נעים להכיר, אדלינה קליין
באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שיש לך את זה?
מגיל 12 כתבתי. שירתו של ח.נ. ביאליק כבשה את ליבי למן הרגע הראשון בה הציגה המחנכת בכיתה את דמותו הנאה; כתיבתו הנפלאה; ופעליו הרבים. מאוחר יותר סגדתי לקרילוב ולמשליו הייתי מגיעה לספריה במטרה לשאול שוב ושוב את ספר המשלים שלו עד שקטעים שלמים מהם ידעתי ע"פ. שירי הילדים שנחרטו בזכרוני היו של מרים ילן שטקליס. מאוחר יותר הוקסמתי משירתו של דידי מנוסי (אשר הופיעו בעיתונות) – העוקץ וההומור הסאטירי האופייני לכתיבתו היו יוצאי דופן והערצתי את תפיסת עולמו בנושאים פוליטיים שהיו על סדר היום הציבורי. בבתי הספר קיבלתי הרבה מאוד השראה מסיפורי התנ"ך ועולם הדמיונות שלי נסק לשחקים. בזכות החיבורים היפים שרשמתי, זכיתי ליחס מועדף מצד המחנכים וכך ידעתי בוודאות שיש בידי אוצר שיש לשמרו ולטפחו וכי כוח ההתמדה – הוא המפתח להגשמת החלומות.
בילדותך, רצית להיות אמנית, סופרת?
תמיד שאפתי בתוככי ליבי להיות סופרת – אך לא העליתי בדעתי שזה אכן יתגשם אי-פעם. לכן מיתנתי ציפיותיי והחלטתי להיות עיתונאית כי זה יותר מציאותי ונכון מבחינה כלכלית לעתיד.
את מחוברת לילדותך בכתיבתך?
חלק מההווי בכתיבתי קשור גם לפסיפס זיכרונות ילדות. והם מובאים בספרי שירתי. ובמופע היחיד שלי: "שבילים משתלבים ברוח" – המגולל קטעי ילדותי מארץ מוצאי הראשון ברומניה, וקטעי ילדותי השנייה בארץ ישראל.
באילו עיניים את רואה היום את שירייך/כתבייך הראשונים?
בנוסטלגיה. (הם היו רשומים על גבי דפים מפוזרים שלצערי לא נשתמרו).
האם את כותבת במכה אחת?
לרוב. אולם יש גם אחרים, שבמשך הזמן (עד להדפסתם בקובץ) עוברים שינויים, עד לרגע של החיבור המלא שלי עמם.
מיהו הגיבור שלך שמופיע בשירים/בסיפורים?
משפחה; חברים; אהובים; ילדים; הבריאה והטבע; ולרוב שירי 'האני' ושירי הגות.
מאיזה מקום פורצת הכתיבה שלך?
לעיתים כשעצוב ולעיתים כששמח. לעיתים מהתבוננות מעמיקה בדברי אמנות. או הקשבה להרצאה מרתקת. לעיתים מטיולים ומחוויה אישית.
האם את מסוגלת לא לכתוב?
יש תקופה כזאת. כי 'הנפש' רוויה וזקוקה לשינויים כדי להיות ניזונה מתחומי עניין נוספים מעולם האמנויות. בדרך זו אני מחדשת ומתחדשת בתחום הכתיבה אליה אני שבה בנפש חפצה ורעננה. כך 'שאי-כתיבה' (זמנית), הופכת לחלק מהכתיבה המתפתחת והמרחיבה את שעריה. להערכתי, בכך טמון מהות קיומו של כל כותב.
איזה ז'אנר מדבר אלייך?
אני כותבת במספר ז'אנרים ספרותיים (שירה לילדים; שירה למבוגרים, מאמרים לילדים ולמבוגרים; פרוזה ועוד. אולם עיקר כתיבתי מתרכזת בשירה.
איפה את כותבת?
לרוב בבית. אולם לא פעם אני מצאת עצמי כותבת באולמי תרבות; בבתי קפה; ברכבת; ובאוטובוסים בין עירוניים. הכל תלוי בהשראה.
אפשר לקבל תיאור של סביבת העבודה שלך?
היות ואין לי חדר עבודה, אז הסבתי פינה מצומצמת בסלון ביתי לנושא ומיקמתי בו שולחן עם מחשב נייד. שם אני כותבת את עיקרי היצירות שלי אותם אני רושמת קודם לכן בעט על גבי דפי מחברות עם שורות (לא תמיד אני זוכרת באיזה מחברת רשמתי סיפור זה, או שיר אחר) והאמת, לוקח לי שעות לבזבז על חיפושים… בעיקר כשאני מנסה לרכז ולהעלות את השירים או הסיפורים ולהדפיסם כנדרש במחשב. היות והדירה נמצאת בכיוון הכביש הראשי 'והסופר- דיל' המקומי, ממוקם מעבר לכביש ופניו פונות לכיוון חלון הסלון הרי שאני משקיפה על עוברים ושבים הבאים ויוצאים עם מרכולתם ושומעת את רעשי האוטובוסים החוצים את הכביש ההומה – ממש חגיגה לאזניים השומעות; לעיניים הרואות; ולהשראות הצומחות.
מי השפיעו על כתיבתך? אישיותך?
הורי שאהבו תרבות והיו קוראי ספרים בשפות עברית רומנית הונגרית אידיש וגרמנית, היו אנשים פתוחים וליברלים במהותם. השפעתם היתה אדירה לגיבוש והתפתחות אישיותי, ובכלל זה על התרבות שספגתי מהם מינקות. את סיפורי המעשיות של האחים אנדרסן אימא ידעה להעביר ברוך ובהדגשה (כמספרי סיפורים מקצועיים) עד שהייתי ממתינה בנשימה עצורה להקשיב לסיפוריה החוזרים ונשנים. ואבא שהיה בעל קול של חזן וקריין מופלא היה קורא לי סיפורים מרתקים בהמשכים כמו 'הרוזן ממונטה קריסטו', או 'מחניים' בשפה ההונגרית. אחותי, שהייתה תלמידה מצטיינת ובת בריתה של הספרנית הראשית, שאהבה אותה כמו בת העניקה לה חופש מוחלט לשאול כרכי אנציקלופדיות (שבתום ערב עיון מעמיק בדפים הרבים – היתה מקפידה להחזירם לספריה). הודות לה, קראתי את כתוביהם של גדולי הספרות הקלאסית (מבלי להתאמץ בכלל להגיע לפתח הספרייה). כישרונה של אחותי בדקלום שירים של גדולי משוררי רומניה, הביא אותי להרגיש שייכות אל עולם השירה. ובהיותי בת 16 העזתי לכתוב שירה. מאז לא פסקתי.
מה או מי גורם לך השראה?
הכי הרבה משמשת עבורי השראה אחותי. ובזכות ימי הולדתה ראו אור שפע שירים בנושאים מגוונים. נמצא, כי אלו הם השירים הכי איכותיים ואליהם אני הכי מחוברת. לפני שנתיים השקנו ערב עם קובץ השירה "יפי הבריאה" – ובו שירים והגיגים מפרי יצירתנו – שלה ושלי.
האם ואיך את מצליחה לשמור על משמעת כתיבה?
הייתה תקופה ששמעתי לעצת ידיד שיש לכתוב ללא הפסקה. ואז מדי יום, הייתי כותבת שיר. אולם זה לא החזיק מעמד לאורך זמן. ולכן אינני דוגלת בכך. כתיבה חייבת להיות זכה טהורה וזורמת ולא אנוסה או מאולצת. כך, שתוכנה ידבר אל לבי קודם לכל. ואחר-כך יצא ויבוא אל לב הקוראים.
האם כתיבה בסביבה מרעישה אפשרית עבורך?
תלוי מאוד בנסיבות. פעם ישבתי בתחנת הרכבת בתל-אביב והיו שם רעשים והמולות של לפני חג סוכות – הייתי כל כך מרוכזת בתוככי הכתיבה שהתנתקתי לחלוטין מהסביבה החיצונית כך יצאו שלושה שירי מופת.
יש לך טקס שאת עושה לפני כתיבה? אמונות טפלות?
אינני עושה טקסים בטרם כתיבה, כי אם הייתי עושה כן, אזי הייתי מפסידה את רגעי הקסם של 'ההשראה' הרגעית אשר לבטח היתה מתנדפת כהרף עין. לגבי אמונות טפלות… ישנן שמועות וסיפורים שהגיעו מדתות עדות ומנהגים שהשתרשו ונטמעו בתודעתנו מילדות מפה ומשם. נוהגים אלה, העבירו אבותינו לבניהם ולבני בניהם אחריהם מדור לדור והפכו לאמונה שסייעה בידם לשרוד. ישנן אחדים מהנוהגים שגם אני הולכת לפיהם כמו -לא שואלת סיכות ביטחון או מחטים מחברים. עוקפת סולמות וכאלה דברים, שהפכו לחלק של שיגרה ביומיום.
למה? פשוט ככה!
איזה מנהגים מגונים יש לך בכתיבה שהיית רוצה להיפטר מהם?
אין כאלה. או שלא הבנתי את השאלה…
מאיזה סגנון כתיבה את מנסה להתרחק?
נראה שאחרי שמונה ספרי שירה שראו אור מפרי עטי, סיגלתי סגנון כתיבה המאפיין אותי בלבד. ואין דומה סגנון כתיבת שירה לסגנון כתיבת פרוזה.
מה בולם או מרחיק אותך מכתיבה?
יתכן שאם עוסקים בנושא אחר באותו פרק זמן, הדבר יוצר מאליו את 'ההפסקה' שחלה בכתיבה (אינני קוראת לכך 'בלימה') שכן, אחר כך, שבים אל 'הכתיבה' – בהעצמה מחודשת..
האם את משתפת אחרים בטקסט לפני הפרסום?
אינני חשה בכך צורך.
איך אפשר לדעת שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?
קודם כל אני חייבת להיות שלמה עם היצירה באופן מוחלט. לאחריו, אני מפנה לו דרך להיות עצמאי.
מה את עושה חוץ מלכתוב?
בזמני החופשי – ייסדתי בימת ספרות בשם "על חוד העט" וערכתי מטעם הבימה שלי תכניות ספרות במוסדות תרבות כמו בית ש"י עגנון, בירושלים. 'בית הסופר ע"ש שאול טשרניחובסקי, בת"א ואחרים, היום אני גמלאית. ממשיכה לכתוב מאמרים על ספרים ולהרצות עליהם. המאמרים מתפרסמים בכתבי-עת כתובים ובאתרי ספרות ותרבות אינטרנטיים.
במה את עסוק עכשיו?
עורכת ערך ובו רשימה מפורטת הכוללת תאריכים שמות סופרים משוררים ואמנים שהזמנתי להופיע בבימת הספרות שלי, כן מצוינים 'בערך' (עליו אני עובדת), נושאי התכניות, והאכסניות המארחות את הבימה החל משנת 1987.
איזה סוד על כתיבה היית מגלה לעצמך?
את הסיפורים החבויים מאחורי תכניות הספרות השירה והתרבות שערכתי בבמת "על חוד העט" שיסדתי.
האם את דומה לדמויות שלך?
לרוב אני מחפשת את השוני המוחלט. אולם יש בכך אתגר, בלנסות לאתר בדמויות מסוימות, נקודות התואמות לדמותי.
כמו מי היית רוצה לכתוב?
בשירה, כמו ביאליק. בפרוזה, כמו שלום עליכם.
מה לדעתך צריך בשביל לכתוב?
להתמיד בקריאה חומרים של אחרים. להתנסות בכתיבת ז'אנרים ספרותיים שונים מאלה שאתה כותב. להעז לשנות דפוסים ומקובלות – ולרשום מבלי לעשות חשבון לאיש.
האם את רואה פנים כשאת כותבת?
כשנחה עלי ההשראה בפירוש אני רואה את הדמות. אולם אט אט הדמות מתפוגגת ורק המילים נותרות בממשות הבלתי מתפשרת.
עם איזה משורר היסטורי היית רוצה לדבר?
חנה סנש – השירים שלה כל כך אנושיים ומשמעותיים שהשפעתן אדירה מבחינתי. האמונה המוסריות ומלחמת הטוב ברוע הם סמל לאוניברסליות שנחרתה בלבבות. אני מוצאת את מילותיה נוגעות ומאירות את היקום ובכך זכתה שירתה בעיני ובעיני רבים אחרים לחיי נצח.
את זוכרת שורה בעל פה מכל מה שכתבת? משהו?
כן. ובנוסף, באם אני קוראת מילים שלי המצוטטות שלא כהלכה על-ידי אחרים, מיד נדרכת ומתקנת.
אוהבת את הפשטות והצניעות המאפיינים את דמותך ומצד שני, את המורכבות המעניינת של כתיבתך.
בשמחה רבה קראתי את הדברים. אני מכירה את אדלינה ואת אחותה, אגי, מאז השתתפנו יחד בארגון נשים יוצרות – אני"י.
אדלינה גם פרסמה ביקורת לשני ספרי בעבר… הכישרון, האהבה לטבע ולאדם באים לידי ביטוי מרגש בספריה של אדלינה, ותמיד מתלווים הציורים והצילומים היפים של אגי, אחותה.
מאחלת שתמשכנה ליהנות מחדוות היצירה!
קלריסה פז, הוד השרון