close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • נעים להכיר, עמנואלה ברש רובינשטיין

    מערכת סלונט | נעים להכיר | התפרסם ב - 16.09.18
    עמנואלה ברש רובינשטיין באה מתחום מדעי הרוח (אוניברסיטת תל אביב והבינתחומי). פרסמה שלושה ספרים אקדמיים שעוסקים בפרשנות תרבותית של השואה. כתבה סיפורים קצרים שתרגמה לאנגלית (הם נקראים Five Selves), התפרסמו בבריטניה וזכו לביקורות טובות. לאחר מכן התפרסמו גם במנדלי, תחת השם: "חמש פנים". רומן שלה, "לידה" יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בנוסף לכך כתבה כמה סיפורים קצרים - שניים מהם התפרסמו בארצות הברית.

    בילדותך, רצית להיות אמנית, סופרת?

    בגיל ההתבגרות רציתי להיות סופרת ואפילו כתבתי קצת, אבל איכשהו הרצון נבלע ונעלם, אולי בגלל האינטנסיביות של הגיל הזה. חשבתי שהדחף לכתוב התפוגג אבל לאחר מותו של אבי הסתבר לי שכל השנים הללו הוא השתמר לו במקום חבוי.

    את מחוברת לילדותך בכתיבתך?

    הכתיבה מחברת אותי אל תקופות שונות בחיי, ובכלל זה הילדות. אני לא כותבת מנקודת מבט של ילד אלא מחייה אירועים מן העבר. המבט הזה על הילדות הוא מעניין מאוד משום שיש חוויות שמקבלות משמעות שונה לחלוטין בפרספקטיבה מאוחרת.

    האם את כותבת במכה אחת?

    אני כותבת לאט, לאט מאוד. מילה ועוד מילה. כנראה שבשל כך אני משנה יחסית מעט כשאני מעבדת את כתב היד.

    האם את מסוגלת לא לכתוב?

    עכשיו כבר לא. התחלתי לכתוב ספרות יפה בשלב מאוחר בחיי, אבל מהרגע שהאפיק הזה נוצר נדמה לי שכבר אי אפשר לחסום אותו.

    איזה ז’אנר מדבר אלייך?

    אני מתחברת בעיקר לרומנים ריאליסטים ומעט לשירה. ניסיתי לקרוא ספרים עם יצורים דמיוניים או מדע בדיוני. אני לא נהנית מהם. אני לא יודעת אם זו מוגבלות או ראייה מפוקחת.

    איפה את כותבת?

    אני יושבת על הספה בסלון, המחשב על הברכיים. תמיד היה לי שולחן עבודה בבית ובכל זאת התיישבתי לעבוד במקום אחר. בסוף החלטתי שאין בזה צורך.

    האם ואיך את מצליחה לשמור על משמעת כתיבה?

    יש לי משמעת כתיבה אבל לאחרונה גיליתי שלפעמים צריך לרסן אותה. קרה שהגעתי למבוי סתום בעלילה או בפיתוח של דמות, הפסקתי לכתוב לכמה ימים ופתאום הקשר הותר. משמעת היא בעלת ערך אם אפשר גם להפר אותה.

    האם כתיבה בסביבה מרעישה אפשרית עבורך?עגילים, לוויה, 

    בעת הכתיבה הראשונית אני זקוקה לשקט. כשאני מעבדת את הטקסט (או מתרגמת אותו) רעש לא מפריע לי.

    איזה מנהגים מגונים יש לך בכתיבה שהיית רוצה להיפטר מהם?

    אני משתמשת יותר מדי במילים מסייגות: נדמה ש, איזה, דמוי, ועוד. לאחרונה אני מכריחה את עצמי למחוק אותן. אני מקווה שכך יסולקו מעצורים פנימיים.

    מאיזה סגנון כתיבה את מנסה להתרחק?

    אני לא אוהבת כתיבה עם יותר מדי סופרלטיבים. יש ביטוי באנגלית to overwrite: הרצון לכתיבה עשירה עלול להוליד שפה מוגזמת, תיאורים מופרזים. אני מעדיפה כתיבה מצומצמת. נדמה לי שעדיף לטעות לכיוון הזה.

    איך אפשר לדעת שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?

    זה שלב מסובך משום שתמיד אפשר להמשיך ולשפר את כתב היד. בכל זאת, באופן מפתיע, יש רגע שאני יודעת שהספר מוכן.

    במה את עסוקה עכשיו?

    אני שקועה בכתיבת רומן חדש שעוסק בהשפעות הקפיטליזם על חיינו, על החברה ועל הפרט. בניגוד לספרי “לידה”, שעוסק בנושאים אוניברסליים של הורות, אל-הורות, סבים וסבתות, הספר הזה מחובר מאוד להיסטוריה של ישראל.

    איזה סוד על כתיבה היית מגלה לעצמך?

    הייתי אומרת לעצמי שאפשר להתחיל לכתוב סיפור  או ספר כשיש רק שלד בסיסי. לא חייבים את המבנה כולו. פעם חשבתי שאני יכולה להתחיל יצירה רק אם אני יודעת בוודאות את סופה. מצד שני, הגמישות הזו מתפתחת עם הניסיון.

    מה לדעתך צריך בשביל לכתוב?

    כדי לכתוב צריך לעשות שתי פעולות מנוגדות: להשתחרר מבחינה רגשית ולהיות ביקורתי מאוד. שתי הפעולות לא נעשות אחת אחרי השנייה אלא במקביל, והן צריכות להיות מאוזנות בדרך כלשהי. כשמתקיים האיזון אפשר לכתוב.

    האם את רואה פנים כשאת כותבת?

    אני מדמיינת את הגיבורים בדרך מסוימת. נדמה לי שקשה ליצור דמות ספרותית אמינה בלי דימוי ויזואלי שלה. מצד שני, צריך לאפשר לדמות להתפתח. הדימוי הראשוני עלול להיות מגביל. דמויות שנוצרות עם כוונה מסוימת יכולות להשתנות ולהפוך למורכבות יותר.

    את זוכרת שורה בעל פה מכל מה שכתבת? משהו?

    ממש לא. לפעמים אני קוראת דברים שכתבתי לפני כמה שנים ואני מופתעת מאוד.

     

     

    מערכת סלונט

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 1
    • 0
    • 1

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    אָנוּ שׁוֹכְבִים עַכְשָׁו

    לאה טרן
    אָנוּ שׁוֹכְבִים עַכְשָׁו לֹא מַפְרִיד בֵּינֵינוּ דָּבָר גַּם לֹא מַחֲשָׁבוֹת מֶטָפוֹרִיוֹת...

    עַלֵּה מַעֲלֵה , מַעֲלֵה נִצָּן בּוֹקֵעַ

    רחלי ברקת
    (הציור דלעיל של רחלי ברקת)

    * * *

    חגית מנדרובסקי
    כְּבָר הִצְמַחְתִּי שַׂעֲרוֹת שֵׂיבָה, וְלִבִּי טֶרֶם נוֹלַד. תַּלְתַּלִּים שֶׁל כְּאֵב שְׁזוּרִים...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית