נעים להכיר, אמנה עריאן
אמנה עריאן, בת 21, מהיישוב הערבי בענה שבגליל. סטודנטית לספרות עברית במכללה האקדמית צפת. "אני כותבת מה שאני מרגישה ועוברת." כותבת שירה.
באיזה גיל התחלת לכתוב?
בגיל 12 התחלתי לכתוב סיפורים ושירים בשפת אמי (ערבית). לאחר מכן, כתבתי יצירות בשפה העברית, בסמוך לתחילת לימודי לתואר ראשון בספרות במכללה האקדמית צפת. לאחרונה אף התנסיתי בכתיבה באנגלית.
האם רצית להיות אמנית/סופרת/משוררת בילדותך?
האמת היא שכל ילד חולם בילדותו להיות בעל עיסוק מכובד או מרשים בעתיד, אך אני לא זוכרת שרציתי להיות אמנית או משוררת. "להיות כמו אמא" היה בשבילי החלום.
באיזה עיניים את רואה היום את שיריך/כתביך הראשונים?
לטעמי, כתיבתי היא רגילה ואינה נבדלת מכתיבת של אחרים. בשבילי שירה איננה עניין של תחרות או פרנסה! יצירתי היא זאת שתישאר אחרי מותי, ואני מקווה שמילותי לא ישארו על אחד המדפים בין ניירות קרועים, אלא בלבבות האנשים.
מאיזה מקום פורצת הכתיבה שלך?
אני חושבת ש"בית כתיבתי" הוא נפשי. זה המקום שיוצר את האותיות ודוחף אותן החוצה בצורת שיר.
האם את כותבת בחלקים או במכה אחת?
כך וכך. זה תלוי במצב שאני בו נמצאת. לרוב, אני כותבת במכה אחת. נראה לי שמספר קטן מהשירים כתבתי בטיפות. אגב, זה גם תלוי ברמת הכאב/הכעס. למשל, אם אני חשה רגש עז במיוחד כגון צער אז אני כותבת במכה אחת.
האם את עורכת מחקר בנושא הכתיבה שלך לפני שאת מתחילה לכתוב?
לא. לדוגמא, אני מתעוררת באמצע חלום ומתחילה לכתוב כדי לא לשכוח. ובסוף, החלום הופך למילים ואחר כך אני מחברת אותן לשיר.
איפה את כותבת? אפשר לקבל תיאור של סביבת העבודה שלך?
כותבת בחדרי. חדר קטן, שקט וכמובן חשוב לי שהמקום (החדר) יהיה נקי ומסודר, מלבד זאת אני לא יכולה לכתוב. אני כותבת כשאני נמצאת במיטה והמראה נמצאת מולי. בדרך כלל אני מקלידה את השיר ב Samsung notes וכאשר אני מסיימת מעתיקה מהנייד למחברת.
איך את מתמודדת עם הבדידות הכרוכה בכתיבה?
אינני מרגישה בבדידות במהלך הכתיבה. להפך, אני שוכחת את המציאות. אני חושבת שאני מתחילה להתאחד עם ה-"אני" הפנימי שלי או במילים אחרות עם ה-"לא מודע" ותהליך הזה אני חשה יותר מחוברת מאשר בודדה.
מה או מי גורם לך השראה?
לבי! אני לא מחכה שאחרים יעניקו לי השראה לכתיבה. אני הולכת אחרי לבי ומגשימה את רצונו בכל הנוגע לכתיבת השירים.
האם את דומה לדמויות שלך?
כן. אני מכניסה את עצמי כמעט בכל שיר. לעיתים בקריאה ראשונה הקורא עשוי שלא את דמותי ואישיותי בתוך השיר. אך אם יקרא שוב ויעמיק לבטח ימצא את דמותי בפנים.
איך את מתמודדת עם ביקורת?
אני מקבלת בשמחה. לדעתי, שיר שמקבל ביקורת הוא שיר חזק, והודות לביקורת יש לו יכולת להשתכלל ולחדור עמוק יותר למחשבתו, ללבו של הקורא. מנסיוני, יצירה שאינה טובה, לא זוכה לתגובות כלל.
עם איזה משורר/ת או סופר/ת היסטוריים היית רוצה לדבר?
תמים אל ברג'ותי, משורר וסופר מצרי.
איזה ספר מהילדות נחקק בזכרונך?
ספר שנקרא "הדרך" מאת נג'יב מחפוד.
מי האדם שהכי השפיע על הרגלי הקריאה שלך?
אמי. אני זוכרת את היום שבו לימדה אותי קריאה באמצעות הכרת האותיות והמבנה התחבירי של השפה הערבית, וזאת דרך גליונות של העיתון המקומי בכפר בו גדלתי. זה קרה עוד בטרם נכנסתי לבית הספר היסודי (גיל 5).
איזה ספר/ים מונחים כרגע ליד מיטתך?
الاجنحة المتكسرة (כנפיים שבורות) מאת ג'ובראן.
ايام العرب )ימי הערב).
الحب فوق هضبة الهرم (אהבה מעל רמת הפירמידה).
מה את עושה חוץ מלכתוב?
מציירת, מדקלמת קוראן, ואוהבת לצלם.
על מה את עובדת עכשיו?
אני מתכננת לעתיד מוצלח בכל דרך שאני אבחר. להיות משוררת וסופרת בעלת משמעות, מורה וחוקרת. בנוסף, אני מקווה להיות חברה חשובה במוסד פליטים במדינה ומחוץ לה.
האם את זוכרת שורה בעל פה מכל מה שכתבת?
בטח. "מזל הוא זה שמחליט אם תיוולד מלך או תות שדה. מתחילת הדרך עד הסוף לא היתה לי הזדמנות להסכים, לא הסכמתי אם לחיות או למות…"
אמנה יקרה,
מברכת אותך על הדרך האמיצה שאת צועדת בה.
עדינה בן חנן