יסמין אבן – (44) יוצרת רב תחומית, רק מעטות כמוה יש בארץ, היא זמרת, מנגנת קלידים, מלחינה, משוררת, קומיקסאית, יוצרת אמנות ויזואלית, מלחינה מוסיקה לסרטים ולהצגות ואפילו מתקלטת מוזיקה אלקטרונית במועדונים, ביניהם "הפטיש" בו תקלטה בקביעות. יסמין אוהבת דיאלוגים יצירתיים וזכתה לעבוד עם אנשים ויוצרים מעולמות המוזיקה, התיאטרון, הקולנוע והטלוויזיה. עבדה עם אסף אמדורסקי, ג'וזי כץ, עופר ניסים, דאנטון סאפל (המפיק של קולדפליי, שזה סיפור בפני עצמו), ערן צור, אבי בללי, נתן סלור, שלומי שבן וקרני פוסטל. וכן היא צורפה ללהקת "הקליק" כקלידנית. היא הלחינה מוזיקה לסדרות על עפרה חזה ועל זהר ארגוב, ולסרטים על מאיר אריאל ודוד גרוסמן. לאחרונה שיר שכתבה לו מילים הגיע גם לנטפליקס (שיר הנושא של "המשגיחים", לחן: שושן). ועדיין, יש שיר שהיא שרה שמשודר כל יום והרבה ילדים מכירים אותו – שיר הפתיחה של התוכנית "החצר של פופיק". יסמין זכתה פעמיים בפרס אקו"ם: פרס עידוד היצירה בתחום ההלחנה ופרס עידוד היצירה בתחום הפזמונאות.

---

למה את כותבת? מאיזה מקום פורצת הכתיבה?  

לעתים היא כלי התמודדות עם קשיים, עם עצב, ולעתים אני זקוקה לה כדי לעכל חוויות, להבין , לנתח, לטפל בעצמי באיזשהו אופן, להבין איפה אני עומדת מול כל סיטואציה שנקרית בדרכי.

באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שאת יודעת לכתוב? 

אני כותבת מגיל 5 ☺ בגיל 20 השתתפתי בסדנת כתיבה, הקראתי שירים לאחרים, שמעתי תגובות, ואט אט התחלתי לאסוף שירים לקובץ ראשון. אחר כך שלחתי שירים לכתבי עת, וכך התבשלתי לאיטי עד שיצא הספר הראשון, "אשה באלכסון" בהוצאת "כרמל", בעריכת רן יגיל ואריק א. בסופו של דבר הוא נמכר לא רע, אז אני רוצה להאמין שיש בי משהו.

באיזה שלב התחלת להתייחס לעצמך כסופרת/משוררת?  

אחרי שיצא האלבום הראשון שלי כמוזיקאית, היו מבקרים שכתבו שהטקסטים באלבום הם שירה, דבר ששימח והחמיא מאד. בהמשך ראיתי שהשירה שלי מקבלת מענקים מקרנות חשובות, ובמיוחד שמחתי לקבל ציון לשבח מאגי משעול בתחרות ממשלתית שנקראת "להעיר", בעקבותיה השירים שזכו הוצגו בועידת האו"ם לאורבניות באקוודור.

קחי אותנו ביד ליום כתיבה טיפוסי שלך? 

 אין יום כתיבה טיפוסי..שירים הם כמו פרחים קטנים שצומחים בין סלעים קשים, בין הרים ועמקים. כלומר, אני יושבת לכתוב בין ההתרחשויות החיצוניות והפנימיות, אין זמני כתיבה קבועים, הכל דינאמי ותלוי במנועי המציאות.

איפה את כותבת, תארי לנו את סביבת העבודה שלך?

בדרך כלל בבית, במיטה – אבל, היו מקרים שכתבתי תוך כדי שוטטות ברחובות ת"א. בסופו של דבר אני אוהבת לכתוב בבית, המחשבה ממוקדת, הרגשות ברורים, והמחברת היא כמו תא וידויים שאליו נשפכים הכאבים, הכעסים, המשאלות.

מה או מי גורם לך השראה? 

אנשים, מקומות, יחסים, דינמיקות, החברה שלנו, אותה אני לומדת בכל יום מחדש

מה בולם אותך? מה מקשה עליך לכתוב? 

 כשפתאם השכנה דופקת בדלת.

האם הכתיבה שלך מתחילה מהדמויות או מהעלילה, ואיך את מפתחת הלאה? 

אמנם מדובר בשירים, אבל לא פעם הם צומחים מתוך דמויות, או לפחות מתוך צדדים מסויימים של הדמויות, שעליהם מעניין אותי לכתוב.

איך את בונה את השירים שלך? האם את כותבת במכה אחת/כמה איטרציות?

לרב אני כותבת בבת אחת, מפעם לפעם קורה שאני מקצרת או משנה.

איך את יודעת שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו? 

אני אף פעם לא יודעת במיליון אחוז. לא פעם אני משנה דברים ברגע האחרון, ולא פעם גם מצטערת בדיעבד על שינויים שלא נעשו.

אילו סיכונים לקחת בכתיבה שלך שהשתלמו בסופו של דבר?

מרגישה שבספר החדש, "לתומי", חשפתי צדדים קשים יותר באישיות שלי –  שיפוטיות, פסימיות, חוסר אמון. קשה להודות בהם. אבל הם עושים את הספר למה שהוא, התחושות האלה שבאות מתוך חוויות חיים, הן המשמעות של הספר, הבגרות שלו.

מהם החלקים שאת הכי אוהבת והכי פחות אוהבת בתהליך הוצאת ספר לאור? 

הכי אוהבת את עצם היצירה עצמה, וכן את הרגע בו אני מקבלת לידיי בפעם הראשונה את העותק המוכן. פחות אוהבת את החלק הארגוני, הדורש חיבור לקרקע.

אילו ספרים או סופרים השפיעו הכי הרבה על הכתיבה שלך?

 וולך, אתר, גולדברג.

האם ואיך את עושה שימוש כסופרת במדיה החברתית? 

הפייסבוק הוא  כמו רחוב אינסופי, ואני סוג של משוררת רחוב במקרה הזה. נתקלת מדי פעם בגולשים שמפרסמים שירים שלי בפורומים וזה משמח.  המדיה החברתית יכולה לעזור לשירה בכלל להפוך לסוג של פופ, עם פן ויזואלי, עם קליפים, כמו הקליפ שעשיתי לספר "לתומי" וייצא בקרוב. מתוכנן גם ליין חולצות. אני קוראת לגישה הזו פופואטיקה.

אילו תגובות את מקבלת מקוראים? 

הם בעיקר מסוקרנים, מאותגרים. לעתים לוקח זמן לפענח את השירים האלה, הם חידתיים משהו, אבל מעבר למבוך מסתתרת אמת, לעתים כואבת, ולעתים מעוררת מחשבה.

על כמה פרויקטים את עובדת בו זמנית?  

לפעמים, יכול להגיע ל4-5.  ולפעמים אני יושבת על אי של שקט ומתכננת את העתיד.

מה את עושה כאשר את לא כותבת?

 כשאני לא כותבת אני מלחינה, כשלא מלחינה  –  מציירת קומיקס וצוחקת עם העולם☺ בין לבין יושבת בועדות לקטורה בתחומי קולנוע ומוזיקה. זה מרתק אותי, לנתח יצירות, להתעמק בהן. אוהבת גם להתעמל ולרקוד.  וכשלא כל אלה  – יש את היומיום, החברים, הבית, גם הבירוקרטיות.

על מה את עובדת עכשיו?

כמוזיקאית, עובדת על פסקול לסדרה, ויש עוד הפתעות…..אגלה בהמשך.