close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • נעים להכיר, אוהד עוזיאל

    מאת: אבי גרוסברד | נעים להכיר | התפרסם ב - 04.04.17

    אוהד עוזיאל הוא כותב, יוצר ועורך בעל ניסיון רחב במגוון תחומים, מספרות ועד תוכניות בידור והומור, דוקומנטריים רכים וקשים ותכניות ריאליטי. פעיל בהיי-טק ובמדיה חדשה, ובכלל זה יצירת תוכן משלים לתוכניות טלוויזיה ופיתוח משחקים ואפליקציות. עבד בערוץ 2 ובחברות בינלאומיות שונות. “תל אביב–גן עדן–גיהינום”, רומן ראשון פרי עטו, ראה אור בחג האביב הזה.

    שלום אוהד, מזל טוב על הרומן הראשון שלך, תל אביב–גן עדן–גיהינום. בחרת לכתוב ספר קצת מפתיע – מצד אחד אתה מספר סיפור אהבה מודרני וריאליסטי, ומצד שני יש בספר מרכיב פנטסטי גדול מאוד, למה בעצם בחרת בשילוב הזה?

    בעיני זהו שילוב טבעי. חלק ממה שאני מחפש בספרים ובחיים גם יחד זה קסם, לאו דווקא פנטזיה או איזה סוג של ריאליזם מאגי, למרות שאני אוהב את שניהם, אבל איזה משהו מפעים שיגרום לי להתרוממות רוח, לתחושת פלא.  בספרים יותר קל למצוא וליצור את זה כי זו מציאות מומצאת ונשלטת והסיפור הוא טהור, אז רציתי להחדיר קצת מהקסם הזה לפה.

    ” הכול התחיל משטן ומלאך שבאו להיות עם המחבר”

    החלטתי לכתוב את הספר הזה כי לא קראתי אותו. אני אוהב לקרוא וקורא המון, וכמעט בלי הבחנה – כל מה שנופל לי לידיים אני אקרא, חוץ מאולי ספרי מתח וריגול שאני פחות אוהב. אבל יש לי אהבה גדולה במיוחד לספרי פנטזיה, ובמיוחד לכאלו שמכוונים לקהל מבוגרים. סיפור אישי כזה, כמו שיש בספר הזה, לא מצאתי, ולכן התחלתי לכתוב אותו בעצמי. אחרי זה הוא גדל והתחיל לעניין אותי בפני עצמו ומפה העבודה עליו כבר הפכה להיות חקירה כמעט משחקית של העולם שיצרתי ומה שיש בתוכו.

    ומה באמת הוביל את היצירה של העולם הזה? מה התרחש בתהליך העבודה?

    האמת היא שבהתחלה היה לי דימוי די פשוט ומוכר מסרטים מצוירים – השטן והמלאך שיושבים כל אחד על כתף אחרת של הגיבור וכל אחד מהם מנסה לשכנע אותו לפעול על פי דרכו. משם התחלתי את העבודה. אבל הדיבור הישיר הזה של השטן והמלאך אל הבחור מתאים יותר לכתיבה קומית קצרה ולא יצר משהו מספיק מעניין לטעמי בשביל ספר ממש. אחרי שראיתי שזה לא הולך לשום מקום, המשכתי לתת עוד נפח ואישיות לדמויות של השד והמלאך, ולאט לאט הן התרחקו מהדמות של בן האנוש, גדלו וקיבלו אישיות משל עצמם, שהיא לא רק חלק מהאישיות של הבחור, שזה מה שקורה בדימוי המקורי.


    ומאיפה הם הגיעו? מאיפה הם קיבלו את האישיות שלהם?

    הם הגיעו מכל מקום, מכל החוויות שחוויתי והאנשים שפגשתי. גם כשמישהו כותב ספר על יצורים מהחלל החיצון הוא מביא איתו את סך כול חוויות החיים שלו לשולחן הכתיבה. יש סיפור ידוע על קרל מאי, שכתב ספרים על המערב הפרוע מבלי שאי פעם יצא מגבולות סקסוניה שבגרמניה. קצת תחקיר יכול להשלים לך פרטים חסרים ולתת לך צבע, אבל את האופי הבסיסי של כל דמות אתה תמיד מבסס על משהו שאתה יודע, איזשהו צד באישיות שלך, או מישהו שאתה מכיר.

    אז כמה מהסיפור בספר הזה הוא אוטוביוגרפי?

    במובן מסוים כולו, אם כי יש חלקים שהם ממש שכתוב של חוויות מהחיים שלי, ואחרים שהם לגמרי פרי דמיוני. זה אפילו לא קשור לריאליזם של סצנה, דווקא בחלקים הפנטסטיים יותר של הספר מסתתרים כמה קטעים שהם כמעט ציטוט ישיר מהחיים שלי רק בסביבה אחרת.

    תגיד, זה לא קצת משבר אמצע החיים להוציא לפתע פתאום רומן ראשון בגיל 47?

    האמת היא שקצת כן, אבל לא ממש. את הספר הזה אני כותב בעצם כבר חמש-עשרה שנה כמעט, עם הפסקות, זה פרויקט שהתחלתי מזמן ולקח לו הרבה זמן להבשיל. אבל זה לא הספר הראשון שלי, לפני ארבע שנים יצא “100 אמיתות סודיות של הורים” באנגלית, שהוא אומנם ספר הומור ולא רומן, אבל עשה עבודה יפה, וגם תורגם לעברית, ואני כותב ועורך ומתעסק בטקסטים כל הזמן – בטלוויזיה, בעריכה ספרותית, אפילו בעולמות של היי-טק, ככה שזה תמיד חלק מרכזי בחיים שלי. אני לא אכחיש שלפרסם רומן זה בהחלט הגשמת חלום, אבל אין פה איזה יציאה מחוץ לחיים המקצועיים הרגילים שלי שתהפוך את זה למשבר אמצע חיים אמיתי.

    לאורך הספר, המלאך והשד צופים בגיבור ומנסים להשפיע על חייו. האם אתה מבטא כאן אולי איזו תשוקה של האדם המודרני למישהו חיצוני שישקיף על חייו ויעניק להם משמעות, איזו פרשנות חילונית, הומוריסטית, למבטו של האל ש”רואה כל דרור שנופל” וחיינו חשובים לו?

    יכול להיות, האמת שלא חשבתי על זה ככה, כי בשבילי השד והמלאך לא פחות “אמיתיים” מהדמות של בן האנוש, ובמובנים מסוימים הם אפילו יותר אנושיים ממנו. אבל יש ללא ספק מחיר למודרנה ולחילוניות, וגם לסוג מסוים של דתיות, שמוותר על ההשגחה האישית. למרות שאני חייב להגיד שאותי לפחות המחשבה על השגחה אישית די מחרידה. אני לא מעוניין בסוג כזה של תשומת לב מאף אחד.

    בלי לעשות ספוילרים, האם אתה חושב שבסופו של דבר, הספר משקף אמונה באהבה?

    כן. אבל אהבה לא תמיד מגיעה מהכיוונים שאנחנו מצפים להם או אפילו מאלו שנראים לנו “נכונים”, ואהבה גם לא תמיד לובשת צורה שקל לזהות אותה. אבל אין לי ספק בכלל שגם בספר וגם בחיים אני מאמין גדול באהבה.

    מאת: אבי גרוסברד

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 3
    • 0
    • 8

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    נעים להכיר, יורם רומם

    מערכת סלונט
    בעשרים שנים האחרונות חדרתי, נשוי ואב לחמישה בנים. מורה ומחנך במבואות...

    סִימָנֵי הַפִּיסוּק / שִׁיר הֲשָׁקָה

    בנימין גילאור
    סִימָנֵי הַפִּיסוּק   שִֹים בְּסוֹגְרַיִים אֶת הַכְּאֵב וּכְרוֹך אוֹתוֹ בְּאוֹגֵד, הַשְׁלֵךְ...

    אורח מפתיע

    יונה דורון
    השעה היתה קרובה לחצות כאשר עצר איתן את המאזדה הכסופה שלו...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית