עדינה בן חנן, עורכת לשונית, משוררת, מנחה לכתיבה יוצרת ומרצה במספר מכללות בצפון הארץ. יצירותיה ראו אור בכתבי עת וביומונים רבים בארץ. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה.

---

באיזה גיל התחלת לכתוב?  

אני לא זוכרת שנה מדויקת, אך בגיל העשרה המוקדם כתיבה כבר היתה חלק משמעותי מחיי.

באיזה עיניים את רואה היום את שיריך הראשונים?

כשלב הכרחי בגיבוש העצמי והעמדות שלי כלפי החיים. חלק מהשירים הראשונים הם בוסר וחלק מפתיעים אותי בנקודת המבט שממנה נכתבו. בנוסף, ניתן לראות כבר בשירי המוקדמים את מאפייני הכתיבה שלי.

מאיזה מקום פורצת הכתיבה שלך?

מכל מה שסובב אותי ומכל מה שאני פוגשת, מבחוץ ומבפנים: לפעמים מקטע שקראתי, מחוויה שחוויתי, לפעמים מרגש המשתלט עליי, גם ממאמר או תכנית טלוויזיה שריתקה אותי.

האם את כותבת בחלקים או במכה אחת?

זה תלוי בטקסט שאני כותבת. בדרך כלל אני כותבת ומוחקת וכותבת. מעטים הטקסטים שאני כותבת בבת אחת.

האם את עורכת מחקר בנושא הכתיבה שלך לפני שאת מתחילה לכתוב?

בדרך כלל לא, אך יש נושאים שמצריכים מחקר. לדוגמה, בספרי "ושום מקום אחר לא בית" הקדשתי את השער המרכזי בספר: "בצד ההפוך של המפה" לכתיבה על המקום שגדלתי וחייתי בו עד גיל 22 שהשפיע מאוד על אישיותי ומהווה מקור בלתי נדלה ליצירתי. לצורך כך ערכתי מחקר: ישבתי מספר פעמים בארכיון של ישוב זה, קראתי מסמכים ועלונים ישנים, דיברתי עם חברים ותיקים, אך בה בעת הסתמכתי גם על זיכרונותיי וחוויותיי ממקום זה.

איפה את כותבת?

בכל מקום, משולחן הכתיבה שלי, דרך נסיעה ברכבת ועד ספסל בגן ציבורי.

איך את מתמודדת עם הבדידות הכרוכה בכתיבה?

מצוין. יש מספר מועט של אנשים שאני מתייעצת איתם. אך ניתן לומר שהזמן וההשתהות לאורך הכתיבה הם שמסייעים בידי לקבל תשובות: אם להוריד קטע או לחלק שיר לבתים או לשנות מילה.

איזה ז'אנר מדבר אליך?

בעיקר שירה אך גם סיפורים קצרים וז'אנר הקצרצרים.

מה או מי גורם לך השראה?

נוף, אנשים שאני פוגשת, שיחות או קטעי שיחות, שירים של אחרים, מפגש עם חיה או צמח והביוגרפיה של משפחתי.

 איך אפשר לדעת שטקסט מוכן, שכתב היד יוצא ממך לדרכו?

זה עניין של זמן והתבוננות בטקסט. יש המגדירים זאת כדיאלוג עם הטקסט, עבורי זה "לחיות עם הטקסט". אני כותבת טיוטה ראשונה של הטקסט בשטף ובלי לדעת באיזה ז'אנר הוא יהיה לבסוף. למחרת אני חוזרת לטקסט, מוחקת מספר מילים, משנה אחרות, לפעמים מוסיפה בית או קטע, שבה אליו אחרי חודש ולפעמים מוחקת חלק וכך הלאה. עד שלאחר מספר מפגשים עם הטקסט, היכולים להתמשך גם על פני שנה, אני כבר לא משנה אותו יותר ואז אני יודעת שהוא מוכן.

איך את מתמודדת עם ביקורת?

תלוי איזו ביקורת ומאיזה מקום היא נובעת. ביקורת מנומקת היא ביקורת שכדאי להקשיב לה וללמוד ממנה. ביקורת לא מנומקת היא חסרת ערך גם לטוב וגם לרע.

עם איזה משורר היסטורי היית רוצה לדבר?   

עם דוד המלך, שעל פי המסורת היהודית כתב את מרבית פרקי תהילים. פרקי תהילים בעיניי הם מפסגות השירה העברית, אולי גם העולמית.

כמו מי היית רוצה לכתוב?

השאלה מזכירה לי את הסיפור הידוע על רבי זושא שאמר לפני פטירתו: "בעולם הבא לא ישאלוני: 'מדוע לא היית משה רבנו?' אלא ישאלו: 'מדוע לא היית זושא?'" אז אני רוצה לכתוב כמו עדינה, באופן הכי טוב שעדינה יכולה לכתוב, ובעיקר אני רוצה לכתוב מתוך תשוקה וכל פעם תוך התנסות חדשה.

מה את עושה חוץ מלכתוב?  

מלמדת כתיבה יוצרת ואוריינות, כותבת רשימות ביקורת על ספרי שירה, מבלה עם נכדים, קוראת, מטפלת בצמחים הגדלים בעציצים במרפסת שלי.

על מה את עובדת עכשיו?

אני לקראת הוצאה של ספר שירים חדש.

האם את זוכרת שורה בעל פה מכל מה שכתבת?

"הביוגרפיה היא בצק שנדבק לי לידיים" מהספר "ושום מקום אחר לא בית".