נעים להכיר, יעקב יעקב
יעקב יעקב קורא בספרו
מאיזה מקום פורצת הכתיבה?
השירה היא הנפש היתרה של האדם. הנפש היתרה היא המקור ממנו מפכה שירתי – משם, מן הנפש פנימה ומן האהבה לכול היא פורצת: לאדם באשר הוא אדם, לארץ ישראל – ארץ חמדת אבות, לירושלים הנחלמת, לטבע הרוחש והרוגש שאנו חיים בו, ואנו חלק ממנו, לשמים הנטויים מעל ראשינו ולכל הטוב הרועֵף עלינו, שאנו זוכים בו כדבר מובן מאליו, והרי אין הדבר כך, כי שום דבר בחיינו אינו מובן מאליו. ומי הרואה כך את הדברים – מדקלם את שירתה של לאה גולדברג: "לַמְדָנֵי אֱלֹהַי בַּרֵךְ וְהִתְפַּלֵּל עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל, עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם, לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל."
איזה חלום מאיץ בך להוסיף ולכתוב?
המציאות היא שמאיצה בּי לכתוב ולא החלום. לאושרי, אני חי בְּעולמות שופעֵי חֶמדה וחן. במדינתי החופשית, בירושלים, שהיתה מחוז כּיסופיהם של הוריי, ואני זכיתי בּה. אלה קוראים לי לכתוב. ועוד את זֹאת: עיניי רואות אך טוב סביב סביב, והן מְשַׁדרות זאת ללב, ולבּי הופך את המראוֹת הללו למילות שיר, שיר על מציאות אמיתית ולא מדוּמה. הרצון לתרגם את יפי החיים למילים על מנת להנחילוֹ לַזולת, והצורך הנפשי לספֵּק את יצר הכתיבה הטמוּן בתוכי – אף הם מאיצים בּי לכתוב.
מי השפיעו עליך?
ראשונה לכולם אמי. אישה כורדיה תמימה, נעימת סֵבר ואצילת נפש, שלא ידעה קרוא וכתוב, היא שהֶערתה אל תוֹכי שירה. היא נהגה לשיר לי בילדותי וגם בבגרותי שירים נוּגים בכורדית, ואני האזנתי להם בהֶמיית לב.
בנוסף לה הושפעתי מעגנון, מעמוס עוז, מיהושע קנז, מאהרון אפלפלד, מיהודה עמיחי, רחל, לאה גולדברג, נגיב מחפוז המצרי, גינגיס אייטימטוב הקירגיזי ואחרים. המכנֶה המשותף לכולם הוא השָׂפה הגבוהה, המלאה. לא השפה הרזה והיְתומה ממילים.
אני אוהב את השפה העברית השופעת והעשירה שנדמֵית, בעיניי, לגבירה, שאינה בּלויה כשִׁפחה חרוּפה. שפת רחוב, שבּה "מתהדרים" בימינו אלה לא מעט יוצרים, אינה שפת כּתיבתי.
איפה אתה כותב, תאר לנו את סביבת העבודה שלך?
יש לי חֲדר עבודה ובו שולחן עַתיק ויפה הצמוד לחלון. על השולחן מונח המחשֵב והרבה עפרונות ועטים. אני מרבֶּה לכתוב בעפָּרון כתלמיד בבית הספר היסודי במעבּרה. למולי פעוּר חלון גדול שדרכּו נשקפים עצי פרי, עץ צפצפה והרבה פרחים ססגוניים, שאת כולם שתַלתי במו ידיי. הם מניבים לי פירות עסיסיים ושירים.
בשעות של נחת אני שומע מוסיקה דֶרך המחשב בעוד עיניי תלויות בַּמראוֹת הצובאות בחלוני. על השידה בַּחדר ניצבות עשרות תמונות, שמתוכן נשקפות פניהם ועיניהם שופעות האור של כל בני משפחתי, ואף הם מקור השְׁראה לשירתי.
מה או מי גורם לך השראה?
ההשראה באה לי מן ההתבוננות. היא באה בי באוושת הרוח בּאמירי העץ. היא בּאה בי לְמשמע דו השיח, שמקיימות הציפורים על העצים המעטְרים את ביתי בשחרו של יום. ירושלים הניבטת אלי מעל קו הרקיע, בעת שאני ספוּן בטרקלין ביתי היא השראה לשירתי.
וכך נכדיי, ואישה נאה עלוּמת שם המהלֶכת מעדנוֹת, ונופים ההולכים מאופֶק אל אופק, ומסעות חובקי עולם ואנשים שבהם, ומאורעות ועוד רבים אחרים.
ההשראה מצויה בכול, אנו צריכים להיות ערניים לקלוט אותה בשעת רצון ולהופכה ליצירה.
למי אתה כותב? את מי אתה רואה לנגד עיניך?
אני כותב בראש וראשונה לעצמי, אך גם לאחרים. משום ששנותיי הפליגו ומעגלי חיי החברתיים רחבים מאוד, הם מקיפים אלפי אנשים שהכּרתי במהלך חמישים ואחת שנות עבודתי, ובכלל אלה שָׂרים, חברי כנסת, עובדי מערכת החינוך, עובדי רשויות מקומיות ורבים רבים אחרים. את כל אלה, ורבים מאלה, אני רואה קוראים את יצירתי. אני למֵד על מספר קוראיי גם מן המַשוֹב הרחב לו אני זוכֶה אחרי כל פרסוּם.
ספרי השירה שלך וספרך על תולדות המשפחה – יש בהם ניסיון לומר, "אלה הם חיי". האומנם מלאכת היצירה נועדה לספר סיפור אישי?
סיפור טוב הוא סיפור אישי. סיפור אישי המסופר טוב הופך לסיפור אוניברסאלי,שהקוראים מזדהים אתו.
בליבת יצירתי השירית והפרוזאית עומדת משפחתי, ואני גאה על כך. האמת שהיצירה הופכת אותה ליצירה של כלל הקוראים. כך הופך הפרטי לכללי.
אך עליי להבהיר, כי נושאי שירתי הם רבים ומגוונים. יש בהם שירי הגות, שירי שיג ושיח עם אלוהים, שירי מסע, שירי אהבה לרוב, שירת ירושלים ואחרים.
שירתי מצלֶמת רגעים בחיי, שכּן החיים אינם כל שנות חיים, אלא אוסף של רגעי שיא, רגעי חן וחסד ואהבה. רגעי משבּר וכאב. את הרגעים הללו אני מנציח כמו אותו צלם, שמנציח בהבזקים קצרים רגעים ומעמדים והופכם לנצחיים. כן, לשאלתך, רגעים אלה הם חיי.
האם אתה מרגיש שליחות במלאכת היצירה?
זו שאלה שאני נשאל על כל במה ותחת כל עץ רענן ששם אני מופיע. אני נשאל בהשתלמויות מורים, במפגש עם סטודנטים באוניברסיטאות, בבתי הספר ובערבי ספרות.
אני כותב כצורך נפשי. איני כותב בכוונת מכוון ב"שליחות נבואית", או בשליחות ציבורית. אני כותב, וקורה שהדברים נדמים כשליחות, ותוצאתם מרחיקת לכת.
אדגים את דבריי. אני מרבה לכתוב על עברי בכורדיסטן, על הוריי עובדי האדמה, על העלייה לארץ, או על משבר העלייה בשנות החמישים.
אחיי הכורדים בכל רחבי הארץ רואים בי את שליחם. אחיי אלה אומרים לי, כי אני שיניתי את תדמיתם בציבור הישראלי, זקפתי את קומתם והעצמתי את דמותם. אודה, דבריהם הם עבורי כמים צוננים להלך מדבר יגע ותשוש. ולמרות זאת, אני שב ואומר כי דבריי לא נכתבו מתוך תחושת שליחות – אך שליחותם נעשתה במבחן התוצאה, וכמובן, טוב הדבר בעיניי.
כאיש חינוך שניהל בית ספר ועמד בראש מערכת החינוך של היישוב שלך, כסגן ראש העיר – האם יש לך יעדים חינוכיים שנחוץ לקדם כדי להצעיד את כולנו קדימה?
ראש רשימת היעדים החינוכיים שאני מציב לעצמי זה לטפח "אדם חושב", לנתב את האדם לחשיבה עצמאית. שלא יהא אחד מן העדר, שילמד לשאול לפני שילמד להשיב. שלא יקבל דבר כי כך אמרו לו.
כמובן, יש להַקנות לתלמידינו ערכים אנושיים של אהבת האדם באשר הוא אדם. ללמדם לקרב את הרחוק, ואפילו את האויב.
אהבת העם והארץ הם ערכים נעלים. יש ללמד את הנוער לתת מעצמו בהגנה על הארץ בשירות צבאי משמעותי ומלא, או למצער בשירות לאומי. חשוב עד מאוד שנלַמֵד את עצמנו ואת זולתנו לדבּר עברית כהלכה, שהרי "בני אפרים, שלא הקפידו על לשונם, נשתכּחה תורתם מידם, אך בני יהודה שהקפידו על לשונם נשתמְרה תורתם בידָם." תרבות הדיבור ותרבות הנהיגה וכל שאר הנושאים בחיי היום-יום אף הם חשובים, ויש להקנותם לַכֹּל.
יעקב יעקב מנחה ערב בבית עגנון
לפני שנים ערכה יפה בנימיני סדרת מערכי לימוד לבתי הספר וכללה חוברת שלמה על יצירתך. היא בחרה משיריך כדי שילמדו אותם בבתי הספר. אילו ערכים היית רוצה שהתלמידים ירכשו באמצעות השירה?
הזכרת חוברת שהוקדשה ליצירתי, והאמת היא שיש שתיים. ובנוסף לאלה, אחדים משיריי כלולים בחוברות שהפיק משרד החינוך על "יום האם" ועל "יום ירושלים". דרך שיריי אלה הייתי רוצה שילמדו התלמידים מהו כיבוד אב ואם, מהי משמעותה הנצחית של ירושלים למען העם היהודי; ואולי חשוב מכך, הם ילמדו שהספרות היפה והשירה אינן נחלתם של עדות מסוימות במדינתנו המתחדשת אלא הם נחלת כלל שבטי ישראל. בהגדרה מדייקת יותר אומר ששירה אינה רק ביאליק ולאה גולדברג, שאותם אני מעריץ ואוהב, היא גם חקק וביטון וסיידוף – והמבין יבין.
שירה טובה מחנכת לאסתטיקה ולאהבת היופי בחיים ובאמנות, והייתי רוצה שערכים אלה יוטמעו בלימוד כמו גם הומאניות, אהבת האדם, האהבה לטבע, השמירה על ערכי הטבע וכו'.
ניכר בשיריך, שיש לך חיבה מיוחדת לירושלים, ההרגשה היא שאתה מחובר לנשמת העיר. אתה כותב שירים ל'בת ירושלים', כאילו היתה אהובתך – מי היא ירושלים עבורך?
ירושלים שלי היא ממשות ואנשים, אך בה במידה היא משְׂאת נפש ומחוז חפץ של משאלות הלב. אני אוהב את עירי אהבת נפש. שירת ירושלים היא צִיר מרכזי ביצירתי. ביטוי ממצֶה לַזיקה ולקשרים הנפשיים שבינה לביני תוכל למצוא בפתיחה של ספרי: "חלומה בשער בת רבים", ואגב, זהו אחד משמות ירושלים, ומקורו ב"שיר השירים". שם כתבתי בין השאר: "לכָל אדם ירושלים בסוף דרכּו. אני – כל דרכיי ירושלים. נערתי ירושלים, חלומיי ירושלים, כל ילדיי ירושלים, ואמי שלוקחה אל עפרה… אני חומותיה, רימונים ותאנים שרנים חיותם בה. רוח, מגן, סהר, צלב, אני נְתיב ייסוריה, קברה, חתן דמֶיה. אני בנָה… פעם בילדותי חלמתי והנה פרוטות בכיסי, ואני הולך אל ירושלים. היה זה משכְּבר הימים, כשאמי לבשה בגדי צבעונין ועבדה בהרי ירושלים להחיות. היה זה משכְּבר הימים, כשאבי נטע עצים בגבעות המקריחות לעטֵר לעירי נזֶר ירוק-עד. מיני אז משוּכה דרכּי אלֶיה ואני הולך ובא בשערֶיה, ואני הולך וסובב בשווקיה, ואני הופך ירושלים כולי אט אט. אני יודע חיי בּה ומותי. לוּ רוחי בה ושערים לא נעולים. לוּ בניי בה ובניהם כאִמי, כאבי, כרעייתי, כאני…
"לכל אדם ירושלים בסוף דרכו, אני כל דרכי ירושלים." הרי לך אהבת ירושלים שלי. אהבה לעיר. אהבה לאהובה.
במשך שנים פעלת כאיש ציבור למען קידום המורשת של העדה שלך, פעלת למען טיפוח המורשת של קהילות שונות. האם יש ביצירתך אני מאמין בנושא?
כן, בהחלט. אני מאמין שהחברה הישראלית היא מארג מופלא וססגוני של עדות שכול אחת מהן חשובה. אני מאמין שהחברה הישראלית היא תַצרֵף (פאזל) נהדר הבנוי מכל עדות ישראל, ואם פיסה אחת מהן תחסר – יהא זה תַצְרֵף פגום. כל העדות בישראל, מזרח ומערב, אשכנזים וספרדים, דתיים וחילוניים, תורמות את חלקן למדינה, ועל כן יש לכבדן ולהוקירן.
יש תחושה, שיש לך מסירות מיוחדת למשפחה, לאבותיך, להכרח לשמר את המורשת התרבותית שלהם. כיצד ממשיכים במלאכה הזו?
המשפחה היתה מאז ומתמיד הקֵן החמים של כולנו. משם מתחיל הכול, ומשם צומח הטוב שבנו. המעגל השני המחבּק אותנו הוא העדה, שאותה ראוי לחזק ולטפֵּח. עושים זאת בראש וראשונה בהכּרה בערכים שלה, במורשתה ובתרבותה. במרוצת כל השנים פעלתי להקים להקות מחול כורדי. כתבתי וערכתי את כרך ז' של כתב העת "התחדשות" – אוצר בָּלוּם של תרבות העדה, שבו מכונסים מאמרים, מחקרים, שירה ודברי ספרות על העדה הכורדית. זהו ספר בן מאות עמודים. דאגתי לקיים ערבי השקה לספרים, שנכתבו על העֵדה וכך הלאה. כמובן, יחד עמי פעלו ופועלים עוד רבים וטובים ממני. כך ניתן להמשיך ולשמֵר את האוצרות הללו הגנוּזים.
במשך שנים פעלת לקידום אירועי תרבות כמי שעמד בראש אגף התרבות של עיריית ירושלים. גם היום אתה חבר בהנהלת ראשי איגודי התרבות ובתפקידים שונים. מה הן המטרות העיקריות שלך?
כמו בעבר גם כיום, אני פעיל במסגרות ציבוריות משפיעות. למרבה שמחתי, אני משובץ כיום במקומות ובמסגרות שהשפעתן רבה עוד יותר. כיום אני חבר ב"מועצה לתרבות ואמנות" במשרד התרבות. כמו כן אני יושב ראש מדור ספרות, וחבר במדורים: פסטיבלים והמדור הבין-תחומי.
במסגרות הללו אני שותף בהתוויית מדיניות התרבות בתחומים שמניתי. לסברתי, תפקידי הוא לסייע בקידום תחומים אלה ובהנגשתם לכלל אזרחי המדינה. בתחומי הפעילות שלנו נכללים כל כתבי העת הספרותיים הרואים אור בארץ, כל הפסטיבלים הנחגגים כאן, וכן בתי הספר למשחק ועוד ועוד. פעילותם המבורכת של כל אלה ראויה לתמיכה וּלחיזוק, וזה חלק מיעדיי וממטְרותיי.
אתה מוסיף לפעול גם ציבורית וגם לעמול למען יצירתך. איך מצליחים לשמור על המצבּרים ללא לֵאוּת?
פעילותי הציבורית באמת רחבה ותובענית אך לא די בכך שאֵין היא פוגמת ביכולתי ליצור. אדרבּא, שתי אלו מְזִינות זוֹ את זוֹ, ומעשירות זו את זו – אני כותב ומפרסם גם שירה וגם פרוזה. אני מנחֶה ערבֵי ספרות ותרבות לרוב. משתתף בתוכניות רדיו וטלוויזיה, ואחרי כּכלות הכול, אני מוצא זמן להיות עם ילדיי ונכדיי ואף לטייל בכל העולם. הפעילות הזאת מחַייה אותי, מעשירה אותי וטועֶנת את מצבּריי לאֵין קץ, אמרתי את שאמרתי עד כּה, וכל שאמרתי הוא בבחינת מוּעט המחזיק את המרוּבה. אני מודה לְך על הראיון ועל שנתת לי בָּמה לפרוֹש משהו ממִשְנתי בפנֵי קוראיךָ.
סקירה ראויה לאיש ראוי