נעים להכיר, רבקה גלשטיין–לייפציג
רבקה גלשטיין–לייפציג, ילידת חיפה (1960) בה היא מתגוררת עד היום. בוגרת בית הספר הריאלי במגמת מזרחנות. בצבא שירתה בחיל מודיעין. למדה תואר ראשון באוניברסיטת חיפה בספרות עברית, כללית ופילוסופיה וכן הכשרת מורים. הוציאה שישה ספרי שירה שזכו במענקים ופרסים ספרותיים: "המוסיקה של הקונכיה", (עקד, 1990), "ילד הלילה" (עקד, 1992), "שבעה" (רשפים, 1993), "הכרית עליה מונחים פני" (כרמל, 1998), "מצב משפחתי" (פרדס, 2006), "ילדה של היקום" (פרדס, 2014) וחמישה ספרי ילדים ונוער בהוצאת "דני ספרים". הנחתה סדנת כתיבה בחיפה וערכה ספר שירה לשולמית רובינוביץ. שימשה כיו"ר סניף חיפה והצפון של אגודת הסופרים העברים בתחילת שנות האלפיים.
למה את כותבת? מאיזה מקום פורצת הכתיבה?
אני כותבת כדי להבין טוב יותר את המציאות, כדי לחיות שוב רגעים במחיצת דמויות אהובות, מקומות ונופי ילדות.
באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שאת יודעת לכתוב?
התחלתי לכתוב יומנים בכתה ד', אולי לפני. תמיד היה בי הצורך לתעד ובאמצעותו להבין את המתרחש. הרגשתי שאני יודעת לכתוב כאשר באחת מסדנאות הכתיבה בהן השתתפתי, הבחנתי בהשפעת הטקסט שקראתי על שומעיו – הלם, כאב והערכה.
באיזה שלב התחלת להתייחס לעצמך כסופרת/משוררת?
התייחסתי לעצמי כסופרת / משוררת כשהשתתפתי בערבי השקת ספרי השירה או קריאת שירים יחד עם משתתפים נוספים או בכובעי כסופרת ילדים ונוער , נפגשתי עם תלמידים והתייחסתי לאחד מהסיפורים. ביום-יום אני חשה אשה רגילה בהחלט.
קחי אותנו ביד ליום כתיבה טיפוסי שלך?
ביום טיפוסי אינני כותבת כלל. השגרה ממלאת את כל היום. אם אני כותבת, אלה מספר דקות כתיבה באותו יום בו נחה עלי ההשראה, למשל, בימים אלה של חופשה מחוץ לבית מצאתי את עצמי מול המחשב אוספת שירים, מסדרת, מתקנת, עורכת אותם לקראת הוצאה לאור .
איפה את כותבת, תארי לנו את סביבת העבודה שלך?
אני יכולה לכתוב שיר בכל מקום, בבית ליד שולחן פינת אוכל, בזמן בישול, בשקט של חדר השינה. לפני שנים יכולתי לכתוב גם במהלך נסיעה באוטובוס או רכבת או על חוף הים. היום כשאני כותבת, בעיקר כשאני לבד לגמרי.
מה או מי גורם לך השראה?
אירועים מעוררי השראה יכולים להיות אירועים עצובים במסגרת המשפחתית כמו פרידה מאב, אם, אח ז"ל, כאשר הכתיבה סייעה להתמודד עם הפרידה מהם וגם להבין מעט מהקשר בינינו, אלה יכולים להיות גם אירועים משמחים במשפחה, אבל השירה מושפעת גם ממה שמתחולל במרחב הציבורי – מלחמה, הפגנות, מגיפה, שריפה ועוד.
מה בולם אותך? מה מקשה עליך לכתוב?
כעס על אנשים, על מצב דברים, עדות לעוולה, חוסר צדק, חוסמים אותי.
האם הכתיבה שלך מתחילה מהדמויות או מהעלילה, ואיך את מפתחת הלאה?
כשכתבתי את הספרים לנוער צעיר, פרשתי את העלילה, פירטתי לפרקים, ולתוכם ניכנסו הדמויות המרכזיות. כתיבת סיפור דורשת יותר זמן כתיבה.
איך את בונה את השירים שלך? האם את כותבת במכה אחת/כמה איטרציות?
אני מתחילה שיר מצירוף מילים כלשהו שמתנגן לי ומוביל להמשך או מתמונה שלא נותנת לי מנוח ואני מחפשת מילים לתאר אותה. אני כותבת בדרך כלל בבת אחת, עם מעט מאוד תיקונים.
איך את יודעת שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?
בהקשר של שיר בודד, אני חוזרת אליו אחרי שהקלדתי אותו במחשב ואם הוא עדיין פועל עלי גם כשהוא מודפס, וקראתי אותו בקבוצת "המילים", קבוצת כותבות וכותב יקרים בחיפה וזכה למשובים חיוביים, יש סיכוי שיכנס לספר השירים הבא. לגבי אוסף שירים, ולשאלה מתי אני חשה שהוא מוכן – אני מלקטת שירים שכתבתי בשנים האחרונות מאז פרסום הספר האחרון, בדרך כלל יש קשר בין השירים של זמן ומקום, אם אני מוצאת קשר לקבוצות שירים אחרות באופן שנוצר רצף, סימן שספר חדש נולד .
מהם החלקים שאת הכי אוהבת והכי פחות אוהב בתהליך הוצאת ספר לאור?
הכי אוהבת לקבל הגהה אחרונה, הכל מוכן, השערים, סדר השירים, הטקסט על הכריכה, ואפילו התמונה נבחרה, הכל מוכן לקראת הדפסה.
הכי פחות אוהבת – לקבל הגהות אינסופיות שוב ושוב לתקן עד כדי בלבול בין גרסא מתוקנת ללא מתוקנת.
אילו ספרים או סופרים השפיעו הכי הרבה על הכתיבה שלך?
רשימה חלקית בהחלט: יונה וולך, סילביה פלאת', לאה גולדברג, דליה רביקוביץ, נתן זך ועוד רבים וטובים.
מה את עושה כאשר את לא כותבת?
קוראת, כעת בעיקר שירה, מבלה זמן רב מדי במדיה החברתית, מבשלת, לפעמים מתאמנת בפילאטיס ובהליכה בשכונה או בים, שיחות טלפון עם הבנים שיצאו מהבית ועם הבן שבבית, צפיה בסרטים בנטפליקס בעיקר. לפני הקורונה צפיתי בסרטים רבים בסינמטק והרצאות במסגרות שונות, עדיין לא חזרתי לכך.
על מה את עובדת עכשיו?
קובץ שירים חדש המרכז רשמים, מסע במילים של השנים האחרונות. סקרנית לעקוב אחר דרכו של הספר, מהשלב בו הוא נמצא כעת, בעריכה שלי, לשלב בו אשלח אותו לבתי הוצאה לאור. מי יבחר אותו, איזו עריכה יעבור, איך ייראה הספר וכיצד יגיע לקהלו.
תגובות