נעים להכיר, טלי כהן שבתאי
טלי כהן שבתאי גרה שנים בנורבגיה ובארצות הברית. פרסמה שלושה ספרי שירה. האחרון בשם "תשע שנים ממך". בימים אלו עובדת על ספרה הרביעי.
איזה ז'אנר ספרותי מדבר אליך?
ספרי עיון ושירה. פרוזה אני קוראת רק בגוף שלישי, ואך ורק פרוזה מתורגמת. שירה אני קוראת גם בעברית. ספרי עיון באנגלית בעברית ובנורבגית. מטבעי אני מאוד סקרנית, ולפיכך ספרי עיון מנדבים לי מידע מעמיק יותר, מחקר ורקע.
מה או מי גורם לך השראה?
מצב, סיטואציה, מאורע, אדם שנוי במחלוקת, שיש לשים את הדגש על ייחודיותו, בלא שאזדקק להצדקה מצד הנורמה המקובלת בחברה. בעניין זה אף כתבתי פואמה בספרי שראו אור: "אני אוהבת אנשים שנויים במחלוקת כמו ישעיהו ליבוביץ ה\ מאלץ אותנו לראות בבהירות אכזרית\ את הגותו החריפת לשון\ ושמסיבות שונות נוח היה לנו\ להתחמק מזה."
באיזה גיל התחלת לכתוב?
התחלתי לכתוב במהלך שנות ה-80 בגיל 6, מה שלימים הסתבר כראשית הקריירה הספרותית שלי ומאז לא הפסקתי לכתוב.
האם את דומה לדמויות שלך?
לא תמיד. לעיתים כן ולעיתים לא. אני אוהבת לאתגר את האינטלקט שלי בבחירת דמויות ששונות ממני. פה אביא ציטוט מאחת הפואמות שלי בספר: "ישׁ לִי דַּיָּה/ דְּיוֹקָנוֹת/ לִרְאוֹת אֶת עַצְמִי/ בָּהֶם, וְהֵם לֹא/ הַנָּשִׁיִּים שֶׁבַּנָּשִׁים."
בהקשר לדמויות הדומות לי, רובן יישויות נשיות המייצגות קרע/קונפליקט – כפרידה קאלו, זלדה, דליה רביקוביץ', ג'יל רוזנברג ואף ירושלים, שנטועות ומהבהבות בין דפי הספר. ברוב היצירות הדמויות הן אני. כך למשל, בפואמה "מי דרה בדירות כמו שלי?" אני עורכת אנלוגיה עם לאה גולדברג המנוחה עד כדי הזדהות מוחלטת.
האם את מדמיינת קורא או קוראת מסוימים בעת הכתיבה?
עליי לציין שאת כל ההקדשות בדף המוטו בספרי הקדשתי תמיד לחלק או לכל שבע הנפשות הקרובות אליי בחיי. יש לי חיבה לזרים, אך לא עד כדי הקדשה. פעמים לא מעטות, כאשר אני ניצבת בפני קונפליקט בדבר חשיפה של קונספט מסוים, אני תוהה דרך עיני הקרובים לי, ובפרט דרך עיניה של אמי: האם עליי להכניס את הפואמה על אף החשיפה, או לחלופין לייצר הסוואה של פרטים אוטוביוגרפים על מנת לטשטש את החשיפה.
לגבי קהלים, איני חושבת על קהלים בזמן כתיבתי, אלא על מסר שיכול להשתמע מדבר מה שכתבתי. אינני מבינה כותבים כאלו שיפשטו את שפתם רק על מנת להיות מובנים לקהל הקוראים. אני לעומת זאת יוצאת מנקודת הנחה שרשמיי די והותר נאמנים לי ראשית, ורק אז אשחרר אותם לקריאה של עיניים זרות לפירסום. בשנת 2012 עמדתי היתה: "עדיף לכתוב לעצמך ולהישאר ללא קהל, מאשר לכתוב לקהל ולהישאר ללא עצמך" (סיריל קונולי).
מאיזה מקום פורצת הכתיבה שלך?
כתיבתי פורצת ממקום אישי ונוגעת במשברים, בדידות, הגות ואקזיסטנציאליזם. בנוסף, כתיבתי באה גם ממקום של סגירת חשבון. כתיבתי פורצת גם במקרים בהם אין הצדקה ולגיטימציה רווחות לנושאי הכתיבה. כתיבתי נובעת מתוך אי נטילת "הצדקות" תוך התבססות בעובדות . כך למשל, הבעתי את הסתייגותי מעריכת שירים בעברית: "איזו הצדקה יש לאדם אחר לגעת בשיר של אחר."
מי השפיעו על כתיבתך? אישיותך?
נשים שרקדו את "מחול המוות בחיים" ונשים המתוארות בפואמה שלי Such a Therapist. כמו כן, נשים שהקדמתי לכתוב עליהן בספרי הראשון והיקר ללבי "בסבך השחור נמהל ארגמן": "ניכר בך מן ההיכר\ לשאת את פני הקדומות ביופיך\ עליך להתריע לאלו-שידעו(אותך)\ ואלו שאינם\ על רזו של הנוהג\ בו נטל דינך\ בסוג זה\ של אישה\ כי רק במותה\ נדע חייה."
אני אוהבת את ויסלבה שימבורסקה, שמעתיקה במילה כתובה את הבריאה. באופן גאוני היא זכתה להכרה בחיה ולא נמנתה עם המשוררות שרקדו את "מחול המוות בחיים". אני לא חושבת שניתן לתייג בנשימה אחת משוררות בנות זמננו עם דמויות ששימרו את מיתוס המשוררות המקוללות, והלא הן נמצאות בקבר או במחתרת.
מלבד זאת, יש לציין שאני אוהב את הסופרת הפריזאית סידוני-גבריאל קולט, שבזה לרגשנות והיתה בת אופי חזק עם סיפור חיים מעניין שהרבתי לקרוא ולחקור.
על מה את עובדת עכשיו?
בתקופה הנוכחית אני עובדת על ספר שירה רביעי. לגבי הדו-לשוניות המאפיינת את ספרי, עדיין אין לי תשובה ביחס לספר זה. כמובן שכתיבה זה היעד שלי ואני בטוחה שזהו לא ספרי האחרון.
תגובות