close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • נעים להכיר, מיכאל רייך

    מערכת סלונט | נעים להכיר | התפרסם ב - 05.03.18
    משורר וסופר, יליד קיבוץ עין חרוד, לאחר שנישא עזב את הקיבוץ ועבר להתגורר בעיר. הוא פרסם כמה ספרי שירה וזכה להערכה רבה מצד המבקרים ולחיבת הקוראים.

    למה לכתוב? מאיזה מקום פורצת יצירתך?

    לכתוב, מבחינתי, הוא צורך פנימי, דחף כמעט בלתי נשלט להביע את עצמי, להעניק מפירות דמיוני ומחשבותיי לציבור. אני עושה את זה מתוך אמונה פנימית שהדברים שאני כותב יעניינו אנשים אחרים ואף ירגשו אותם. אני מפרסם תוך בחינה קפדנית של יצירותיי. מבחינה זאת, דומני שאני המבקר הקשוח ביותר שלי. יצירתי פורצת מרגשותיי, ומאידך גם משכלי ומניסיון חיי. אני כותב ומנסה בכל כוחי שביצירותיי יזכה הקורא בערך מוסף. למשל, מוסר השכל או הבאת הקורא לידי חוויה מיוחדת, או שביצירתי ימצא הקורא גישה שונה מן המקובל, הצצה לעולם שאין אנו מרבים להציץ אליו ועוד.

    איזה חלום מאיץ בך להוסיף לכתוב?

    חלומי הוא שיצירותיי יזכו לתהודה רבה ככל שאפשר. לא אצטנע ואומר שאשמח מאד אם הן תזכינה בהכרה ובהערכת הציבור. אני מאמין שכל יוצר ספרותי חולם באופן דומה.

    מי השפיע על כתיבתך? אישיותך?

    רבים השפיעו על כתיבתי. החשובים שבהם: ספר הספרים, ח.נ. ביאליק, ש. טשרניחובסקי, נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי, יהודה עמיחי, ר’ יהודה הלוי, נעמי שמר, דוד אבידן, חיים גורי, ש.י. עגנון, עמוס עוז, דוד גרוסמן, לב טולסטוי, דוסטויבסקי, ויליאם שייקספיר, אדגר אלן פו. (רשימה חלקית).

    איזה ז’אנר מושך אותך, מרתק אותך?

    הז’אנר אליו אני נמשך בשירה: שירה קלאסית, מודרנית בדרך כלל, שירה ישראלית, יהודית, לאומית שאינה נעדרת אהבת הארץ, שירת טבע, שירה שיש בה אהבת האדם. בסיפורת: סיפורת קלאסית, רומנים איכותיים, בעיקר נובלות, סיפורים קצרים.

    איך נבחר השם לספר האחרון, ולאחרים?

    אני בוחר בשמות ספריי כך שייצגו נאמנה את מה שכלול בין דפיהם. ספר שיריי האחרון נקרא: “ספני השדות” שהוא שם מטאפורי מובהק הבא להביע את רחשי לבי לא רק לשדות העמק, משם באתי, אלא מחד גיסא לבטא את אהבתי לטבע על כל אופניו, ומאידך גיסא להפליג כספן מאָתָר אחד של טבע למשנהו: מחוף ים, דרך גבעה מכוסת צמחיה, עד הר גבוה כמו גם מסיטואציה לסיטואציה. מובן שספרי כולל מוטיבים נוספים הבאים לידי ביטוי, כמו רוח האדם ורגשותיו אך שמו של הספר מבטא את גישתי הכללית למה שנאמר בו.

    על מה הספר? מי לדעתך יקרא או קרא את הספר שלך?

    מדובר בספר שירים בו הנושאים רבים ומגוונים. הפתיחה עוסקת בחיינו כאן, בארץ, וכן בכתיבת שירה, בילדותו של הכותב, בישראליות כפי שמשתקפת בעיניי, באהבה, במצבו של האדם וכו’. קראו או יקראו את הספר הזה, בעיקר אוהבי שירה. אך תמיד מוזמנים לקרוא גם קוראים נוספים.

    מהי עבורך התוצאה של כתיבת הספר ופרסומו?

    התוצאה בשבילי היא תחושת סיפוק הבאה מעצם יכולתי ליצור “יש מאין”, מן השמחה על היות הספר איכותי בעיניי, מהיותו מייצג נאמנה את רעיונותיי ומחשבותיי, מהקבלה החיובית מאד של הציבור אותו, ולבסוף מההתיחסות הטובה של הביקורת לאשר כתוב בין דפיו. משוב חיובי, בעיניי, הוא מנשמת אפו של כל יוצר.

    האם הכתיבה היא בשורות קצרות או ארוכות?

    כשמדובר בסיפורת (פרוזה) אין זו כלל שאלה. כשמדובר בשירה, השורות קצרות ורק לעיתים רחוקות אני מאריך את השורות אך חייבת להיות לכך סיבה אמיתית ואמנותית.

    אפשר לקבל תיאור של סביבת העבודה שלך?

    סביבת העבודה שלי פשוטה בתכלית: חדר עבודתי כולל שני שולחנות עבודה, מחשב נייח, מדפסת, ספריה, טלפון, מחברות, קופסת עטים, עפרונות, מעט ציוד משרדי ומילון “אבן שושן” מלא ואחרונה חביבה… אופטימיות.

    מה או מי גורם לך השראה?

    השראה לכתיבה נגרמת לי על ידי הטבע ומכמניו, חוויות לא שגרתיות (ולפעמים דווקא כן שגרתיות כשהן נוגעות בנפשי עד מאד). לעיתים היא נגרמת על ידי אנשים מעניינים, מיוחדים, פורצי-דרך, בעלי סיפור חיים לא שגרתי. לא פעם תמצאו בשיריי או בסיפוריי דמויות של מה שאנו מכנים בספרות: “אנטי –גיבורים”. חייהם של אותם אנשים נותנים לי אף הם השראה בתוקף היותי איש רודף צדק המנסה להביא אנשי-שוליים למרכז הבמה. גם קריאת טקסט מעניין יכולה לגרום לי להשראה או שמיעת קטע מוסיקלי מרגש.

    מה בולם אותך, מה מקשה עליך לכתוב?

    קשה לי לכתוב תיאורים שיש בהם אלימות או התאכזרות קשה כלפי אדם, חי, צומח. אם הדבר ישָרֵת את העלילה אכתוב בכל זאת אבל באופן מרוכך ככל שניתן, כדי להישאר נאמן לרעיון המרכזי. גם תיאורים ארוטיים ונועזים מדי בסיפור או בשיר, אני נמנע מלכתוב. אני סבור שדמיונו של הקורא, עושה את העבודה. על כן אין צורך להפליג במילים מרחיקות לכת. מבחינת הכתיבה אני אוהב טקסט שיש בו הומור דק וגישה מעט סאטירית.

    האם יש לך משמעת כתיבה, איך?

    בעיקרון, יש לי משמעת כתיבה אך כיוון שאני חי בקרב משפחתי, אני משתדל שכתיבתי לא תפגע בשגרת החיים של המשפחה. על כן אני כותב בעיקר בלילות. אינני זקוק למשמעת מעין זו כיוון שביסודו של דבר אני מוצא עניין בכתיבה ונהנה ממנה.

    מיכאל רייך, משורר וסופר

    מה גורם לך לרצות לכתוב?

    הרבה דברים גורמים לי לרצות לכתוב. חוויות עבר מעניינות המתעוררות בתוכי, זיכרונות, סיפורים מעניינים הנרקמים בתוכי, שירים שנולדים בתוכי כסקיצות ואחר כך הופכים ליצירות שלמות. הרצון לבטא את עצמי חזק אצלי במיוחד. לפיכך ראו אור עד עתה 4 ספרי שירה, 2 ספרי פרוזה ובסוף השנה יראה אור ב”ה עוד ספר פרוזה שאני שוקד על סיום כתיבתו כעת. עלי לציין כי לעיתים מצב חברתי או לאומי כזה או אחר אף הוא גורם לי לכתוב.

    איך אפשר לדעת שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?

    לאחר שהטקסט נקרא על ידי פעמים רבות, עבר תיקונים והגהות אני מניח לו ושב אליו לאחר תקופת זמן קצובה מראש. שוב קורא הכל, משנה מה שמשנה וכשאני משוכנע שהטקסט מושלם, אני חושב כיצד להוציאו לאור. באשר לפרוזה, פעמים רבות אני נותן לבני לקרוא את הטקסט, קודם הגשתו למו”ל, שומע את הערותיו ומתקן אם יש צורך בכך.

    במה אתה עוסק חוץ מלכתוב?

    כיוון שאני גמלאי איני עובד עוד לפרנסתי. אני מסייע למשפחה (במידת הצורך), עובד בגינה, מקיים קשר עם נכדיי הגרים בעיר אחרת ועוזר להם בהכנה לבחינות, קורא ספרים. כמו כן, אני נוהג לצעוד כמה פעמים בשבוע (עם רעייתי), מקיים קשרים עם חברים, מטייל בארץ ובחו”ל, מבלה כאחד האדם.

    אפשר להתפרנס מכתיבה?

    למרות שאני דורש מעצמי רמה גבוהה של כתיבה, אני רואה בה רק עיסוק אמנותי משמעותי שאמנם מתגמל אותי רוחנית אך אין בו עבורי תועלת חומרית, לצערי. הכתיבה איננה מביאה לי כל פרנסה. אדרבא, הוצאות מרובות. אם מישהו יכול להתפרנס מכתיבה שאינה במסגרת “עובד-מעביד”  – שיָקוּם!

    באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שיש לך את זה?

    התחלתי לכתוב בגיל צעיר מאד. כתבתי לעיתוני ילדים, לעלונים בבית הספר, ליומן המשק בו חייתי בעברי הרחוק וכו’. כבר בגיל צעיר ידעתי כי טמון בי כשרון כתיבה. עם זאת, היה ברור לי שכדי להשתכלל, רצוי לי: א. לקרוא ספרים רבים ככל האפשר. ב. לכתוב שירים וסיפורים ולהשתדל להעלות את רמתם עם הזמן. ג. לעבור סדנאות בכתיבה יוצרת. כל זאת עשיתי. משיצירותיי נבחנו על ידי אנשי מקצוע בתחום וזכיתי בברכת הדרך, התחלתי לפרסם.

    מי נראה לנגד עיניך בשעת כתיבה?

    לנגד עיניי בשעת הכתיבה לא נראה אדם ספציפי זה או אחר. הדמות על תכונותיה נוצרת תוך כדי. אבל לאחר סיום כתיבת הטקסט יש ואני שואל עצמי אם לכך התכוונתי במדויק, ומעניין מה היה פלוני (איש ספרות מוכר) אומר על יצירתי.

    יש לך טקס שאתה עושה לפני כתיבה או אמונות תפלות?

    לא, אין לי טקס. אבל יש שלפני כתיבת שיר חדש אני לוקח ספר שירים של אחד המשוררים שאני מעריך, כדי להתמלא השראה או להתחבר לעולם השירה. לא תמיד זה עוזר. אמונות תפלות מעולם לא היו לי… (טפו, טפו, טפו)

    האם אתה דומה לדמויות שלך?

    אני דומה בתכונותיי האישיות לחלק מגיבוריי וגם זאת רק באופן חלקי. על פי רוב אני מעדיף לבנות דמויות הרבה יותר מורכבות. כי אני, איש פשוט אני…

    האם היצירה נבנית מראש או שהיא מתפתחת תוך כדי?

    לעיתים יצירתי נבנית מראש ויש שהיא מתפתחת תוך כדי. לעיתים גם וגם. האמת, כשהשיר או הסיפור מתפתח במהלך הכתיבה, אני הרבה יותר נהנה.

    איזה מנהגים יש לך בכתיבה שהיית רוצה להיפטר מהם?

    אין לי מנהגים מיוחדים אבל כשמפריעים לי בעבודתי הספרותית, יש ואני כועס. הייתי רוצה להיפטר מהרגל זה.

    מאיזה סגנון כתיבה אתה מנסה להתרחק?

    אני מנסה להתרחק מסגנון כתיבה יומרני או מתנשא או מורכב מדי או נמלץ מדי. אינני אוהב גם סגנון כתיבה של “אני ואני” כלומר כזה שבו הכותב מעמיד עצמו (בגוף ראשון) במרכז הבמה באופן מוגזם. על פי רוב אני בוחר בסגנון פשוט תוך שימוש בלשון רהוטה ובשפה תקנית. שלא כמו כמה מעמיתיי, אינני מחפש חידושי לשון והתחכמויות לשוניות מגחיכות.

    איך אתה מתכתב עם מחויבות, עם החברה, הממסד?

    אני קשור בכל נימי נפשי להווייה הישראלית והדבר בא לידי ביטוי ביצירותיי. הן בשירים. הן בסיפורים. לעיתים אני חש במחויבות לבקר (מלשון בקורת) מעשי אדם נלוזים, בעיקר מעשים ממסדיים, אני מבקר התעלמות מן החלשים בחברה, מן הצורך לשמור על ארץ יפה ועוד. מאידך גיסא, כשאני מרגיש שדבר מה נשגב מתקיים בארצנו, אני מעלה אותו על נס ביצירותיי.

    מהי בשבילך המילה הזאת אהבה?

    המילה אהבה היא בשבילי עולם ומלואו. אהבה היא רגשות והמשורר, כל משורר, טעון ברגשות. כתבתי עד היום עשרות ואולי יותר שירי אהבה, מעצם היותי סבור שהאהבה מניעה את גלגלי האנושות.

    מהי בשבילך המילה הזאת נס?

    יש לי מספר שירים העוסקים בניסים שבחיינו. המילה נס יש לה מקום בספרות מאחר ונס הוא מושג מופשט שמעל לטבע ויש לו תפקיד רוחני ואמוני מחזק.  מאידך, מתנת החיים שלנו, בעיניי, הם נס אחד בפני עצמו. גם המורשת שלנו מדברת על נסים רבים, אלה הנעשים בידי שמיים ואלה שלא. לעיתים אני חש לאחר כתיבת שיר יפה ומיוחד שאני מאד אוהב כמי שארע לו נס.

    זהירות?

    המילה זהירות היא בשבילי כורח חיים לא יגונה. יש למילה זו בעיניי גם ערך חינוכי וגם ערך הישרדותי.

    פרידה?

    פרידה מעוררת אצלי אינסטינקטיבית צער ולעיתים אפילו יגון. לא רק פרידת אוהבים.  זכורני כמה היה קשה לי כפעוט להיפרד מאבי שנלקח על ידי הבולשת הבריטית למחנה מעצר ברפיח מאחר ונחשד כאיש “ההגנה”. זה קרה לפני קום המדינה ואני זוכר את הטראומה עד היום.

    אתה זוכר שורה בעל פה מכל מה שכתבת? משהו?

    בוודאי. אני זוכר הרבה שורות. קל לי לזכור במיוחד שירים שלי שהולחנו. שיר מולחן תמיד קל יותר לזכור. אבל אני זוכר גם התחלות של סיפורים שכתבתי שאני מאד מחובר אליהם רגשית.

     

     

    מערכת סלונט

    מה דעתכם?

    • 1
    • 0
    • 3
    • 1
    • 1

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    פֶּגַע

    נורית שושני
    ערב אחד ישב מַתָּן הסופר להעלות את הרהוריו על הכתב. הושיט...

    נעים להכיר, דב בהט

    מערכת סלונט
    מתי כתבת את השיר הראשון? בין השנים 2012 ו-2013. באיזה עיניים...

     אין לה קואורדינציה למשוררת הזאת

    בלפור חקק
     אין לה קואורדינציה למשוררת הזאת              מחווה לזכר מירי בן שמחון...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית