close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • נעים להכיר, נורית כהנא

    מערכת סלונט | נעים להכיר | התפרסם ב - 09.08.21

    נורית כהנא, ילידת דור המדינה, היא משוררת ועיתונאית חיפאית (״הארץ״) בדימוס, ספריה התפרסמו בסיוע קרן רבינוביץ, קרן חיפה וקרן עמו״ס. שיריה התפרסמו מעל במות ספרותיות שונות. מוסמכת החוג למדע המדינה באוניברסיטת חיפה.


    למה את כותבת? מאיזה מקום פורצת הכתיבה?

    כתיבה כמו נשימה היא פעולה חיונית לקיום עבורי. במבוך המורכבויות של החיים המודרניים היא מאפשרת לי הסתכלות הישר ל״לבן״ של עיני המציאות.

    החיים לצד אמי ז״ל, שהסתתרה בתקופת השואה באמסטרדם הכבושה, היו בגדר צפייה אילמת בסבל נמשך. הסבל הזה עיצב אותי – אם כי לא אותו אני מבטאת בשירים – שכן אמנות בעיני אינה רק ביטוי נאמן של כאב – אלא סימון דרכי היחלצות ממנו.

    באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שאת יודעת לכתוב?

    בגיל 8 אולי, כנראה בחופשת הקיץ, כתבתי ספר על הילד תום, עולה חדש, והקורות אותו. הוא היה במחברת ביה”ס רגילה, ירוקה.

    בגיל תשע כתבתי שיר שזיכה אותי בתהילה ראשונית.  זה היה לרגל העשור הראשון של מדינת ישראל. הייתי אז ילדה קטנה, ביישנית, לא בולטת. המורה נתנה לנו נושא לכתיבת חיבור – מותר היה גם לכתוב שיר –  “שנינו בני עשר-המדינה ואני”. הייתי רק בת תשע ומשהו, כתבתי את השורות הבאות מתוך שיר שלם:

    שתינו בני עשר-המדינה ואני.
    שתינו בני עשר,
    המדינה ואני,
    כשאהיה בת שלושים-
    תהיה כמוני,
    יחד תמיד,
    נהיה נאמנות,
    לארצנו מולדתנו
    שנאבקה כה קשות…

    הוזמנתי לקרוא את השיר על במה – לפני כל בית הספר בו למדתי. אחר כך היו שואלים אותי זמן רב, ילדים רבים: נכון שהקראת את השיר מתוך ספר מודפס? מה, את כתבת אותו?

    היתה עוד תקופת חסד קצרה  אחת, בה  חוויתי ביקוש אמיתי לכתיבה שלי, בתחילת גיל ההתבגרות, עוד כמה דברים שכתבתי לפעולות בצופים,  אבל כיון שהתקשיתי בלימודים הופניתי עד מהרה לעיסוק בשיפור תחומי הדעת הקשים עבורי -המתמטיקה, הפיזיקה- והכתיבה – היכולת המוכחת והאהובה עלי נדחקה לשוליים.

    באיזה שלב התחלת להתייחס לעצמך כסופרת/משוררת?

    תמיד ידעתי בתוכי שאני כזו – הדחף ליצור משהו כדוגמת הספרות שבנתה אותי התעורר בגיל צעיר. אך כלפי חוץ – רק לאחר חיי קריירה תובעניים – בעיתונות הארצית ובתקשורת, לאחר ששניים מתוך שלוש ספרי השירה שלי התפרסמו – וכשהתאפשר לי להקדיש את מיטב זמני לכתיבה.

    קחי אותנו ביד ליום כתיבה טיפוסי שלך?

    הכתיבה מלווה אותי בשנות הגמלאות כעיסוק יומי מתמשך- אם כי יש ימים שאיננה.

    לאחר יקיצה טבעית ומקלחת הבוקר נערכת ליציאה פיזית ומנטלית ליום שממתין לי,  קפה וארוחת בוקר מצומצמת מכינה אותי לעבור על קטע שיר אחרון, מכניסה בו תיקון או שניים, מוחקת משהו שנראה מדליק ביום הקודם,  והולכת במשך 5 פעמים בשבוע היישר למכון הכושר: להליכון מאסיבי או לקרוס – למשך שעה ויותר, אחר כך תרגילי כוח על מכשירים משוכללים(!), ובימים כתקנם, לפני המגיפה – לשיעורי התעמלות מאורגנים- יוגה, שיטת אלכסנדר…

    העבודה על שירה נמשכת בדרך כלל לאחר מנוחה עם השיבה הביתה וארוחת צהריים, נשזרת לעתים בין עיסוקי הבית, צפייה בחדשות  (עדיין מכורה להן, לתמונת המצב של מה קורה במישור המקומי, הארצי והיקומי)….ולפני השינה.

    איפה את כותבת? תארי לנו את סביבת העבודה שלך.

    אני כותבת בחדרו של בני הצעיר שבגר,  בדירה חיפאית טיפוסית בכרמל, מוקפת עצי אורן כמעט מכול כיווני האוויר, בקומה השלישית והאחרונה.  אני כותבת במחשב נייד המונח על שולחן כתיבה בצורת משולש, שיוצא מארון ספרים עשוי עץ לבנה בהיר – ורדרד, מלא בספרי שירה, לצד חלון הפונה אל חלק מפסגות הר הכרמל ומפרץ חיפה,  מאחורי גבי ספה נוחה וארון  קיר לבן המכיל בגדים וכתבים…

    האם את מאזינה למוזיקה בעת הכתיבה? אם כן, למה את אוהבת להאזין?

    לא מאזינה למוסיקה כלית בעת הכתיבה – מצויה בריכוז קשב פנימי מוחלט למנגינת המילים.

    מה או מי גורם לך השראה?

    נלהבות מאנשים אנרגטיים, טקסטים קלאסיים, שירה בשפות שונות (עברית, אנגלית, גרמנית וצרפתית), ראיונות עם אנשי יצירה ועשייה, מפגשים אקראיים עם אנשים ברחוב, שיחות טלפון מרגשות, מפגשי זום בקבוצות משוררים, מראות בסביבה הקרובה ובנסיעות רחוקות.

    מה בולם אותך? מה מקשה עליך לכתוב?

    אכזבה ממאמצים שהושקעו לשוא, רעש,  ריחות ואווירה מדכאים.

    איך את יודעת שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?

    לאחר שהרצתי את כול אפשרויות השיר, התנגנות מילותיו, סדר שורותיו – מה בא לפני מה, מה בא אחרי מה, במיוחד לאחר שהורדתי את כול מה שאפשר בלעדיו.

    איך את בונה את השירים שלך? האם את כותבת במכה אחת/כמה איטרציות?

    ספונטני לגמרי. לרוב במכה, יש לעתים תוספות, הבהרות והשלמות.

    אילו סיכונים לקחת בכתיבה שלך שהשתלמו בסופו של דבר?

    הסיכון העיקרי שלקחתי על עצמי בכתיבה שלי, ברוח החתירה לתיקון עולם בכתביה הקלסיים של הספרות שבנתה אותי – הוא העלאת נושא הנוגע למחצית מאוכלוסיית העולם- הפמיניזם; וזאת עוד כאשר נחשב למוקצה מחמת מיאוס, הרבה לפני שהוכר כתנועה חברתית שווה בחשיבותה לשחרור מעבדות.

    נושאים פמיניסטיים כמו שיר המחאה שלי נגד היחס לנשים בפרסומות ״גבירתי מה את עושה בחצילים״- מראשית שנות השבעים של המאה הקודמת- נתקל אמנם בתגובות עוינות.

    הקראתי אותו (עם בטן בהריון מתקדם, ליד ערימת כביסה, בדירת שיכון זוגות צעירים) בתוכנית טלוויזיה בערוץ 1 ״לגעת בקצה המחשבה״- 4 משוררים צעירים״, ששודרה בשנת 1975: חזי לסקלי חברי הכיר בערכו החברתי- מחאתי  של השיר, והוא שהביא אותי להשתתפות בתכנית.

    פמיניזם כהשקפה בשירה ובעיתונות לא היה מה שהוא כיום – כשהמאבק להשגתו מוערך. משוררות מתונות  יותר בהשקפתן בנוגע למתח בין המינים היו מקובלות יותר.

    זה היה הימור, ידעתי את הדרך לפרסום שירים בדרך קלה יותר, אך בסופו של דבר זהו השג להיות ערה לעוולות מגדריות ולכתוב בשלב מוקדם שירה שתשחרר נשים מדפוסי התנהלות מדכאים – השג שההכרה בחיוניותה וחשיבותה הולכת וגוברת במשך השנים.

    ועובדה היא – שאז יתר המשוררים שהופיעו בתכנית – היו גברים – עודד פלד, יצחק לאור, וחזי לסקלי ז״ל  – וכיום קולן של נשים לתיקון העוולות המעמדיות נשמע הרבה יותר.

    אילו ספרים או כותבים השפיעו הכי הרבה על הכתיבה שלך?

    בגיל הרך הייתי מרותקת לסיפורים של אבי, איש ספר מובהק ועולה מגרמניה, שנאלץ לעזוב את מקצוע ההוראה אליו הוכשר לחיי עבודה במסחר, כשהיה חוזר בערב מיום עבודה ארוך ומפרך. האלבום הגדול, הכבד, הכהה של הנזל וגרטל, סיפורי האחים גרים בשפה הגרמנית היו חלק מספרי הילדות הראשונים שלי, לצד “אבא מספר” ו”אימא מספרת”, ״היידי בת ההרים״, נוריקו סאן וכול הסדרה, וכמובן, פסוקי התנ”ך ששיננו בכיתות הנמוכות ושאז לא נהניתי מהם. אחר כך ״פצפונת ואנטון״, סיפורי קסטנר. ״גילגי״ בנוסח המלא של אז מילאה את שעותיי, כילדה מתוכנתת למשמעת, באושר וצחוק.

    ספר גורלי עבורי היה היומן של אנה פרנק: ״אני לא אוכל לספר לך על העבר שלי, תקראי את היומן של אנה פרנק״ אמרה  לי אמי שהתחבאה כמוה באמסטרדם, תחת השלטון הנאצי, כשהתחלתי לשאול שאלות לגבי עברה. עבר זמן עד שהיה לי אותו ואז נוצרה בי מחויבות לכתיבה כמשהו ראוי וצורך קיום.

    לאחר מכן קראתי את רוב הספרות קלסית שהייתה ברת השגה בספריות הציבוריות בחיפה, בין היתר ספרים כמו  הנפש הקסומה של רומן רולן, דוסטוייבסקי, טולסטוי, ג׳ק לונדון, ורבים אחרים.

    בשירה -תנ”ך, המשוררים הקלסיים היהודים ביאליק וטשרניחובסקי, שירה צרפתית, אנגלית ואמריקנית (ז׳אק פרוור, רוברט בראונינג, ט.ס. אליוט, דילן תומאס), משוררי דור המדינה: יהודה עמיחי ויאיר הורביץ, אותם זכיתי להכיר, הרולד שימל, נתן זך, מאיר ויזלטיר, דליה רביקוביץ, יונה וולך, עודד פלד, סיגלית דוידוביץ, נזיה חיר ז״ל, חבריי בקבוצת “מקום” לשירה אליה השתייכתי, אלי הירש, רובי שונברגר ואבי פלדשטיין; משוררי ועורכי כתב העת והוצאת הספרים ״עמדה״ ו״עמדה החדשה״ עמוס אדלהייט, אריק א., רני יגיל, חן יסודות, יהונדב פרלמן ואחרים. קוראת את שיריהן של משוררות פמיניסטיות מוצהרות כמו שז ונועם פרתום. שלא לדבר על המוני ספרי פרוזה- א ב יהושוע אהוב עלי מאוד מקרב הישראלים – אלו איזכורים רק על קצה המזלג.

    האם ואיך את עושה שימוש כסופרת/משוררת במדיה החברתית?

    ניתן לקרוא מבחר משיריי באתר השירה שלי (https://www.poetic.co.il). כמו כן אני עורכת את דף הפייסבוק בנושאי שירה  ״שירה ושגרה״  (https://www.facebook.com/PoetryLabor).

    מה את עושה כאשר את לא כותבת?

    שירה וספרות,  מדיה דיגיטלית, כושר, חברה, נסיעות, כול היתר.

    על כמה פרויקטים את עובדת בו זמנית?

    ספרי שירה (מס. 4  ו- 5), קטעי פרוזה ויומנים.

    נורית כהנא

    מערכת סלונט

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 0
    • 0

    תגובות


    2 תגובות על “נעים להכיר, נורית כהנא”

    1. רן יגיל הגיב:

      יופי של מדור הפעם. המשוררת עונה ברצינות ולעניין על השאלות. כל הכבוד שמערכת “סלונט” קשובה לקולות אחרים בשירה ומצאה לנכון לארח במדור “נעים להכיר” את המשוררת נורית כהנא. זאת הפתעה בשבילי. לא ידעתי על כך. היא משוררת ראויה מאוד בעיניי והוצאתי בעבר שניים משלושת ספריה. אין ספק, יוצרת בעל קול ייחודי משלה.

    2. רן יגיל הגיב:

      יוצרת בעלת קול ייחודי משלה, כמובן

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    הַיְּאוֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ

    אדלינה קליין
    מַהִי שָׂפָה זֹאת שֶׁעִבְרִית יִקָרֵא לָהּ מַשְׁמָעוּת הַדִּיבּוּר הַתָנַכִ”י מַשְׁמָעוּת הַחֲלוֹם...

    רֶנֵסַנְס

    רז סופר
    רְפָאֵל, מָה רַכִּים פִּרְקֵי יָדֶיךָ אַתָּה פּוֹרֵט סוּסִים קַלִּים אַל תַּחְוִיר,...

    חלל מאיים

    יורם אורעד
    השמחה היתה גדולה וכך גם הפחד והעצב שאחריה. כל מי שכבר...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית