למה לכתוב? מאיזה מקום פורצת יצירתך?

מאז שאני זוכרת את עצמי כתבתי. בהתחלה זה היה "יומני היקר", אחרי זה באו השירים, ואז סתם דפים שלמים של מילים על רגשות. הרגשתי תמיד שאם לא אוציא את המילים החוצה הכל יבער בי, וברגע שהעט התחבר לדף נרגעתי. אחרי מה שעברתי לפני עשר שנים, המחברות התמלאו בצעקה אילמת. בינואר 2015 התיישבתי והתחלתי לכתוב את היצירה שלי, מתוך רצון גדול לחלוק עם העולם, מה זה אומר שחייך נעצרים בבת אחת. אז היצירה שלי פורצת מתוך כאב גדול.

מיכל אדמוני. בהתחלה זה היה "יומני היקר"

איזה חלום מאיץ בך להוסיף ולכתוב?

להביא את עולם הנכות בצורה אחרת. הרצון הגדול שיבינו מהו שיקום לא רק פיזי, אלא גם נפשי. הרצון שיבינו שמאחורי ההליכון, הקביים, או כיסא הגלגלים יש אדם עם רצונות, אהבות, תשוקות ויכולות.

מי השפיעו על כתיבתך? אישיותך?

בצעירותי איין ראנד הייתה הסופרת המועדפת עלי. בבגרותי קראתי כל כך הרבה ספרים, מאות למען האמת, ואני מאמינה שכל אחד מאותם ספרים וסופרים השפיעו עלי בצורה כזו או אחרת. יש את הסופרים שהעיפו אותי למעלה ותמיד חלמתי להתקרב ולו בקצת לכתיבתם. הראשון שבהם הוא פיליפ סנדקר עם "אמנות ההקשבה לפעימות הלב" ו"מיתרי הלב". ואחריו אדריאנה טריג'יאני עם "אשת הסנדל", דניאל גלטאואר עם "טוב נגד רוח הצפון" ו"כל שבעת הגלים".

איזה ז'אנר מושך אותך, מרתק אותך?

רומן עכשווי ורומן היסטורי.

איך נבחר השם לספר האחרון, ולאחרים?

השם לספר שלי עבר כמה גילגולים, אבל הארה תמיד באה לי בלילה כשאני ישנה. קמתי בוקר אחד, אחרי התלבטויות, עם השם "רציתי צבעים בהירים". היה לי ברור שזה השם הנכון לספר שלי.

על מה הספר? מי לדעתך יקרא או קרא את הספר שלך?

הספר מספר את סיפורה של אלה. אישה בת עשרים ושש שהחיים חייכו אליה והיו טובים אליה. ואז בבת אחת חייה מתהפכים בעקבות תאונת דרכים. רוב הסיפור מתנהל בבית החולים השיקומי, אך יש גם הצצה לביקוריה בבית בסופי השבוע. זה ספר זוגיות ואהבה. על חברויות ישנות וחברויות חדשות. על אהבה חדשה ולא שיגרתית. על התמודדות עם ההבנה שחיים הסתיימו ובמקומם מתחילים חיים חדשים. על שיקום פיזי ונפשי. על כאב, פחד, תיסכול ובדידות ויחד עם זה הספר מלא באופטימיות. הספר מיועד לקהל הרחב וכולי תקווה שיקראו אותו, גם גברים וגם נשים.

זה ספר חשוב שחושף את החיים אחרי הידיעה בעיתון ונוגע במקומות שהקוראים לא נחשפו אליהם לפני כן. אני לא מכירה עוד ספר שנוגע בנכות ובמה שהיא מביאה איתה שהוא לא ספר העצמה. אם אני לא טועה, זה הספר הראשון שנכתב כרומן על עולם השיקום והנכות.

"סיפור חיי עולה על כל דמיון"

מהי עבורך התוצאה של כתיבת הספר ופרסומו?

התוצאה הסופית עבורי – שהספר יתורגם ויעלה לאמזון ובנוסף, שכמה יותר אנשים יקראו אותו וידברו אותו. יפקחו את העיניים אל האחר והשונה, ובעקבות זה יהיו יותר רגישים וחומלים.

אפשר לקבל תיאור של סביבת העבודה שלך?

אני גרה בקיבוץ, בבית פרטי עם דשא ירוק וציפורים מצייצות. אז המרפסת שלי היא מקום העבודה שלי. מרפסת גדושה בעציצים עם פרחים בשלל צבעים. שולחן עץ גדול והרבה אוויר של חוץ.

מה או מי גורם לך השראה?

סיפור חיי עולה על כל דימיון. הוא זה שמהווה את ההשראה לכל מה שכותבת.

האם יש לך משמעת כתיבה?

אין לי משמעת כתיבה. יש ימים שיכולה לשבת ולכתוב שעות, ויש ימים שמרגישה שהסיפור מבקש לנוח ממני. אז מניחה לו ולי.

מה גורם לך לרצות לכתוב?

הבעירה שבפנים. כשמרגישה שהמילים לא יכולות להישאר בתוכי והן מבקשוות את דרכן החוצה.

איך אפשר לדעת שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?

הספר שכתבתי היה ספר הביכורים שלי. למרות שכתבתי המון, ספר צריך לדעת לכתוב. אז הסיפור שלי לא יצא לדרכו לפני שעבר עריכה ספרותית על ידי מריה אלוני. עבדנו קשה במשך שנה, ורק לאחר ששתינו היינו שלמות עם הכתוב, העזתי לשלוח אותו להוצאות ספרים קטנות. הייתי צריכה לדעת שכל מילה נכונה ושאף פיסקה לא מיותרת. שהדמויות עמוקות ועוברות תהליך בתוך הסיפור. שהדמויות המשניות חשובות ושיש להן מקום של כבוד. רק אחרי כל אלה, העזתי.

במה את עוסקת חוץ מלכתוב?

אחרי מה שקרה לי החלטתי שאני רוצה לעזור לאנשים שהעולם התהפך עליהם באמצע החיים. למדתי קאוצ'ינג עם דגש על הקטע הרפואי. היום אני עובדת כפרילנסרית במכללת "גל לוינשטיין" באשדוד, מכללה לשיקום (לא פיזי) אנשים וניסיון להחזרתם למסלול החיים והעבודה.

זה המקום הקדוש שלי. האושר שבעצם המחשבה שעזרתי ולו בצעד אחד קדימה.

אפשר להתפרנס מכתיבה?

אני מאמינה שעם עבודה קשה, כן. אם יש לך סיפור, צא וספר אותו. הספר לא יימכר לבד, בטח לא ספר ביכורים. אם תביא את עצמך למודעות של האנשים והספר שלך טוב, בספר השני כבר יהיה יותר קל.

מי נראה לנגד עיניך בשעת כתיבה?

הדמויות שאני יוצרת. הם כובשים כל חלקה טובה שבי. אני חיה אותם לגמרי. מדברת איתם וחושבת עליהם. וחוץ מזה, ההורים שלי זכרונם לברכה. הם שלימדו אותי להאמין במה שאני עושה. להאמין ביכולות שלי. אז כן, הם איתי לאורך כל הכתיבה.

האם את דומה לדמויות שלך?

מי שמכיר אותי וקרא את הספר שלי, אמר שהוא שמע את הקול שלי ואת צחוקי המתגלגל. אלה ואני לא דומות בצורתנו החיצונית, אבל אין לי ספק שאני נמצאת שם בתוך אלה. בחוזק ובנחישות שלה, ובטח ובטח שבאופטימיות.

האם הסיפור נבנה מראש, או שהוא התפתח תוך כדי?

הסיפור כתב את עצמו. יום אחד קמתי עם אלה והתחלתי לכתוב את סיפורה, בלי לדעת לאן הוא ילך. הדבר היחיד שידעתי היה שהיא פגועת עמוד שידרה. כל השאר התפתח תוך כדי וזה היה נפלא בעיניי. הייתי מלאת סקרנות כשהתיישבתי לכתוב כי לא היה לי מושג איך יראה הסיפור אחרי עוד שעות של כתיבה.

מהי בשבילך המילה הזאת אהבה?

תמיד כשאני מנסה להגדיר לי את המילה הזו, המחשבה הראשונה שעולה בראשי זה איך שהלב מתרחב ומתרחב, עד שאני מרגישה שכמעט ואין לו מקום והוא רוצה לעוף החוצה מרוב אושר.

מהי בשבילך המילה הזאת נס?

המילה "נס" מתחברת לי ישירות ל"נס רפואי". הייתי בעולם הבא וחזרתי לעולם הזה. אז זה נס גדול. לראות את הילדים שלי גדלים ולהיות שותפה לחיים שלהם ושל בן זוגי.

את זוכרת שורה בעל פה מכל מה שכתבת? משהו?

"אני מאמינה באמונה שלמה שאנחנו צריכים לעזוב את מי שהיינו ולהמציא את עצמנו מחדש."