נעים להכיר, ענבל אשל כהנסקי
באיזה גיל התחלת לכתוב?
כפעוטה בת שלוש/ ארבע הכתבתי לאמא שלי שירי שטות והגיגים. הרגשתי שיש לי את זה בגיל שש עשרה כשכתבתי שירי תשוקה בוסרית מלאת הורמונים ולא הפסקתי כשהתבגרתי אלא מצאתי עניין בהמשך כתיבה.
בילדותך, רצית להיות אמנית, סופרת?
בילדותי, רציתי להיות או שחקנית או סופרת. בהמשך הבנתי, שהדיבור שלי לא מספיק ברור לקריירת משחק. הבנתי גם, שלקות הלמידה שלי מחייבת אותי לקצר ולתמצת עד כדי זיקוק לשירה. עד היום יש הרבה עלילה בשירה שלי.
את מחוברת לילדותך בכתיבתך?
בספרי הראשון הייתי יותר מחוברת לילדותי מאשר בספרי הבאים. כורח השנים שחלפו, אני מניחה.
באילו עיניים את רואה היום את שירייך/כתבייך הראשונים?
אמנם יש כמה שירים לא רעים ואפילו כמה טובים, בכתיבת השירים המוקדמים שלי. אבל כלל, רוב השירה שכתבתי בנערותי היתה כאמור, שטופת הורמונים בוסריים של מתבגרת.
האם את כותבת במכה אחת?
אני מרגישה את הכתיבה כנובעת מתוכי במבוע המילים, בשטף. בשלב מאוחר יותר אני עורכת את עצמי ולעיתים שירים עוברים עריכה במשך שנים רבות עד שמצטללים לנקודה הנכונה.
מיהו הגיבור שלך שמופיע בשירים/בסיפורים?
גיבורות וגיבורי הכתיבה שלי משתנות ומשתנים, ראשית "רק על עצמי לספר ידעתי.." רחל המשוררת. ואמי, שמאד משמעותית בחיי ובשירה שלי גם. ובנזוגי לחיים, היאיר שלי. ובספרי החדש, הרביעי, הלבנה ממלאת מקום מאד משמעותי. כנראה שבספר החמישי, תמלא החמה מקום חשוב גם.
מאיזה מקום פורצת הכתיבה שלך?
אני כותבת מתוך רצון לגעת, דרך המילים – זה משפט שאני חוזרת עליו לעיתים קרובות, זו האמת שלי.
האם את מסוגלת לא לכתוב?
אני מסוגלת לא להזדקק לכתיבה, כך היה בתקופות קצרות יחסית בחיי. אבל כשעולה בי השראה ו/או צורך לכתוב, אני עוזבת הכל לטובת הכתיבה. את פרץ היצירה אל לאיש/ה לסכור.
איזה ז'אנר מדבר אלייך?
בפרוזה אני מעדיפה פנטזיה מד"ב ורומנים היסטוריים. שירה מדברת אלי כשהיא אישית חשופה ובועטת בבטן הרכה.
איפה את כותבת?
אני כותבת בכל מקום שניתן להעלות על הדעת.
אפשר לקבל תיאור של סביבת העבודה שלך?
יש לי סטודיו בבית, חדר משלי. בו אני בעיקר צורבת עץ וכותבת. החדר עמוס פיסות עץ גולמי ומעובד שחלקים ניכרים מהן אני צורבת עד להשחרה כפחם. עץ אורן אהוב עלי מאד בשל שרף העץ בעל הריח המשכר. המגע עם העץ מאפשר לי חיבור לזכרונות ילדות. בה גילפתי עם אבי שנפטר, סירות מקליפת אורן ירושלמי.
מי השפיעו על כתיבתך? אישיותך?
בראש ובראשונה, אמא שלי. לה אני חבה את רוב השכלתי האמנותית (היא בעלת תואר בתולדות האומנות) ואת הבסיס להשכלתי הפואטית ובפרוזה (שנים רבות היתה מורה לספרות עד שהפכה למרצה לחינוך). יש עוד, אבל אמי לקחה את חלק הארי.
מה או מי גורם לך השראה?
אני שואבת השראה מכאב ועונג, יופי וכיעור, סבל והתעלות – אצלי ואצל אחרות/אחרים.
האם את משתפת אחרים בטקסט לפני הפרסום?
בשנים האחרונות אני משתפת פחות ופחות את השירים שלי בכתיבה ראשונית. פעם הייתי שולחת להרבה חברות וחברים ומקבלת בלי סוף משובים. כיום מאז עליית הרשתות החברתיות, הפרסום הראשוני מהיר וחסר חרטות מבחינתי. אני כותבת את חיי, וחולקת אותם ברשתות חברתיות.
איך אפשר לדעת שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?
קשה להצביע על הנקודה המדוייקת בה כתב יד גמור. אפשר ללטש וללטש עד שיוותר רק פרור יהלום. אבל כל התכשיט שעוטף אותו ישמט בתהליך. אני נהנתנית ואוהבת תכשיטים מנצנצים אבל איך אומרת, בטוב טעם.
מה את עושה חוץ מלכתוב?
מנחה ערבי קריאת שירה, עורכת שירה, אמנית פלסטית רב תחומית וצלמת בהתהוות
במה את עסוקה עכשיו?
בצאת ספרי הרביעי "במקום אחר מחוץ לזמן" (פרדס, 2019) העוסק בכתיבה תוך אשפוז בביה"ח שלוותה, כתיבה תוך סגידה ללבנה כתיבה ארספואטית וכתיבה חברתית-פוליטית.
האם את דומה לדמויות שלך?
כיון שבעיני נכונה מאד, התפיסה הפמיניסטית לפיה האישי הוא פוליטי, ואני דומה לעצמי.
כמו מי היית רוצה לכתוב?
ספפו, אנאיס נין, פרידה קאלו, סילביה פלאת', אלזה לסקר שילר, יונה וולך, דליה רביקוביץ, רחל חלפי, לורן מילק וליאור גרנות – כולן משוררות שכתבו בדם ליבן.
עם איזה משורר היסטורי היית רוצה לדבר?
הייתי רוצה לפגוש בספפו, הדמות שלה מרתקת אותי והייתי רוצה להבין את נסיבות חייה ולהכיר את ההשראה שהיא חוותה.
את זוכרת שורה בעל פה מכל מה שכתבת? משהו?
אני זוכרת מעט שורות מכל ספר שלי בעל פה, אף שיר בשלמותו. למשל:
* "…סקוזי סניור, דובא לה בלה לונה פלאצו??", שורה מתוך ספרי הראשון,
פרושה בעברית – סליחה אדוני, איפה ארמון הלבנה היפה??" "פראי היום" (פרדס, 2017), הוצאה מחודשת.
* "רק אתה, סמאל, אהובי, בא לזיין אותי כשאני ככה…"
שורה מתוך ספרי השני, "סמאל אהובי" (פרדס, 2013)
* "מאבדות איזון וצוללות בשאגות נוראות…"
שורה מתוך ספרי השלישי, "שואגת בלולאת-אינסוף" (פרדס, 2016)
* "…אני מגישה ללבנה נימה מפטמתי – זה החלב, שתיהו…"
שורה מתוך ספרי הרביעי, "במקום אחר מחוץ לזמן" (פרדס, 2019)
תגובות