close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • נעים להכיר, ניקולא יוזגוף-אורבך

    מערכת סלונט | נעים להכיר | התפרסם ב - 12.11.18
    ניקולא יוזגוף-אורבך, מרצה, חוקר, עיתונאי ומשורר. יליד צפת 1984. פרסם מאמרים וספרי מחקר בחקר הגאוגרפיה, הספרות והדמוגרפיה. ספר שיריו הראשון 'ילדי הלילה' (2002) ראה אור בהוצאת סער בהיותו בן 17 ובחלוף שנה פרסם את ספרו השני 'מותה של ילדות' בהוצאת צ'ריקובר. בשנת 2010 ראה אור ספרו השלישי 'יהודי – ערבי' בהוצאת גוונים. ספרו האחרון 'מבוא לדמוגרפיה ישראלית' (2015) ראה אור אף הוא בהוצאת גוונים.  מלבד זאת, יוזגוף אורבך פרסם מחזה בשם 'קדוש לנערים' שראה אור בשנת 2003 בהוצאת צ'ריקובר. רבים משירים התפרסמו ביומונים הארציים (הארץ, מעריב) וברבים מכתבי העת לספרות.

    באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שיש לך את זה?

    בגיל שמונה כבר שלטתי היטב בכללי הניקוד של הלשון העברית והתענגתי על היכולת הזאת, שהיתה חזקה ובולטת ביחס לסובבים אותי. בשלב מסוים, למדתי להשתמש באופן אקרובטי בניקוד, כך שהצלחתי ליצור חידודי לשון מקוריים, חריזות מקוריות ומשם התגלגלתי לשירה מחורזת, שהקפדתי בדבקות שתהיה ארכאית ככל שניתן. לשם כך הייתי מסתייע במילונים ובספרות מתקופת התחhיה. התוצאה היתה שלקראת גיל 11-12 ניהלתי מחברת שירים וסיפורים קצרים, אך בלא שהיה לי קהל קוראים שהבין אותי ולא חשבתי על האפשרות לפרסמם מחוץ לחוג משפחתי.

    בילדותך, רצית להיות אמן, סופר?

    כן. השירה קסמה לי יותר מהדרמה (מחזאות) ומהפרוזה וכך גם מיתר האמנויות. המשוררים היו עבורי מושאי הערצה ואף נהניתי לאמץ גינונים ומנהגים שרווחו בקרב משוררים שאהבתי, מתוך מחשבה שבכך אכשיר עצמי מהר יותר לתפקיד.

    אתה מחובר לילדותך בכתיבתך?

    ההתחברות לתקופת הילדות לזיכרונות העבר מלווה אותי וכנראה תלווה אותי עד שירי האחרון, אך אינני בטוח שהיא מוטיב מרכזי בשירתי או בכתיבתי הספרותית. אני בורח בשיריי לילדות, בעיקר כאשר אני מבקש לדון בנושאים מסוימים שבלעדי השימוש בילדותי או בעברי איני יכול לבטאם או לתארם.

    ניקולא יוזגוף-אורבך. התנזרות מכוונת מכתיבת שירה למשך כעשור

    באיזה עיניים אתה רואה היום את שיריך/כתביך הראשונים?

    קריאה מחודשת בכתבי הראשונים גורמת לי בעיקר מבוכה. היו שנים שניסיתי לשקם ולשפץ חלק מהשירים כדי להתאימם ליכולות ולכלים שרכשתי בחלוף השנים, אך לרוב, להוציא שירים בודדים, הניסיונות לא עלו יפה.

    מיהו הגיבור שלך שמופיע בשירים/בסיפורים?

    אינני בטוח שיש לי גיבור דומיננטי מסוים. רוב הדמויות בשירתי הן דמויות משניות שמגיחות מעת לעת ונעלמות למשך שנים. מאחר שעיקר כתיבתי היא לירית ואינני מזוהה עם קבוצות מסוימות או מנכס לעצמי אידאולוגיות שונות ומשונות, מנעד הדמויות האנושיות שאני כותב עליהן מוגבל: בעיקר לאמא, בן זוג ולעולמי הפנימי ולתפיסתי את העולם החיצוני.

    מאיזה מקום פורצת הכתיבה שלך?

    ממקומות שונים. לעיתים מתוך זעם וכעס, לפעמים ממקום של ייאוש עמוק. בחלק מהמקרים היא נשענת על חלומות, שכרות או כהשראה מכּתבי אחרים.

    האם אתה מסוגל לא לכתוב?

    כן. למשך כעשור גזרתי על עצמי התנזרות מוחלטת מכתיבת שירה באופן מכוון, וזאת לאחר שהרגשתי שאיני טוב מספיק בתחום, ואל לי לכלות כוחותיי בעשייה שרובה דחיות ומפחי נפש. ההחלטה לא לכתוב התקבלה לאחר שאדם קרוב שאני מאוד אוהב ומעריך אמר לי שאני לכל היותר אהיה משורר בינוני, ושמשוררים כאלה לדידו יש אלפים בישראל ואין כל סיבה שיפרסמו או יעדיפו אותי עליהם כל עוד אין לי איזה יתרון שיווקי, חברתי, פוליטי או ספרותי מובהק. עוד הוסיף אותו אדם שכל עוד אראה/אאמין שיש בכתיבתי מעבר לבינוניות, אתייסר ואעביר את חיי בצל אכזבות ותסכול.

    איזה ז’אנר מדבר אליך?

    מבחינת קלסיפיקציה קלאסית, אני מאוד אוהב ליריקה, שירה דידקטית, אפוסים, אודות וכמובן אלגיות. בספרות העברית מבכר את שירת ימי הביניים ושירת ציון. יש ז’אנרים שמאוד קשה לי איתם, כגון שירה פוליטית שכולה מגויסת ומעוותת למען רעיונות פוליטיים עד שלא נותר בה מאום מן האסתטי; פואטרי סלאם גם פחות מדבר אליי. מרגיש לי כמו סוג של ביזוי השירה וכך גם שירה שאינה מנוקדת.

    איפה אתה כותב?

    היכן ששורה עליה המוזה. זה יכול להיות באמבטיה, במיטה, ברכבת, במטוס, במהלך סקס. כל המקומות קבילים. ההשראה לכתיבה איננה נאמנה למרחב מסוים. לפחות לא שלי.

    מי השפיעו על כתיבתך? אישיותך?

    ישנם מספר יוצרים שעיצבו את עולמי הספרותי ובמידה רבה גם את אישיותי. הבולטים שבהם: שלום עליכם, מנדלי מוכר הספרים, יצחק בשביס זינגר, יונה וולך, דוד אבידן, נפתלי הרץ אימבר, אלישבע ביחובסקי, יהודה לייב גורדון, המרקיז דה סאד, גיום אפולינר, ז’אן ז’נה, יוסי אבני-לוי, הורטיוס, וירגליוס, אובידיוס ועוד ועוד…

    מה או מי גורם לך השראה?

    דברים רבים, לרוב איני יכול לחזות זאת או לשלוט בזה. איני יכול לזמן את ההשראה ואין לי מתכון שיכול להבטיח את קיומה. לרוב, מצבי רוח הפכפכים, דכאוניים או עליזים במיוחד מובילים להתממשות ההשראה, אך פעמים רבות גם לא.

    האם ואיך אתה מצליח לשמור על משמעת כתיבה?

    אני נמנע מאוד מלגדר ולמשטר את הכתיבה שלי לשעות או לימים מסוימים. טוב לי כפי שהיא, ספונטנית ובלתי צפויה בלא שמוטלת עליה מגבלה כלשהי.

    האם כתיבה בסביבה מרעישה אפשרית עבורך?

    כן. במהלך הכתיבה אני נכנס למעין טראנס וקשה מאוד לחלץ אותי מתוכו. לדעתי זו גם אחת הסיבות לאהבתי את תהליך הכתיבה, שכן יש בו התנתקות מהסביבה והתכנסות בתוך העולם הפנימי, גם כאשר הסביבה החיצונית הומה ורועשת.

    יש לך טקס שאתה עושה לפני כתיבה? אמונות טפלות?

    לא. לא מאמין באמונות טפלות.

    איזה מנהגים מגונים יש לך בכתיבה שהיית רוצה להיפטר מהם?

    עריכה וליטוש מוגזמים של השירים, לעיתים עד 30 סבבים לשיר, עד שאני מתיש את עצמי.

    האם אתה משתף אחרים בטקסט לפני הפרסום?

    כמעט ולא. רוב האנשים היקרים והקרובים לי סולדים משירה ועל כן, לרוב, כל התהליך מתנהל ביני לעצמי.

    מה אתה עושה חוץ מלכתוב?

    בהכשרתי אני חוקר באקדמיה ומרצה לספרות כללית ולדמוגרפיה. שני תחומים שונים בהם אני בעל תואר דוקטור ובמסגרתם אני מפרסם את מחקריי ועבודותיי בארץ ובעולם.

    במה אתה עסוק עכשיו?

    כיום אני חבר במספר מכוני מחקר כדוגמת קתדרת חייקין למחקרים גאו-אסטרטגיים ובמוסד הרצל לחקר הציונות. במקביל צפוי לצאת בחודשים הקרובים ספר מחקר פרי עטי בנושא גן העצמאות בראי הספרות הלהט”בית הישראלית.

     

     

    מערכת סלונט

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 1
    • 2

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    זה מה שרצתה

    אוהד עוזיאל
    היא רצתה להתקלף כמו בצל. הבטחתי לה, והיא הורידה את המעיל...

    השביל העולה להר – פרק 1

    רבקה קופלר
    סיפורה של רוזי השנה היא שנת 820 לאדוננו ויבול החיטה עלה...

    מה שעשיתי

    אוהד עוזיאל
    “מה שעשיתי” הוא סיפור המתרחש בעתיד הלא-מאוד-רחוק, וששורשיו נעוצים עמוק בהווה...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית