נִקְוִים לְאַיִן
א.
וְהַזְּמַן הַהוּא דָּת מוּזָרָה.
עֵשֶׂב פֶּרֶא לְאַחַר הַגֶּשֶׁם,
מַגַּע הַבֹּץ וְרֵיחוֹ הַמְשַׁכֵּר הִכָּה עַד הֲלוֹם.
ב.
גּוּף אֶל גּוּף כָּתַבְנוּ שִׁיר
מַגַּע צִפּוֹר אֱלֹהַּ עַל רִיסַי.
שֶׁהַיּוֹם אֶפְקַח בְּאֵרוֹת כִּבְדֵי פֶּה
בְּפִרְפּוּרֵי חַיָּה חַמָּה עֲדַיִן,
שָׁם נִפְקָחִים צְוָחָה וְשָׂשׂוֹן –
לְהָקִיץ מֵעַל קִיּוּמִים נִקְוִים לְאַיִן
לְמַלְמֵל שִׁיר, לָחוּשׁ
בְּגָּבְהָהּ שֶׁל כִּפַּת הַשָּׁמַיִם.
ג.
מֵת. עַל תַּלְמֵי מַיִם נָסוֹג מִחוּץ לַזְּמַן.
מִפְּעִימַת לִבּוֹ עִדָּנִים
עוֹד אִינַק חַיִּים, אֶרְחַץ בִּדְבַשׁ,
אַמְרִיא
אֶהְיֶה עֻבָּר מְקֻפָּל אֶל הַבְּטֶרֶם.
ד.
"שמעתי זבוב מזמזם בשעה שֶׁמַתִּי".
אמילי דיקנסון
חָלַמְתִּי בְּהָקִיץ אֶת זְבוּב הֱיוֹתִי.
הַשְּׁמוּעָה
כְּמוֹ מִכְתָּב מֵאַלְכִימְיָה סְמוּיָה
הִגִּיעָה לְאָזְנַי –
הַכֹּל נִגְמַר בְּמַבָּט קָפוּא, בְּפֶה פָּעוּר
שֶׁאֵדַע.
אַלְמָן הַשִּׁיר.
ה.
יָרֵחַ אַפְּרִילִי שִׂחֵק בִּשְׁלוּלִיּוֹת אֲבַק אוֹר וּפָכַר פָּנָיו
עוֹד רֶגַע יֵעָלֵם, אֲבָל
כְּמוֹ סְנֶה הוּא רוֹקֵעַ אֶת קִיּוּמוֹ בַּיֵּשׁ
מְבַקֵּשׁ בַּמֻּפְלָא.
עַכְשָׁו בָּלוֹן הֶלְיוּם צְהַבְהַב הוּא יְרֵחַ־הַתִּקְרָה
בְּמֶרְחָק קָבוּעַ מִמֶּנִּי.
לַיְלָה הִתְבַּקֵּעַ כְּמוֹ אֲדָמָה יְבֵשָׁה
מִשְּׁאֵרִיּוֹת דִּבּוּר.
** מתוך הספר "לובשת בגד הפוך: מבחר וחדשים", שעתיד לראות אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
באיזה יופי ודיוק, את מביאה את הדימויים החלומיים, סוראליסטיים, בשירייך-
שהם זכים ורעילים בו-זמנית, מראה חברתית/תקופתית לכל המתרחש כאן בעולמנו.
אין כמוך!
תודה לך, דורין מרגלית.