נעים להכיר, יובל ששון
יובל ששון, יליד 1965, מורה לתיאטרון, חי בתל אביב. ספריו הקודמים: "לפעמים למות זה לא מספיק" (שירים), "תודה שבאתם, רומי" (רומן), "אני אבא ופויו, הולכים לבקר את הדוד מוניו" – יחד עם ליאור צ'רניץ (ספר ילדים), "רצתי ודורה" (רומן).
למה אתה כותב? מאיזה מקום פורצת הכתיבה?
לכתוב זה כמו לנשום, כמו לחלום, אני לא יכול לומר איפה אני נגמר והיכן מתחילה הכתיבה. הרעיונות רצים לי במוח כל הזמן. קבוצת הוואטסאפ "אני עם עצמי" שרק אני חבר בה מלאה בהבזקים שכאלה שחלקם מתממש לכדי שיר או סיפור וחלקם מחכים לתורם.
באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שאתה יודע לכתוב?
כתבתי תמיד, מאז שאני זוכר את עצמי, כשהתחלתי לקחת את זה קצת יותר ברצינות הייתי בן 32 ונחשפתי לאינטרנט ולפורום "מהמגירה לדיסק" של IOL ז"ל שם יכולתי לכתוב וליצור בלי סוף.
באיזה שלב התחלת להתייחס לעצמך כסופר/משורר?
אני עדיין לא מתייחס אל עצמי ככזה. הכתיבה מהנה ומצחיקה אותי מאוד, אני מתייחס לכל התהליך בהומור ובעיקר אני מפתיע את עצמי בכל פעם מחדש כשמשהו שאני כותב זוכה לפרסום או הערכה.
קח אותנו ביד ליום כתיבה טיפוסי שלך?
יום כתיבה משתנה בהתאם לשאר הדברים שאני עושה בחיי. אני אגש למחשב אחרי הקפה של הבוקר, אם יש קול קורא לכתיבה לאן שהוא אני בהחלט אנסה לכתוב דבר מה ולשלוח. לפעמים אני מחפש גם בחומרים קודמים. במקביל הספר החדש שאני עובד עליו פתוח במקביל ואני מנסה להתקדם גם בו. אני יכול לחזור לכתיבה מספר פעמים ביום, בדרך כלל בשעות שונות, כולל שעות הלילה המאוחרות, חסר חוקיות לחלוטין.
מה או מי גורם לך השראה?
כל דבר יכול לשמש השראה, אדם שראיתי ברחוב, משחק מילים שעבר לי בראש, פליטת פה שמישהו אמר, מגבלות כתיבה סגנוניות – הייקו, חמשיר, סיפורים בחמישים מילים, ואנשים שמלווים אותי בחיים, פעמים רבות מבלי שהם יודעים איזה מקום הם לוקחים בי.
האם הכתיבה שלך מתחילה מהדמויות או מהעלילה, ואיך אתה מפתח הלאה?
הכתיבה של הרומן מתחילה מאירוע משנה חיים. במקרה של הספר האחרון "דבש" זאת התקיעות שהגיבורה מרגישה, ב"רצתי ודורה" זה מעבר לבית אבות וב"תודה שבאתם רומי" ילדה עוזבת את הבית.
איך אתה בונה את השירים שלך? האם אתה כותב במכה אחת/כמה איטרציות?
שירים נכתבים מאוד מהר, בשלוף, כמעט ולא קורה שאני חוזר ומתקן שיר. מבחינתי עריכה לשונית של שיר היא כמעט קריעת ים סוף.
איך אתה יודע שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?
אני מרגיש שסיימתי. "דבש" נכתב והיה מתוכנן לו לפחות עוד פרק, אבל כשסיימתי את הפרק האחרון ידעתי שזה מוכן. לא היה צורך להוסיף.
מהם החלקים שאתה הכי אוהב והכי פחות אוהב בתהליך הוצאת ספר לאור?
מאז שהפכתי להיות המוציא לאור של עצמי אני נהנה מכל שלב. החלק שקשה לי זה קבלת הערות ותיקונים מקוראי בטא או עורכים שאני מבקש את עזרתם, אבל העימוד, העיצוב, העטיפה, שאת הכל אני עושה בעצמי, הכל מהווה תהליך של יצירה פורה מאתגר ומהנה
אילו ספרים או סופרים השפיעו הכי הרבה על הכתיבה שלך?
דגלאס אדאמס – "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", המשכיו וספריו הנוספים. קורט וונגוט – "עריסת חתול" ואחריו השאר. ג'וזף הלר – "מילכוד 22" וג'רום ק. ג'רום – "שלושה בסירה אחת" ו"שלושה בבומל".
האם ואיך אתה עושה שימוש כסופר במדיה החברתית?
מפרסם בלי סוף… פורומים, בלוגים, קבוצות פייסבוק ואינסטגרם וכדומה.
אילו תגובות אתה מקבל מקוראים?
לכאן ולכאן. יש שאוהבים, יש שלא… אני יודע לכתוב טריגרים לא פשוטים לעיתים…
על כמה פרויקטים אתה עובד בו זמנית?
בכתיבה? 2-3 ועוד כתיבה בלתי פוסקת מסביב.
מה אתה עושה כאשר אתה לא כותב?
אני מרכז מגמת תיאטרון מפוארת בתיכון במרכז הארץ כבר 19 שנה ואני תרפיסט, מטפל, מדבר ומנסה לעזור למי שמעוניין ובא.
על מה אתה עובד עכשיו?
ספר שירים חדש שלי יצא לאור לפני כמה שבועות – "טבע ועיר". ספר שירים נוסף כבר כתוב ונמצא בהמתנה ומחשבה מתי יהיה לי נכון להוציאו.
אני באמצע כתיבתו של רומן חדש, עדיין אין לו שם, שמספר את קורותיה של נערה שכף ידה נכרתה. אני מספר את הסיפור שלוש פעמים כאשר בכל פעם כף היד נכתת בזמן אחר ובאופן אחר ולמעשה יוצר ציר זמן שונה לחלוטין כאשר בסופו של הספר שלושת צירי הזמן האפשריים יתלכדו לאחד.
תגובות