה שבהמשך יהיו מי שיעריכו ויתרגשו ממה שריגש אותי. 

    איך אתה בונה את השירים שלך? האם אתה כותב במכה אחת/כמה איטרציות?

    לפעמים כשיר שלם, אבל לרוב יש הבזק רעיון של משפט או כמה מלים שאפתח בזמן אחר. בכל מקרה, אני אחזור אל השיר ואבחן אותו מחדש, אערוך, אשנה, אאריך, אקצר ואנסה לדייק את החוויה או התמונה. 

    לפעמים קורה ששילוב של שני רעיונות מוביל לתוצאה שקיוויתי לה ופתאום יוצא משהו נכון.

    כמו מי היית רוצה לכתוב? 

    שאלה קשה. אני לא חושב שהייתי רוצה לכתוב כמו אדם מסוים, אבל לפעמים אני מקשיב לשיר וחושב לעצמי “חבל שאני לא כתבתי את השיר הזה”. זה יכול להיות שיר של תרצה אתר או לאה גולדברג, או שיר של ג’ייסון רוברט בראון או ג’וני מיטשל. 

    על מה אתה עובד עכשיו?

    במקביל לשירים שלי שאני ממשיך לכתוב ולפרסם, כיוון שהתיאטראות סגורים – ברוח התקופה אני עובד על שני קליפים. אחד של שיר מקורי קומי ונוקב בשם Plagues שכתבתי יחד עם דיוויד ג׳מאל ואותו עיבדה אנה סנגר, ותבצע נוגה יחיאלי (כדראג-קינג בדמות של רב) והשני הוא גרסת כיסוי לשיר You’ve got a Friend של קרול קינג. זהו קליפ שיושר ב-22 שפות שונות על ידי 25 זמרים מכל העולם, ומטרתו להעביר מסר של תקווה, חברות ועזרה הדדית. הקליפ נועד לסייע בגיוס כספים לעמותה נהדרת – Jewish Council For Racial Equality שפועלת לקידום שוויון ועוזרת למבקשי מקלט ופליטים. 

    לצד זאת, אני עובד על פרויקט מוזיקלי-תיאטרלי חדש, בתקווה שיועלה בישראל ב-2021. 

    שחר שמאי

    מערכת סלונט

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 3
    • 1

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    מעדיפים אודיו

    שי מרקוביץ'
    על פי תוצאות מחקר שנערך באחרונה על ידי המכונים Triton Media...

    רוֹמָא

    יהושע פרונט
     בַּעֲרֹב יָמַי לִפְגֹּשׁ אוֹתָךְ לָרִאשׁוֹנָה נִצֶּבֶת שָׁם בְּאֶמְצַע הַמַּגָּף אַלְפֵי שָׁנִים...

    נעים להכיר, אריק גלסנר

    שי מרקוביץ'
    בספרו האוטוביוגרפי "מדוע איני כותב", מסביר אריק גלסנר, מבקר הספרות של...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית