close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • נעים להכיר, אשכר ארבליך-בריפמן

    מערכת סלונט | נעים להכיר | התפרסם ב - 02.12.18
    אשכר ארבליך-בריפמן (42), בעלת תואר בפסיכולוגיה, פרסמה עד היום 31 ספרים: סדרת הדגל שלה, "ווינטר בלו, ילדת פיות" כבשה את ליבם של מאות אלפי קוראים, והייתה לשם דבר בספרות הנוער הישראלית. אשכר מנחה סדנאות כתיבה יוצרת לילדים. יש לה סדנת כתיבה קטנה בחיפה, ושלוש סדנאות כתיבה אינטרנטיות בינלאומיות. חובבת טבע ובעלי חיים ומגדלת בביתה מגוון חיות: חתולים, כלבה, ארנבים, קביה, וכמובן מארחת חיות בר שונות כמו קיפודים, גיריות, נמיות, תנים, חזירי בר, שפני סלע ולפעמים גם צפעים.

    באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שיש לך את זה?

    הספר הראשון שלי ראה אור כשהייתי בת 28. כתבתי אותו בערך שנתיים קודם לכן. כתבתי כבר בגיל צעיר, כילדה, אבל אף פעם לא תכננתי להפוך את זה למקצוע. פשוט אהבתי את זה. אהבתי מאוד את שיעורי הספרות בבית הספר, עשיתי בגרות של חמש יחידות לימוד בספרות, קראתי המון, אמי ז”ל הייתה מרצה לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, כך שהתחום היה מאוד קרוב לליבי. הייתה לנו בבית ספרייה בגודל בלתי נתפס. כשאמי נפטרה תרמנו חלק גדול ממנה למכללת גורדון. האהבה לתחום התפרצה שוב סביב גיל 26, כשעלה לי רעיון לספר.

    בילדותך, רצית להיות אמנית, סופרת?

    היה לי ברור שאעסוק בתחום שיש בו נגיעה לאמנות כלשהי, אבל לאו דווקא ספרות. בצעירותי למדתי בתיכון לאמנויות במגמה לאמנות פלסטית. אהבתי לצייר, לצלם, ומעבר לכך גם לנגן ולשיר. את התואר הראשון שלי עשיתי בפסיכולוגיה, כשהמטרה הייתה להמשיך אחר כך לכיוון של תרפיה באמנות ולשלב בין האהבה שלי לציור לבין הפסיכולוגיה. אך בסופו של דבר מצאתי את עצמי במקום שונה לחלוטין, אבל גם בו – כמו בכול אמנות אחרת- אני יכולה להביע את עצמי.

    אשכר ארבליך-בריפמן. בימים שאני לא כותבת אני לא שקטה | צילום: יחצ

    באילו עיניים את רואה היום את כתבייך הראשונים?

    קצת קשה לי לשפוט שירים שכתבתי בגיל עשר. מהשירים שכתבתי בתיכון ומכמה סיפורים קצרים שכתבתי אז אני כבר קצת יותר מרוצה 😉 ועדיין, ברור שהכול בוסרי, כיאה לכתיבה של נערה מתבגרת.

    האם את כותבת במכה אחת?

    לא בטוחה שאני מבינה את הכוונה, הרי אני כותבת פרוזה… איך אפשר לכתוב ספר שלם במכה? מה שכן, אני משתדלת לא לכתוב יותר מספר אחד במקביל. לא תמיד זה הולך, לפעמים מתערבבים לי שניים, אבל לרוב אני מתמידה בספר אחד בכול פעם.

    מיהו הגיבור שלך שמופיע בשירים/בסיפורים?

    ווינטר בלו היא הגיבורה המרכזית שלי.

    מאיזה מקום פורצת הכתיבה שלך?

    ממקום של צורך, זו סוג של תרפיה מבחינתי. בימים שאני לא כותבת אני לא שקטה.

    האם את מסוגלת לא לכתוב?

    לא לאורך זמן. היו שנים שהייתי ממש חייבת את זה, כמו סם, כול יום. היום זה קצת פחות בוער בי, אני יכולה להמתין כמה ימים, אך עדיין צריכה את הכתיבה. מרגישה הרבה יותר טוב אחרי שאני כותבת.

    איזה ז’אנר מדבר אלייך?

    פנטזיה, כמובן… הכי כיף זה להמציא ולהרגיש משוחררת. לברוח לקצת מהמציאות היומיומית.

    איפה את כותבת?

    בפינת האוכל הביתית.

    אפשר לקבל תיאור של סביבת העבודה שלך?

    פינת האוכל פונה לגינה ויש בה שני חלונות גדולים שאנחנו עיצבנו בעצמנו כששיפצנו. לחלונות אדן פנימית ועליה מונחים שפע של עציצים, פסלוני פיות, פסלוני חיות, קסם ושמש ושקט. זה מה שצריך.

    מי השפיעו על כתיבתך? אישיותך?

    הכתיבה שלי הושפעה מאוד מכתיבתו של ג’רלד דארל. כילדה, אהבתי מאוד את ספריו המלאים בתיאורים צבעוניים של טבע ובעלי חיים.

    מה או מי גורם לך השראה?

    בעיקר הטבע שנמצא סביבי ובעלי החיים המקיפים אותי. בכול פעם כשאני חוזרת מטיול מעניין, עולה בי רעיון לסיפור.

    האם ואיך את מצליחה לשמור על משמעת כתיבה?

    אין לי בעיה של משמעת. למדתי באוניברסיטה הפתוחה, גם שם צריך משמעת. אני יודעת לחלק את היום שלי כך שבבוקר אני כותבת ופעילה בסדנאות הכתיבה שלי ומהצהריים אני עם הבנות שלי ומטפלת בבית. ואם יש יום או יומיים או שלושה שלא בא לי לכתוב- גם זה בסדר גמור. אני לא יושבת עם סטופר וברוב שלבי הכתיבה אין לי בוס על הראש…

    האם כתיבה בסביבה מרעישה אפשרית עבורך?

    לא רק שאני לא מסוגלת לכתוב ברעש, אני גם לא מסוגלת לכתוב עם מוסיקה… חייבת שקט וריכוז מלא.

    יש לך טקס שאת עושה לפני כתיבה? אמונות טפלות?

    ממש לא…

    איזה מנהגים מגונים יש לך בכתיבה שהיית רוצה להיפטר מהם?

    יש לי לפעמים איזה ביטוי או התנסחות שאני נוטה להשתמש בה לכול אורך הספר יותר מדי פעמים, ואח”כ בעריכה, אני מעיפה את חלקם. בכל ספר זה משהו אחר, פעם הדמות שלי מגלגלת עיניים יותר מדי, פעם הדמות שלי סובלת מבחילה כרונית, פעם היא מגרדת בסנטר עשרות פעמים לאורך הספר. בכל פעם אני נתפסת למשהו אחר 🙂

    מה בולם או מרחיק אותך מכתיבה?

    רעש, עייפות, מצב רוח, אכזבה, ייאוש מהמקצוע ומהקושי להתפרנס ממנו.

    האם את משתפת אחרים בטקסט לפני הפרסום?

    פעם הייתי משתפת את דורון, בעלי. אבל עם הזמן, הזמן הפנוי שיש לו הלך ופחת והיום הוא אפילו לא קורא את הספרים אחרי שהם יוצאים.

    איך אפשר לדעת שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?

    אני כותבת לפי סדר כרונולוגי. לא קופצת מהסוף להתחלה ואז לאמצע. אני יודעת שסיימתי כשאני מגיעה לפרק האחרון, מוצאת את המשפט האחרון ומסוגלת לנשום לרווחה ולחוש תחושת סיפוק שאמרתי את כל מה שרציתי להגיד. מובן שאח”כ אני עוד קוראת את הטקסט עשרות פעמים, אבל זה כבר שלב אחר לגמרי של הכתיבה.

    מה את עושה חוץ מלכתוב?

    אני מעבירה סדנאות כתיבה לילדים ולנוער. רוב הסדנאות שלי הן אינטרנטיות ומשתתפים בהן ילדים דוברי עברית מהארץ והעולם, ובנוסף יש לי סדנה אחת פרונטלית בחיפה.

    את זוכרת שורה בעל פה מכל מה שכתבת? משהו?

    כן, זוכרת את השורה הראשונה של הספר הראשון שלי- ווינטר בלו, ילדת-פיות – אבני הכוח – “באביב הכול נהיה סגול.” בזה זה מסתכם. הזיכרון שלי לא משהו בכלל… אני ממציאה כל כך הרבה דמויות שאני נוטה לשכוח אותן ולפעמים צריכה לבקש טובה מאחד הקוראים שלי שיזכיר לי במי מדובר.

     

     

    מערכת סלונט

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 0
    • 0

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    גבירטיג

    ירון אביטוב
    את המשורר גבירטיג, ששמו האמיתי ברטיג, היכרתי לפני שנים רבות, עוד...

    גִּיל מַעֲבָר

    עידית ברק
    כְּלוּאָה בְּגוּף אִשָּׁה מִתְבַּגֶּרֶת וּבְנֶפֶשׁ שֶׁעֲדַיִן לֹא הֶחְלִיטָה לְשָׁם אוֹ לְכָאן

    נעים להכיר,  נעמה יונג

    מערכת סלונט
    נעמה יונג גדלה וגרה בבית לחם הגלילית. בעלת תואר ראשון בספרות,...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית