יצחק מלר, בן 72; בעבר, מייסד ומנהל היחידה הארצית לאורתופדיה אונקולוגית במרכז הרפואי ת"א על שם סוראסקי (כירורגיה של סרטן); מסיים בימים אלה כתיבת דוקטורט על "טראומה ופוסט-טראומה בסיפורת של יורם קניוק" במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב; מתגורר במיתר שבנגב. ספר שיריו “לראות שקופים בָּעין” ראה אור בהוצאת עמדה (2021).

---

למה אתה כותב? מאיזה מקום פורצת הכתיבה?

אין לי מושג ירוק. ההסברים ההיסטוריים והספרותיים והשפיכולוגיים הם רבים מספור. אני כותב מתוך ההרגשה תוך הנאה ותוך אכזבה ומתוך רצון למסירה… זה מספיק!

באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שאתה יודע לכתוב?

באופן מעשי הטקסט הממשי הראשון שלי פורסם ב-2004: "מסע חיים" בהוצאת רמות של אוניברסיטת תל-אביב. חברים טוענים שכתבתי בבית הספר התיכון בעיתון בית הספר, אבל איני זוכר דבר. אני זוכר שהייתי הצייר והמקשט של בית הספר וזה נגמר בבת אחת בגיל 17 מסיבה לא ידועה לי.

עד היום איני בטוח שאני יודע לכתוב… יש לי הרגשה שאני משתפר באופן יחסי אבל אין לי מושג, יחסית למה אני משתפר?

באיזה שלב התחלת להתייחס לעצמך כסופר/משורר?

בשום שלב וכנראה בכל מקרה בעתיד איני מתייחס ולא אתייחס לעצמי כסופר/משורר! אני מכבד יותר מידי את ההוויה שקרויה "סופר/משורר אמיתי". אני מתייחס אל עצמי כמי שכותב, מספר ובעיקר אומר ומביע ולא יותר מזה. בלי אבחנות/הבחנות ובלי שיפוט. ככה זה ותו לא.

קח אותנו ביד ליום כתיבה טיפוסי שלך?

אין דבר כזה! הכתיבה המדעית היא מקובעת ומסודרת וזה לא מעניינינו כאן. הכתיבה הספרותית והפובליציסטית היא כאוטית והשתנתה עם הזמנים ומלווה בדרך כלל בפרצים של כתיבה עם הרבה הפרעות באמצע. בשנתיים האחרונות אני כותב כמה שעות ביממה בחדרי הקטן והגדוש בספרים וכתבי עת… אני נוהג להלך, לעשן מקטרת, לנמנם, לקרוא משהו אחר ולטפל בענייני הבית, המשפחה ובעיקר חברים ונזקקים למיניהם, באופן לא מסודר אבל עקבי באי-סדר שלו!

האם אתה מאזין למוזיקה בעת הכתיבה?

שלילי גורף. אני אוהב שקט ברמה של תחביב -על.

מה או מי גורם לך השראה?

בעיקר ספרים, מאמרים ואירועים עכשוויים ומאידך זיכרונות, זיכרונות ועוד הפעם זיכרונות…

איך אתה בונה את השירים שלך? האם אתה כותב במכה אחת/כמה איטרציות?

בשירה וגם בסיפורת [פחות נכון לגבי מסות ורצנזיות] איני בונה אלא שופך על הנייר בבת אחת על סמך סקיצות רגעיות שמבליחות… ורק אחרי זה עובר על זה לרוב [אבל לא תמיד] עם עורך כזה או אחר. אני כותב הרבה עם דיגרסיות והסתעפויות אותן צריך כמעט תמיד לחתוך ולהדק. ואני, איני יודע לפשוט את העור של עצמי.

איך אתה יודע שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?

אני לא יודע. זה לוקח זמן… וזה שונה משיר לשיר ומסיפור לסיפור. זה יותר חד בכתיבה המדעית והמסאית.

אילו סיכונים לקחת בכתיבה שלך שהשתלמו בסופו של דבר?

כמי שכל חייו בקריירה הקודמת היה אאוטסיידר ופולמוסן חריף ואנטי-ממסדי קיצוני… איני רוא סיכונים בכתיבה עם ובלי שהשתלמה!?

מהם החלקים שאתה הכי אוהב והכי פחות אוהב בתהליך הוצאת ספר לאור?

זה פשוט! פרט לעונג שבכתיבה, כול היתר מאוס עלי והוא בבחינת כורח בל יגונה ותו לא.

אילו ספרים או סופרים/משוררים השפיעו הכי הרבה על הכתיבה שלך?

קנז, קניוק, באר, קאמי, סומק, סמי מיכאל.

האם ואיך אתה עושה שימוש כמשורר במדיה החברתית? אילו תגובות אתה מקבל מקוראים?

אפס שימוש! אין לי אפילו סמרטפון. מבחינתי ברגע שרך נולד יצא לאוויר העולם אני כבר נמצא במקום אחר לחלוטין ואיני נוהג להביט לאחור. ומכאן ברור שאיני רגיש לתגובות קוראים. זו הבעיה שלהם. אני מסכים עם רולאן בארת על מות הסופר והולדת הקורא.

על כמה פרויקטים אתה עובד בו זמנית? על מה אתה עובד עכשיו?

מאז ומעולם אני עובד על כמה דברים במקביל וקורא כמה טקסטים במקביל, אבל יודע להתרכז תמיד בדבר אחד מרכזי. יכולת המיקוד מקורה במקצוע הקודם שלי, כירורגיה של סרטן.

כעת אני עובד מול הוצ' רסלינג שמוציאה את הדוקטורט שלי לאור; מול הוצאת כרמל ירושלים שמוציאה לאור ספר שלי שמכיל שתי נובלות… ועוד ועוד… עובד במכון הקשרים עם קבוצה על נושא עצום של רפואה בספרות וספרות ברפואה. ועוד כהנה וכהנה.