close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • נעים להכיר, רוית גרוסמן דוד

    מערכת סלונט | נעים להכיר | התפרסם ב - 23.04.23

    רוית גרוסמן דוד (1981) מתגוררת בהרצליה, היא אימא, קצינה בצה״ל, יזמת ״למלא את החלל״ (מיזם תוכן ופעילות לנשים בחופשת לידה שקטה) ומשוררת ישראלית. בעלת תואר ראשון בהצטיינות יתרה במדעי החברה, תואר שני בהצטיינות בחינוך ובוגרת התוכנית הצבאית בלימודי מנהיגות חינוכית של מכון מנדל, זוכת פרס קרן César Egido Serrano Foundation בתחרות סיפור קצר. "מקץ שעות" הוא ספרה הראשון.


    למה את כותבת? מאיזה מקום פורצת הכתיבה?

    אני כותבת כדי לנשום, הכתיבה שלי פורצת ממקום של צורך בפורקן רגשות כמו פחד, כאב, מועקה, תקווה, הודיה ושמחה. לפעמים הכתיבה אצלי היא כמו הקאה, בלתי נשלטת.

    באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שאת יודעת לכתוב?

    התחלתי לכתוב בגיל מאד צעיר. לאחרונה מצאתי את מחברת השירים שלי מגיל עשר. כשהתגייסתי לצבא הפסקתי לכתוב שירים וסיפורים ועסקתי יותר בכתיבה עיונית מקצועית. ב-2019 אחרי האובדן של התינוק שילדתי בלידה שקטה חזרתי לכתוב מתוך צורך קיומי. הרגשתי שאני חייבת לתת שפה לטראומה הנקראת "לידה שקטה" שהיא נעדרת בשפה ובמילים.

    באיזה שלב התחלת להתייחס לעצמך כסופרת/משוררת?

    אני עדין קצת נבוכה מול המילה משוררת. בעיקר מציגה את עצמי כ"כותבת שירה".

    קחי אותנו ביד ליום כתיבה טיפוסי שלך.

    אין לי יום כתיבה טיפוסי, אני משתדלת לכתוב כל יום. לפעמים אני מצליחה לכתוב בבוקר, כתיבת בוקר אינטואיטיבית, לפעמים דווקא לפני השינה מרפה את סערת המחשבות לתוך הדף.

    איפה את כותבת, תארי לנו את סביבת העבודה שלך?

    הכתיבה שלי דחופה, אני כותבת בכל מקום. בפתקים של הטלפון, במחברות נייר יפיפיות שאני קונה במיוחד לכתיבה, על המחשב ולעיתים גם על פתק שמונח על שולחן המטבח ובו הרשימה לסופר. אלנה פרנטה כתבה על זה בספרה "המצאות מזדמנות": "הכתיבה, כשהיא אופן היותנו בעולם, לא יכולה אלא להכריז כל העת על עליונותה לעומת אלף דברים אחרים בחיים: אהבה, לימודים, עבודה. היא כופה את עצמה גם כשאין לנו נייר ועט או כל דבר אחר, מפני שראשנו, המעריץ תמיד את המלה הכתובה, מכתיב לנו משפטים גם בהיעדר מכשירים שיקַבעו אותם…"

    אני מאד מזדהה עם זה. אם אחכה שיבשילו התנאים לכתיבה, שהילדים יגדלו ואשב בתצפית מרהיבה מול נוף עוצר נשימה… כנראה שלא אכתוב.

    מה או מי גורם לך השראה?

    החיים הם השראה לא רעה בכלל, דמויות נפלאות יושבות לידינו בבתי קפה, בתור לבית המרקחת, בעבודה. צריך רק להתבונן ולתת לדמיון להתפרע.   

    מה בולם אותך? מה מקשה עליך לכתוב?

    אני מאד עמוסה, קריירה צבאית, ילדים קטנים, הרצאות שאני מקיימת, תפעול המיזם שהקמתי לפני שלוש שנים "למלא את החלל" שהוא מיזם תוכן ופעילות לנשים בחופשת לידה שקטה. ריבוי תחומי אחריות ומחויבות. העומס הזה הוא מבורך אך לפעמים האיזון מופר ואני מתקשה להתמודד בכל הזירות. העומס לא תמיד מיטיב איתי.

    איך את בונה את השירים שלך? האם את כותבת במכה אחת/כמה איטרציות?

    גם וגם. בדרך כלל אני כותבת בצורה מאד חופשית, בלי לחשוב יותר מדי על מצלול או על איך זה ישמע או יראה. אחר כך אני עורכת ומסדרת במידת הצורך לפעמים אני מצליחה לסדר שיר רק כעבור כמה שבועות. לעיתים מרחק הזמן מאפשר לי לסדר אותו באופן שקול ומיטבי יותר.

    איך את יודעת שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?

    מעולם לא הרגשתי שטקסט מוכן לגמרי, תמיד יש הרגשה שאפשר עוד. אבל למדתי שלא מושלם זה המושלם החדש. ואני משחררת כשזה מרגיש לי בשל מספיק

    אילו סיכונים לקחת בכתיבה שלך שהשתלמו בסופו של דבר?

    שלחתי רועדת את כתב היד שלי להוצאת קתרזיס.

    מהם החלקים שאת הכי אוהבת והכי פחות אוהב בתהליך הוצאת ספר לאור?

    "מקץ שעות" הוא ספר הביכורים שלי, נהניתי מכל התהליך כי בחרתי באנשים רגישים וטובים שילוו אותי. היו לאורך כל הדרך גם רגעי סבל. החיטוט בכאב הגדול שלי ובחשיפה שלו לא היו לי קלים בכלל. אם הייתי צריכה לבחור רגע אחד אז לאחוז את הארגז עם הספרים בשתי ידיי, היה לי ניצחון גדול.

    אילו ספרים או סופרים השפיעו הכי הרבה על הכתיבה שלך?

    ויסלבה שימבורסקה היא משוררת אדירה, אני משוגעת על הכתיבה שלה. אני תמיד חוזרת ומתרגשת מלאה גולדברג וזלדה.

    האם ואיך את עושה שימוש כסופרת במדיה החברתית?

    התחלתי לפרסם שירים לפני שלוש שנים, זה היה מאד מינורי אבל לאט לאט קיבלתי תגובות חמות ובזכות הפרסום, נחשפתי למעגל חברות וחברים חדש של כותבים ישראלים נפלאים שהם גם אנשים מרתקים ומוכשרים וזה איפשר לי את ההתפתחות המקצועית בתחום הכתיבה.

    אילו תגובות את מקבלת מקוראים?

    אני מקבלת תגובות מאד חמות, כיוון שנושא הכתיבה שלי הוא מאד רגיש, לידה שקטה. לפעמים אני מקבלת בהודעות אישיות פניות של נשים או של בני זוג שמודים לי על נירמול התופעה, על השיתוף שגורם להם להרגיש "נורמליים". זה הכי מרגש אותי. הבחירה שלי להיחשף היא  מעין שליחות, אני רוצה לדעת שהתינוק הזה שהבאתי לעולם אך נולד ללא רוח חיים הגיע לכאן כדי למלא תפקיד ואני מאמינה שדרכו אני משנה משהו בעולם.

    על כמה פרויקטים את עובדת בו זמנית?

    לא מעט… לפעמים שני פרויקטים לפעמים יותר.

    מה את עושה כאשר את לא כותבת?

    עובדת המון שעות ביום, מבלה עם הילדים וקוראת.

    על מה את עובדת עכשיו?

    אני כותבת מאמר על תודעת אזרחות, נושא שמרתק אותי במיוחד בימים אלו. אני קצת חוזרת לחומרים ישנים בעיקר סיפורים קצרים שכתבתי בתקופת הקורונה ומקפידה של שגרת כתיבה של שירים וקצרצרים.

    רוית גרוסמן דוד (צילום: אלה פאוסט)

    מערכת סלונט

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 4
    • 0

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    ספרות גבוהה

    שי מרקוביץ'
    לידיעת המטיילים: במקום הכי גבוה באירופה – באלפים המערביים, במדרון של...

    רֶגַע לִפְנֵי שֶׁמַּדְלִיקִים אֶת הָאוֹר

    ערן צלגוב
    אֲנִי מִתְרַגֵּל לַחֹשֶׁךְ מִתְרַגֵּל אֵלַיִךְ בַּחֹשֶׁךְ מִתְרַגֵּל אֵלֵינוּ בַּחֹשֶׁךְ וְהִנֵּה אֲנִי...

    בעזרת השם

    אמנון ורנר
    האמת, כבר לא היה לי כוח. רצתי על המגרש הלוך ושוב...
    דילוג לתוכן