close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • נעים להכיר, רותי יצחקי-ריכטר

    מערכת סלונט | נעים להכיר | התפרסם ב - 13.08.18
    רותי יצחקי-ריכטר למדה חקלאות וגידול פרחים לפני שעסקה בהוראה משך 40 שנה בבתי ספר תיכוניים ובמכללת גורדון להכשרת עובדי הוראה בחיפה. היום היא גמלאית ועוסקת בכתיבה ספרותית ובכתיבת תסריטים לסרטים קצרים. כתבה למעלה מעשרה ספרים והיא חברה פעילה בחוג לטלוויזיה קהילתית בנוה מונוסון-יהוד. במסגרת זו כתבה והפיקה עשרות כתבות, חמישה סרטים קצרים ושישה קליפים. הכתבות והקליפים שודרו בערוץ 98 של הטלוויזיה הקהילתית בישראל, והסרטים שודרו בכל ערוצי הטלוויזיה בישראל.

    באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שיש לך את זה?

    כל ימי ילדותי חיברתי בדמיוני סיפורים והמצאתי לי חברים דמיוניים. חוויתי איתם הרפתקאות וחוויות מיוחדות, אבל לא כתבתי את הסיפורים האלה. כשמלאו לי 42 נפצעתי בעיניי, בתאונה קשה מאוד, ובמשך שנה הייתי כבדת ראייה. מאורע זה לימד אותי ש”אם לא עכשיו אימתי” ועלי להזדרז ולהגשים את חלום הכתיבה.

    בילדותך, רצית להיות אמנית, סופרת?

    רציתי לכתוב אך לא העזתי. חשבתי שסופרים הם אנשים מיוחדים וחכמים מאוד שחייהם אינם יציבים, ופחדתי מאורח חיים בוהמי. לאחר הפציעה הבנתי שאני טועה ו”קפצתי למים”.

    את מחוברת לילדותך בכתיבתך?

    כן. מאוד. נוף ילדותי מופיע כמעט בכל ספריי, והיום, כשאני אישה מבוגרת, הוא חוזר אלי לעיתים קרובות מאוד במחשבותיי, בחלומותיי ובזיכרונותיי. נולדתי בקרית-חיים הישנה והטובה שלפני קום המדינה, ואני זוכרת באופן ברור ומדויק את הדיונות, את החוף ואת צמחיית החולות המיוחדת. אני אפילו זוכרת איזה עץ או פרח גדל בכל אחת מחצרות השכנים.

    באילו עיניים את רואה היום את שירייך/כתבייך הראשונים?

    כשהתחלתי לכתוב ניסיתי לכתוב בשפה עשירה ואפילו מליצית מעט, וספריי, כמובן, נדחו על ידי המו”לים. הספר העלילתי הראשון, “התמונה”, הביא את סיפורם של שני גיבורים דמיוניים שהמצאתי בילדותי, ואחרי שנים רבות, ממש לעת זקנה, יצרתי ממנו גם סרט קצר שהוקרן בכל ערוצי הטלוויזיה בישראל. במקביל כתבתי שירים והלחנתי אותם, והם קרובים ללבי עד היום. לא הייתי משנה אותם.

    האם את כותבת במכה אחת?

    לא. הכתיבה אינה זורמת בבת אחת. אני מרבה למחוק, להגיה ולשנות את העלילה מהתכנון הראשוני, ולפעמים אני כמעט מתייאשת, אבל  לבסוף חוזרת אל הספר עם רעיונות חדשים.

    מיהו הגיבור שלך שמופיע בשירים/בסיפורים?

    בשירים אין גיבור מיוחד. חלקם הם בלדות, שגם בהן מופיעה עלילה או לפחות עולם מיוחד. בסיפורים הגיבור הוא תמיד ילד המתלבט בבעיה קשה כגון משפחה לא רגילה, מלחמה בנכות, חרם חברתי, גירושים ועוד. לכל ספר יש גיבור משלו והוא שונה מהגיבורים של הספרים האחרים.

    מאיזה מקום פורצת הכתיבה שלך?

    אני אוהבת את הרגשת הסיפוק כשיוצא ספר חדש שעליו עמלתי לרוב כשנה ולפעמים אפילו יותר, ואני אוהבת ליצור עולם שאינו קיים במציאות וילדים דמיוניים שאני הענקתי להם מעין חיים משלהם. קבלת הספר החדש היא חגיגה עצומה ומשמחת מאוד.

    האם את מסוגלת לא לכתוב?

    לא. כשאין לי רעיון אני משועממת ומרגישה שאני מבזבזת את הזמן, וכשצץ לבסוף רעיון חדש ואני נרתמת לכתיבת הספר אני מאושרת.

    איזה ז’אנר מדבר אלייך?

    אפשר לחלק את יצירותיי לארבע קטגוריות:

    שירים שאני כותבת ואחר כך מלחינה.

    ספרים עלילתיים לילדים ולבני נוער.

    תסריטים שאני עושה מסיפורים קצרים שכתבתי, ואחר כך הם הופכים לסרטים קצרים המשודרים בטלוויזיה.

    אגדות שחיברתי ועוסקות בצמחי ארץ ישראל, בצמחי תרבות, בקשר שבין העם לים, בחיים בירושלים בתקופות שונות ובמלאכות עתיקות. האגדות קובצו לפני שנים רבות בשלושה ספרים, ובמרוצת השנים הוספתי עליהן אגדות רבות. אני מקווה להוציאן בספר שבו מלווה כל אגדה בצילומים וברקע מדעי קצר השופך אור על הבעיה המוצגת באגדה. אני חולמה שאמצא מו”ל שיסכים להוציא אותן לאור בקרוב על אף ההוצאות הרבות הכרוכות בצילומי הצבע הרבים והאיכותיים שצילם בעלי, אריה ריכטר.

    איפה את כותבת?

    אני כותבת בחדר העבודה. בעבר, לפני שפרץ עידן המחשבים, כתבתי בעט והרביתי למחוק. זאת הייתה עבודת פרך. היום המחשב מקל על ההגהות, על המחיקות ובעיקר על השכתובים.

    אפשר לקבל תיאור של סביבת העבודה שלך?

    אין בסביבת העבודה שלי דבר מיוחד. זהו חדר שינה רגיל, גדוש ספרים ולרוב מבוגלן.

    מי השפיעו על כתיבתך? אישיותך?

    אישיותי התגבשה בפעילות בתנועת הנוער, בחינוך לעבודה שקיבלתי בבית הספר לילדי עובדים בקרית חיים וכמובן בבית ההורים. הפעילות בתנועה היוותה נדבך חשוב מאוד בנערותי. השפיעה עליי גם מורתי ד”ר פועה מנצל, שהייתה אישה בעלת מעוף, אנרגיה וחזון.

    מה או מי גורם לך השראה?

    כדי לכתוב אני צריכה שקט נפשי ותקופות של חוסר דאגה. בעיקר אני שואבת השראה מאנשים טובים התורמים מזמנם לאחרים, תומכים בחלש, או נוהגים באומץ ואינם נכנעים לכלל במאבקם למען ערכים החשובים להם. כשאני נתקלת בהם אני מזדהה עם מעשיהם, ואז אני רוצה לספר עליהם בספריי.

    האם ואיך את מצליחה לשמור על משמעת כתיבה?

    לא תמיד אני מצליחה… לפעמים אני מואסת במחשב וביצירה ועוזבת אותם לשבועות אחדים, אבל אחר כך אני מתגעגעת וחוזרת אליהם.

    האם כתיבה בסביבה מרעישה אפשרית עבורך?

    כן. רעש אינו מפריע לי.

    יש לך טקס שאת עושה לפני כתיבה? אמונות טפלות?

    לא. אני אגרונומית ומורה לביולוגיה, וכמי שבאה מתחום מדעי הטבע אני סולדת מאמונות תפלות.

    איזה מנהגים מגונים יש לך בכתיבה שהיית רוצה להיפטר מהם?

    אני מרבה בהגהות ובמחיקות, כי אני נסחפת לכתוב לפני שאני חושבת ומתכננת היטב את מבנה היצירה. לעיתים קרובות אני נסחפת  להתחיל לעבוד בלא תכנון הולם, ורק לאחר הכתיבה אני מגלה את החסרונות שהייתי יכולה להימנע מהם על ידי תכנון מוקדם. ייתכן שאני צריכה להיות יותר הגיונית ושקולה ופחות אינטואיטיבית ונסחפת.

    מאיזה סגנון כתיבה את מנסה להתרחק?

    אני לא אוהבת סיפורים עם פואנטה. הם לרוב שטחיים ורדודים, סופם צפוי מראש והם מקבעים סטריאוטיפים.

    מה בולם או מרחיק אותך מכתיבה?

    כמו לרוב הסופרים יש לי פחד מהדף הלבן, כלומר, אני חוששת שאשב ליד המחשב ולא יהיה לי רעיון או תוכן שכדאי לעסוק בהם. לכן אני לפעמים נתקעת בתקופות מדכאות של יובש וחוסר יצירה. אבל אחר כך צץ פתאום רעיון ואני שוב חוזרת לכתיבה.

    האם את משתפת אחרים בטקסט לפני הפרסום?

    כן. אני מתייעצת בעת הכתיבה או בסופה עם חברות ובעיקר עם ילדים. ההערות החכמות של הילדים משנות לפעמים את העלילה או את רוח הספר.

    איך אפשר לדעת שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?

    זה קשה, בעיקר אם מרבים בהגהות ושכתובים כמו שאני עושה. לפעמים אני משנה דברים בעלילה אפילו כשהספר כמעט מוכן לדפוס.

    מה את עושה חוץ מלכתוב?

    אני מלחינה, מנגנת, ומנסה לבלות ככל האפשר עם הילדים, בעלי והנכדים. אני אוהבת לטייל וממש “משוגעת” על צמחים ועציצים, לכן אני מרבה לבקר במשתלות ועורכת טיולים בחיק הטבע.

    במה את עסוקה עכשיו?

    אני מפיקה סרט על חיי בעזרת חבריי בחוג לטלוויזיה קהילתית. כתבתי את התסריט ועכשיו אני מסיימת את ההכנות לעריכה.

    האם את דומה לדמויות שלך?

    כן. מאוד. בספרי האחרון, “העיניים של אימא”, הגיבורה ממש בת דמותי, ובספרים האחרים משתקפת בגיבוריי דמותי בימי ילדותי.

    כמו מי היית רוצה לכתוב?

    כמו דוד גרוסמן, מאיר שליו ועמוס עוז.

    מה לדעתך צריך בשביל לכתוב?

    צריך דמיון עשיר ודחף ליצור.

    האם את רואה פנים כשאת כותבת?

    כן. הדמויות עומדות כחיות מול עיניי.

    עם איזה משורר היסטורי היית רוצה לדבר?

    עם רחל המשוררת. אפילו חיברתי והלחנתי שיר הנקרא “מכתב לרחל המשוררת”.

    את זוכרת שורה בעל פה מכל מה שכתבת? משהו?

    כן. אני זוכרת בעיקר קטעים מהשירים ומהאגדות.

     

    מערכת סלונט

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 1
    • 0
    • 0

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    אנה ברנס – הזוכה במאן בוקר

    שי מרקוביץ'
    אנה ברנס, סופרת ועיתונאית האירית היא הזוכה בפרס מאן בוקר השנה,...

    עיקרי ההוראה של ישראל הירשברג

    טל סלוצקר
    פה אסכם בקצרה את עיקרי הוראתו של ישראל כדי שיהיה איזה...

    “כלזמן זה הזמן”

    אריאל הכהן
      הוא ישב בחוץ וחיכה לאשתו. הוא לא אוהב לחכות אבל...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית