נעים להכיר, אלירן דיין
אלירן דיין, בעל הוצאת הספרים מוטיב ספרים, הוא סופר ומשורר, גרפיקאי ויזם, מייסד כתב העת מוטיב על שלוחותיו השונות ומנהל תחרות הכתיבה הארצית לילדים על שם ריקה ברקוביץ', ייסד עם המשוררת והסופרת עדנה אפק את כתבי העת "צמדים" לשירה רב־תרבותית ורב־לשונית, כתב העת "רסיסים" לסיפורים קצרים וכתב העת "אחריך נרוצה" בעקבות דמויות המקרא. הוציא עד כה 7 ספרים.
למה אתה כותב? מאיזה מקום פורצת הכתיבה?
אני כותב כי זה צורך אישי שלי וגם רצון להעביר מסר מסוים. זה לא משהו שאני שולט בו. ברגע שצץ הרעיון יש בי רצון לפתח אותו ולהוציא אותו אל הכתב. הכתיבה פורצת אצלי בעיקר ממקום אישי. פעמים רבות מתוך כאב והיא מאפשרת לי גם לרפא פצעים רגשיים ונפשיים בתוכי.
באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שאתה יודע לכתוב?
אני חושב שמהרגע הראשון בו למדתי קרוא וכתוב התאהבתי במילה הכתובה. בילדותי קראתי ספרים רבים שהיוו לי השראה. הפעמים הראשונות שבהן הבנתי שאולי יש לי את היכולת להעביר מסר בכתיבה היו בעיקר כשמורות בבית הספר שיבחו את יכולת הכתיבה והדמיון שלי או כשחבריי וקרובי משפחתי התרגשו ממשהו שכתבתי. שנים רבות התביישתי בכתיבה שלי ולא הייתי בטוח שהיא טובה כלל וכלל. רק בגיל מאוחר יחסית החלטתי להוציא לאור את כתביי ומשם והלאה הפסקתי לפחד ולהתייחס לתגובות והלכתי על פי צו מצפוני.
באיזה שלב התחלת להתייחס לעצמך כסופר/משורר?
למרות שהיום רבים רואים בי כסופר ואני מוגדר ככזה, עד היום ההגדרה הזאת אינה נוחה לי במיוחד ומביכה אותי. אם שואלים אותי, אני עונה שאני איש כותב. עד היום אני לא חושב שאני כותב טוב במיוחד כמו הסופרים הגדולים באמת שאהבתי, קראתי, ונשאתי אליהם את עיניי. עם זאת, היום אני מקבל בענווה את התואר ואני חושב שהתחלתי לקבל זאת רק לאחר ספרי הרביעי. אני חושב שסופר הוא מי שיש מאחוריו מספר ספרים ושעבר כברת דרך בתחום ומי שחי ונושם כתיבה, קריאה, דמיון ויצירה.
קח אותנו ביד ליום כתיבה טיפוסי שלך?
אין לי יום טיפוסי ואין לי שגרת כתיבה. אני יכול לכתוב בכל יום ובכל שעה. ישנן תקופות בהן אני כותב בכל יום וישנן תקופות ארוכות בהן אינני כותב כלל. בעבר הייתי כותב במחברות. מאז המחשב אני בעיקר מקליד בו. כשאימא שלי חלתה ולפני מותה כתבתי כתבים בטלפון הנייד, על פתקאות ובכל מקום שיכולתי – כתבים אלה הופיעו בהמשך בספר המשותף לי ולה שעסק במחלתה.
מה או מי גורם לך השראה?
אני חושב שכל מצב או חוויה בחיים מביאים לי השראה. טיולים, טבע, מוזיקה ותרבויות זרות מעוררות אף הן השראה. חוויות הילדות, אתגרים שאנחנו עוברים בחיים ומקרים שקורים בסביבתי ולקרוביי – כל אלה ועוד, בצורה כזאת או אחרת מוצאים את עצמם בתוך כל מה שאני כותב. רוב הכתיבה שלי מבוססת על דברים שחוויתי ועברתי או על מקרים שראיתי ושמעתי. השראה נוספת אני מקבל מקריאה של כל מיני סוגים של ספרים וסגנונות. כל אדם כותב צריך לדעתי להיות אדם סקרן ומתבונן מצד אחד וקורא נלהב מצד שני. השראה נמצאת בכל מקום.
מה בולם אותך? מה מקשה עליך לכתוב?
לשמחתי לא חוויתי מחסום כתיבה עד כה. אם יש משהו שגורם לי לא לכתוב זה בעיקר חוסר זמן בגלל עבודה או שלל המיזמים שהקמתי או אלו בהם אני מעורב והדבר השני הוא ההישרדות היום־יומית מבחינת פרנסה. הלוואי ויכולתי לשבת כל היום ורק לכתוב. יש לי המון רעיונות והמון דברים לספר.
האם הכתיבה שלך מתחילה מהדמויות או מהעלילה, ואיך אתה מפתח הלאה?
אני בעיקר מתחיל מרעיון שצץ לי. אני לא מהמתכננים או מאלו שכותבים בצורה מסודרת. הרבה פעמים אני מתחיל לכתוב בעקבות רעיון והכתיבה לוקחת אותי לרעיון אחר לגמרי שלא חשבתי עליו לפני כן. לגבי דמויות, בדרך כלל אני מתחיל מדמות אחת, כשאני חושב מה יהיו המאפיינים שלה באופן כללי ודמויות המשנה מתווספות תוך כדי כתיבה. לאחר מכן אני עובר על מה שכתבתי שוב ושוב ומחדד ומנפה את מה שלא נראה לי. בסיפורים שאינני בקיא בפרטים שאני רוצה לספר אני מבצע תחקיר על הנושא או על הרעיונות.
איך אתה בונה את השירים שלך? האם אתה כותב במכה אחת/כמה איטרציות?
אני כותב שירים אבל במהותי אינני משורר. למרות שיצאו לי מספר ספרי שירה, אני יותר אוהב לכתוב סיפורים. שירה היא משהו מזוקק שצריך להיות מאוד מעניין ובעל רבדים סמויים כך שאוכל תמיד לקרוא בה שוב ושוב ולהתחבר בכל פעם לשיר מזווית אחרת. אני פחות טוב בכך. אם בכל זאת אני כותב שירה, לרוב אני כותב אותה בפעם אחת.
איך אתה יודע שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?
טקסט בעיניי אף פעם לא באמת מוכן. תמיד אפשר לערוך שוב ושוב, להוסיף ולהוריד, לזקק ולהרחיב. יחד עם זאת, עם הזמן לומדים לשחרר, אחרת לעולם לא נוציא את היצירה אל אוויר העולם. אני גאה בכל הספרים שהוצאתי עד היום והם היו הכי טובים שיכולתי לאותה תקופת זמן, אך אם הייתי צריך להוציא אותם כיום, ככל הנראה הייתי משנה או משפר בהם חלקים רבים ואני מאמין שכך תהיה תחושתי בעוד שנים לגבי ספרים שאוציא בהמשך. אין לזה באמת סוף.
אילו סיכונים לקחת בכתיבה שלך שהשתלמו בסופו של דבר?
אני לא חושב שיש בכתיבה סיכונים. יחד עם זאת, ישנם שיקולים שונים. למשל, לאחרונה פרסמתי משל שבעבורי נחשב בוטה וחריג מבחינת סגנון הכתיבה שלי. המשל נכתב כתגובה לביוש שעברתי ברשת מצד סופרים ומשוררים והחלטתי להגיב בצורה הזאת. לפני שפרסמתי אותו התלבטתי רבות אבל בסוף החלטתי שזאת התגובה הראויה בעבורי.
בספר הילדים שפרסמתי "הכוכב של השכונה" תגובות המבקרים היו מעורבות ורובם קטלו את הספר ועוד לפני יציאתו לאור ביקשו ממני לעדן את הסוף או לשנות אותו. לאחר מחשבה ארוכה הסכמתי להשמיט משפט שעלול היה להשתמע אחרת ממה שחשבתי אבל סירבתי לשנות את סוף הסיפור. הספר אמנם נקטל על ידי מבקרים רבים אבל זכה לאהדת הציבור והילדים והוא הספר הכי מצליח שלי עד היום ותורגם לאנגלית, רוסית, ערבית ויפנית וקיבלתי עליו תגובות מכל העולם ומילדים רבים גם כאן בישראל.
בכלל, בספרים רבים שלי אני עוסק בנושאים לא פשוטים ולא קלים, ותמיד ישנה התלבטות לפני פרסום. דוגמה נוספת לכך הוא פרסום הספר "תשעה ירחי מיתה" המשותף לי ולאימי ומציג מצבים בתשעת החודשים האחרונים לחייה. בספר כתבים שלה שנמצאו לאחר מותה וכתבים שלי – לפני הפרסום חששתי שהנושא אישי מדי וכואב מדי. עד היום זה אחד הספרים החשובים, האישיים והקשים שהוצאתי – אבל אני גאה בתוצאה והספר הזה הגיע למחוזות שלא חלמתי עליהם וריגש רבים ובעצם שם את מחלת הסרטן כמו שהיא "על השולחן", גם מעבר לישראל.
מהם החלקים שאתה הכי אוהב והכי פחות אוהב בתהליך הוצאת ספר לאור?
אני מאוד אוהב את תהליך הוצאת הספר לאור. יש בי מעין התרגשות וציפייה לפרסומו. בספרי ילדים אני מאוד אוהב את תהליך האיור וכיצד דמויות שכתבתי הופכות למשהו מוחשי. אני נותן חופש כולל לכל המאיירים שעובדים איתי ולא נותן הנחיות וכמעט שלא מעיר. אני נותן להם לקחת את הדמויות לאן שירצו במחוזות הדמיון והיצירה שלהם ולפעמים אני מקבל תוצאה אחרת ממה שחשבתי מראש שתהיה, אבל זה כל היופי בעניין.
בספרי שירה ופרוזה אני אוהב את תהליך העריכה והדיוק של המילה או המשפטים. אני עובד באופן קבוע עם חברי לכתב העת מוטיב, העורך והנקדן יאיר בן־חור, שבעיניי הוא אחד מהטובים, הקפדניים והמקצועיים בארץ ואני שמח על עצותיו והערותיו.
פחות אני אוהב את העובדה שאין לי תקציב מספיק להוציא בקצב שאני רוצה את כל הספרים שלי. לו הייתי רוטשילד… כנראה שבעת הזאת היו מאחוריי כבר כשלושים או ארבעים כותרים ולא רק שבעה.
אילו ספרים או סופרים השפיעו הכי הרבה על הכתיבה שלך?
סופרים רבים גרמו לי להשראה ונשאתי עיניים אליהם ואל כתביהם ורציתי ביום מן הימים להיות כותב כמותם. קראתי המון ספרים במגוון סגנונות.
המשוררים האהובים עליי ביותר הם רחל, לאה גולדברג, זלדה, מרים ילן־שטקליס, יהורם טהר־לב, אלתרמן וטשרניחובסקי.
הסופרים האהובים עליי ביותר הם יאנוש קורצאק, צ'ארלס דיקנס, הנס כריסטיאן אנדרסן, ויקטור הוגו, פרנץ קפקא, עמוס עוז, חיים חיימוף, גרשון שופמן, שרגא גפני, אהרון מגד, דבורה עומר, דן פגיס, שופמן ודבורה בארון, קן פולט, ג'וזף קונרד, ז'וז'ה סאראמאגו, טאריי וסוס וסטיבן קינג.
יש עוד רבים וטובים שאני אוהב אבל את אלה במיוחד. בנוסף, אני אוהב מדי פעם לקרוא במקרא ואני עושה זאת כבר שנים ארוכות.
הסופרת והמשוררת ריקה ברקוביץ' ז"ל שזכיתי להכיר בחיי ולהמשיך את מפעל חייה והיתה לי חברה ואשת עצה נתנה לי רבות מעצותיה בנושא כתיבה בחרוזים ובעיקר בכתיבת משלים ונתנה לי המון השראה ואמונה בדרך.
יחד עם כל אלה אני שמח שיש לי סגנון משלי. יש לי חברת נפש קרובה ואהובה, מיכל, שפעם אמרה לי משהו מקסים. היא אמרה שגם אם היא תקרא סיפור שלי בלי שיהיה עליו את שמי היא תדע שזה שלי. כששאלתי מדוע היא אמרה שיש לי כתיבה "אלירנית כזאת". זה נפלא בעיניי. רצונו של כל סופר או משורר שיזהו את כתיבתו הייחודית, עם מאפיינים משלו, ושכתביו לא יהיו כמו אלה של אחרים. אני מקווה שהיא צודקת וגם אחרים חושבים כך על כתיבתי.
האם ואיך אתה עושה שימוש כסופר במדיה החברתית?
אני עושה שימוש נרחב במדיה החברתית. אני נמצא בכל מקום: בעמוד סופר בפייסבוק שם יש לי כ־6,000 עוקבים, באינסטגרם, ביוטיוב, בטיקטוק, בטוויטר ועוד. ישנן רשתות חברתיות בהן אני פעיל יותר וכאלה שפחות אבל אני בכולן. בעיניי המדיה החברתית היא צינור העברת מסרים והפצה של הכתיבה והעשייה שלי. יחד עם זאת אני ממעט לשלוח לכתבי עת או להשתתף באירועים ספרותיים, בעיקר מתוך הרצון לשמור על אובייקטיביות במיזמים שלי אל מול אחרים. את היצירה שלי אני מפרסם בעיקר בערוצים שלי ובבמות הספרותיות שהקמתי, למרות שלאחרונה התחלתי לשלוח יצירות גם למקומות אחרים, אבל במשורה.
אילו תגובות אתה מקבל מקוראים?
אני מקבל המון תגובות על הכתיבה שלי וברוב המקרים אנשים אומרים לי שהיא מרגשת אותם או שהיא גרמה להם לחשוב או לדמוע. בעיניי אלה תגובות נפלאות. בעבר קיבלתי גם לא מעט תגובות מאנשים שחשבו שאני לא כותב מספיק טוב. עם השנים רוב אלה שלא הגיבו בצורה טובה לכתיבתי שינו את דעתם עליי כשהכירו אותי ומכך למדתי שלעתים התגובות שאדם מקבל הן לא אמיתיות אלא תלויות תפקיד או מעמד. התגובות האמיתיות ביותר לחיוב או לשלילה הן של ילדים והן שוות יותר מכל תגובה של מבקר שירה וספרות, חשוב ככל שיהיה. כשילד אומר לי שמה שכתבתי נתן לו כוח או גרם לו להשראה או כששולחים לי ציורים בהשראת הספרים שלי – בעיניי עשיתי את שלי. בכלל, לא חשוב לי אם ספר שלי מצליח או לא, ובלבד שהצליח לגעת באנשים. אם נגעתי בכתיבתי ולו באדם אחד – זה שווה הכל. הדבר החשוב ביותר הוא שאנשים לא יהיו אדישים – תאהבו או תשנאו את כתיבתי, הכל טוב, כל רגש מבחינתי עושה את העבודה – העיקר שלא תהיו אדישים.
על כמה פרויקטים אתה עובד בו זמנית?
כרגע יש לי כ־20 ספרים בשלבים כאלה או אחרים של עבודה. חלקם בשלב הרעיון, חלקם כבר מוכנים ורק מחכים להדפסה, חלקם בתהליך של איור או עימוד וחלקם בתהליך של כתיבה. כפי שציינתי קודם לכן, הבעיה הגדולה היא הממון הנדרש להוצאתם לאור.
מה אתה עושה כאשר אתה לא כותב?
כאשר אני לא כותב אני בעיקר קורא. בשנים האחרונות עיקר הקריאה שלי היא במסגרת כתבי העת של מוטיב והוצאת הספרים שהקמתי או בכתבי העת בהם אני שותף עם המשוררת והסופרת עדנה אפק: צמדים לשירה רב־תרבותית ורב־לשונים, רסיסים לסיפורים קצרים ואחריך נרוצה בעקבות דמויות המקרא, ופחות בקריאת ספרים. בנוסף, אני קורא מדי שנה עשרות אלפי יצירות של ילדים מכל הארץ במסגרת תחרות הכתיבה הארצית לילדים ע"ש ריקה ברקוביץ' אותה אני מנהל בשנים האחרונות. בנוסף לכל זאת, אני עובד כגרפיקאי ובזמני הפנוי אוהב לצפות בסדרות ובקולנוע ובעיקר לטייל ולצאת אל הטבע.
על מה אתה עובד עכשיו?
כרגע אני עובד על מספר ספרים שונים. ספר פרוזה של סיפורים קצרים למבוגרים שמתרחש בחיפה ועוסק באנשים המוחלשים. ספר ילדים על כובע קסום, מספר ספרי נוער בשיתוף עם סופרים אחרים ועוד ועוד. במקביל אני ממשיך את העשייה ככל שאני יכול בעולם השירה והספרות בשלל המיזמים וכתבי העת.
תגובות