איריס כליף, נולדה ב־1974 ומתגוררת בשוהם. חברה באקו"ם ובאגודת הסופרים העברים. בילדותה היתה רקדנית ומתעמלת בנבחרת הפועל נס ציונה, וייצגה את ישראל בהתעמלות קרקע והתעמלות אמנותית. השירים בספרה "ירח בר" עוסקים בין השאר בניצחונה של כליף ובבחירתה בחיים על רקע מחלת האנורקסיה שחלתה בה בצעירותה, שבעקבותיה אושפזה במחלקה להפרעות אכילה. שיריה מפורסמים בכתבי עת שונים, בעיתונים וברשת.

---

באיזה גיל התחלת לכתוב?

בנעוריי. גיל שלוש עשרה.

האם רצית להיות אמנית/סופרת/משוררת בילדותך?

כן, חלמתי להיות משוררת. עוד כילדה קטנה בכל פעם שהייתי רואה ספר שירה הלב היה פועם לי בחוזקה. בילדותי ונעוריי הייתי רקדנית (בלט, מחול מודרני, התעמלות קרקע/אמנותית). עבורי הריקוד והשירה הם אור הנשמה חיות הגוף הלב והרוח.

באיזה עיניים את רואה היום את שיריך/כתביך הראשונים?

בעיניים של חיים, חלומות, פחד, כאב, עוצמה, בדידות, נשיות ואהבה. השירים משקפים לי את התהליכים הרגשיים שעברתי – הדרך שפוסעת בחיי.

מאיזה מקום פורצת הכתיבה שלך?

הכתיבה שלי פורצת מהחיבור העז שיש לי לבורא עולם, לבריאה, לנסתר, ליקום, לנשיות, לטבע , לאהבה, לכאב, לפחד, לכמיהה, ולחלומות.

האם את כותבת בחלקים או במכה אחת?

במכה אחת ובחלקים. אסביר את עצמי כי אצלי הכתיבה מורכבת .כשאני כותבת את השירים שלי אני חייבת לדייק את העולם הפנימי שלי בצורה בדרך שאני בוחרת לראות את העולם ולא בהכרח מה שמשקפת המציאות. אני צוללת ושוקעת לתוך עולם של  קסם, חלומות, חיים  ודמיון ומשם מתחילה לכתוב את מה שנפשי מרגישה וחולמת, אם זה אהבה, תשוקה, כמיהה, ראיית הנסתר, רוח אלוהים, הטבע, פחדים, כאב, נשיות ובונה סיפור. יש שירים שלוקח לי שעה לכתוב אותם ויש שירים שיכולים להגיע לחמש שעות אני צריכה להרגיש באופן טוטלי שהצלחתי להביא את עצמי בשיר כמו שרוצה וחולמת. לפעמים יש שירים שאני נכנסת אליהם ומרגישה שלא הצלחתי להביא את עצמי כמו שרוצה וחולמת אני נושמת אותם ומייסדת אותם דרך לבי מחדש. כשאני כותבת אני מרגישה שהנשמה שלי נכנסת למימד אחר. אני מרחפת בין עולם החומר והרוח (היקום שלנו) לבין עולם הרוח והנסתר – העולם שמעבר. בספר השלישי שלי (יראה אור בקרוב) זה מאוד ניכר בכתיבתי.

איפה את כותבת? אפשר לקבל תיאור של סביבת העבודה שלך?

בבית. במרתף שלנו יש חדר עבודה שם.

האם ואיך את מצליחה לשמור על משמעת כתיבה?

אצלי זה לא עניין של משמעת. פשוט מאוד כשהדחף ליצור מרגיש בי הכל פורץ החוצה כמו נהר קלוח ברוח חיי.

איך את מתמודדת עם הבדידות הכרוכה בכתיבה?

אני לא מרגישה בדידות… נהפוך הוא כשאני כותבת אני מרגישה שאני מתחברת לעצמי לאלוהים, לטבע, וליקום.

איזה ז'אנר מדבר אליך?

פואטיקה.

מי השפיעו על כתיבתך? אישיותך?

החיים, אלוהים, הטבע, הכאב והאהבה.

מה או מי גורם לך השראה?

אני מקבלת את ההשראה בכתיבתי דרך בורא עולם, האהבה, האימהיות, הנשיות, הטבע, היקום, ראיית הנסתר, והחלומות.

האם את דומה לדמויות שלך?

כן. אני מביאה את עצמי בשירים כמו שנפשי שוקקת וחולמת. כל השירים שלי הם פיסות של חיים מעולמי הפנימי בשילוב של דמיון חלומות ונסתרות הרוח.

האם את משתפת אחרים בטקסט לפני הפרסום?

לפעמים.

איך אפשר לדעת שטקסט מוכן, שכתב היד יוצא ממך לדרכו?

ברגע שמרגישה בשיר את רוחי המנשבת ולבי הפועם.

איך את מתמודדת עם ביקורת?

נראה לי שבסדר.

עם איזה משורר/ת או סופר/ת היסטוריים היית רוצה לדבר?

ביאליק, רחל, נעמי שמר, נתן יונתן.

כמו מי היית רוצה לכתוב?

רוצה לכתוב את רוחי ולבי.

איזה ספר מהילדות נחקק בזיכרונך?

"אני, כריסטיאנה פ."

איזה ספר/ים מונחים כרגע ליד מיטתך?

"פואמה לסיגל" של יוסף כהן אלרן – ממליצה בחום.

איזה ספר נהנית לקרוא ומעולם לא העזת להודות בכך?

לא קיים אצלי כזה מצב. אם כבר קראתי ספר ואהבתי – אפרגן.

איזה ספר לא קראת ומעולם לא העזת להודות בכך?

האמת שבקושי קוראת ספרים… מעטים הספרים שקראתי בחיי, זו האמת.

מה את עושה חוץ מלכתוב?

חיה את האהבה עם אישי היקר ומגדלת את שלוש בנותיי, רוקדת לפעמים לחיות את נפשי ובקרוב מתחילה לימודיי פילטיס בווינגייט.

על מה את עובדת עכשיו?

סיימתי לעבוד על ספר שלישי שיראה אור תוך חודשים ספורים.