משקפת פלאים לספרות העברית
הלל ברזל – הצדעה לחוקר רב פעלים | כמה נקודות אור במפעלו הספרותי החובק זמנים
האם יש רגע מרהיב שבו נחשפת היצירה על כל סודותיה, רגע שבו עולמות שלמים נחשפים בכוחה של מילה, של יצירה?
אכן יש במחקריו של הלל ברזל אשנב להארה כזאת, ומוטב כי נפתח בשיר המופלא של זלדה שידע להאיר מצב כה מרטיט, הנה קטעים מתוך שירה "המשתה":
"כָּל הָעוֹלָמוֹת בָּאוּ לַמִּשְׁתֶּה
כָּל הָעוֹלָמוֹת
זֶה אַחַר זֶה
יַדְלִיקוּ לַפִּיד"
והנה אנו נוגעים ומתקרבים…
"לַהֲוָיָה מִתְחוֹלֶלֶת
בְּמַלְכוּת
שֶׁכָּרְתָה בְּרִית
לְקוֹל כִּנוֹרוֹת הַכְּמִיהָה".
וכולנו בתוך תפילה:
"בְּמִקְדַּשׁ הָרֹךְ הַנִּצְחִי
הֶחָצוּב
בְּאַפְלוּלִית
שֶׁל רֶגַע נָמוֹג".
האם אפשר לגעת ברגע הקסום הזה, לחשוף צופן של הֶארה?
מחקריו של פרופסור הלל ברזל מבקשים את צופן הספרות העברית. ספריו חובקי דורות, ותרומתו להבנת "מראות השתייה" של הספרות שלנו, לא תסולא בפז. כמי שצעד בשדות הכתיבה שנעה בין גולה לגאולה, ידע הלל ברזל לחצות זמנים ולכוון כוחותיו להארת רגעי משבר, רגעי לידה, לפרשות דרכים מרכזיות בעיצוב העלילה הסיפורית, העלילה השירית.
ננסה בכמה מילים לתאר ולו מקצת מן התרומה המחקרית של פרופסור הלל ברזל, כדי שניטיב לדלות ממנה קווים להבנת זהותנו.
כאשר סופר בשנה האחרונה על דיוני השופטים בבואם לחלק את פרס ישראל לספרות בנושא מחקר ספרותי – התברר לכולנו, ששני מועמדים עמדו לפני השופטים. הלל ברזל היה אחד מהם. נקווה שבפעם הבאה תצלח בחירתו של ברזל – שמחקריו הם נכסי צאן ברזל של הספרות העברית.
ברזל כתב ספרים רבים – ומאמר זה יוכל לגעת רק בטיפה מן הים? הלל ברזל כתב ספרי מחקר הן על הפרוזה העברית והן על השירה.
בספרו "המאה החצויה" היטיב הלל ברזל לשרטט כיוונים במאה שנות ספרות – על שלל הניגודים שבה. בבואו לתת קווי אפיון השכיל ברזל להאיר באמצעות השירה את מאפייניה של הפרוזה המתחדשת.
ספרוּת בנקודת החיתוך של הפצע
למדנו ממנו: השירה אכן חוצה הכול, השירה פותחת לבבות, וכאשר השירה נוגעת במאה העשרים, מאה של כאב ופצעים ומהפכות חותכות, מה פלא, שהלב יבקש להבין מה קרה במאה הזאת: האם אכן יכולה השירה לבטא את עומק האימה והחשכה שהיו באימה הזו, האם יש בשירה מרפא?
הלכנו בעקבותיו, והנה נביא בפתיחה קטע משיר של אצ"ג, אורי צבי גרינברג, כפי שמופיע בספרו של פרופסור הלל ברזל:
נִכְנַסְתִּי לָאָרֶץ כְּמוֹ לְתוֹךְ כִּבְשָׁן
לְהוֹסִיף עוֹד אֵשׁ עַל הָאֵשׁ הָאוֹכֶלֶת
לְהוֹסִיף עוֹד גוּף לְסַכִּינוֹ החַד שֶׁל הַגּוֹרַל הָעִבְרִי.
וּבְשָׁעָה אַפְלוּלָה אֲנִי מַרְגִּישׁ עַצְמִי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
כְּמוֹ בְּתוֹךְ עֹמֶק הַחִתּוּךְ שֶׁל פֶּצַע-
וּמַר לִי מְאד, אַךְ לָצֵאת אֵינִי רוֹצֶה מֵאוֹתוֹ הַחִתּוּךְ!
(מתוך השיר: "כל יחיד כמוני" – הלל ברזל, "המאה החצויה").
כרכי המחקר של "המאה החצויה" של הלל ברזל חוצים לבבות, אסופות מחקר מרשימות לפנינו, מלאכת מחשבת שחושפת את רוח ההוויה שלנו: פרקי מופת של ניסיון להבנת המפנה הרוחני, הלבטים, חיפושי הדרך. בספרי המחקר של ברזל נמצא מבט על יוצרים ועל יצירה – ומעבר לזאת אנו זוכים לקבל קורטוב של הבנה לגבי מהות ההוויה הנרקמת.
אנו עדים להבנת המתח בין הוויה של גולה לבין התקופה החדשה, האפיקים של הספרות הארץ ישראלית, כתיבה בסגנון ששאב מנופיה, מיחסי האנוש שבה, מדמויות הנאבקים במשברים, מבעיות רוחניות הצפות בתוך עלילות הסיפור ועלילות השיר.
אנו נחשפים ליצירות ולמחזות שבין דפיהם אנו יוצאים למסע בעקבות המאה הזו, מסע ספרותי להבנת נפש התקופה הזאת, נפש המאה העשרים.
ברזל יודע להשוות בין קולות הסופרים העברים לקולות בספרות העולם, והוא מצטט את שירו של שאול טשרניחובסקי בשירתו "כוכבי שמים רחוקים" – "עמא דדהבא".
"וְכָל הָעוֹלָם אֵינֶנּוּ אֶלָּא בְּחִינַת מַקְהֵלָה
גְּדוֹלָה, עֲשִׁירָה בִנְגִינוֹת וְכֵלִים מִכֵּלִים מְשֻׁנִּים,
לִהְיוֹת שִׁיר אֶחָד נֶאְדָּר לְחַיֵּי עוֹלָם וְעוֹלָמוֹת,
וְכָל הָאֻמּוֹת אֵינָן אֶלָּא הַכֵּלִים, כְּלֵי-זֶמֶר.
אָזְנְךָ הַט לִשְׁמֹעַ, פְּתַח אֶת קוֹרוֹת הַדּוֹרוֹת".
היצירות הנידונות חושפות לפנינו רכבת דוהרת, חלונות שמהם נשקפים זמנים ומקומות, דמויות במאבק על זהות – וכל אלה בדרמה שובה לב הלל ברזל בוחן הכול וסוחף אותנו בזמן אמת: לרגע איננו שוכחים, אנו עוסקים במאה רווית פורענויות: מלחמות אזרחים, מהפכות גדולות, מחנות השמדה, פצצות גרעין משוכללות, וגם בצד כל זה: מהפכה רוחנית גדולה שמשמעותה חשיבה פלורליסטית רב תרבותית, רב לאומית, מהפכה של מערכות תקשורת והפצת תרבות ומידע לכל דורש. וכל זה כמובן נבחן דרך הפריזמה הספרותית. הנגיעה המיוחדת כמובן שיש לכותב, היא הנגיעה בחיתוך של כל התמורות האלה בגורל היהודי.
אכן נגעה יצירת אצ"ג בשורש הסבל ובנקודת המרפא: "ומר לי מאוד, אך לצאת איני רוצה מאותו החיתוך!".
הגורל היהודי מבקש מזור מכוהני השירה
הספר הזה פותח סידרה שהיא טרילוגיה. הספר הראשון בסדרה עוסק במגמה המטא-ריאליסטית, בעיקר בסיפורת, אך יש גם הדגמות שיריות.
הספר "המאה החצויה" הולך בעקבות המושג "רוח התקופה", בוחן את המהפכה והתמורות באמצעות המבע האמנותי. בשני הכרכים נבחנת הספרות כמבטאת ומעצבת, הן הספרות העברית והן ביטוי התמורות בזיקה לתרבות העולמית. הלב יוצא לכל הפרקים הנוגעים בגורל היהודי, בשואה ובתקומה.
בין היצירות הנידונות במחקריו, נמצא את שאול טשרניחובסקי – ויש לנו דרך ללמוד משיריו משהו על המהפכה שעברנו: כליל הסונטות "לשמש" וגם את כליל הסונטות "על הדם". דרך היצירות ניתן ללמוד על המשמעות הרוחנית שמעבר. המשורר היוצר אינו מנותק מן הזמן והמקום: המהפכות הגדולות שהתרחשו לנגד עיניו, ובתוך כל ההתרחשות מערבולת של דם, אזיקים וגרדומים. והנה משורר היופי והתחייה פותח לנו צוהר למבט מזכך: הוא מייחל לגאולה מידיהם של כוהני היופי. וכך הוא כותב:
כוהני היופי ומכחול האמנים / הרודים בשירה ומסתרי חינה/ הם הם יגאלו העולם בשיר ומנגינה". זוהי הראייה האוטופית של האיש שכתב את השיר "אני מאמין", שיכול לשמש מצע רוחני לאגודת הסופרים העברים, שהוא היה אחד ממייסדיה. והוא כותב בכליל סונטות זה:
וכל האומות אינן אלא הכלים, כלי זמר.
ואל נשכח, הלל ברזל לא הניח לעט המחקר שלו לפסוח על גדולי משוררינו. את שם הספר "המאה החצויה" שאב הכותב כנראה משיר המצוטט בספר, שירו של נתן אלתרמן "שמחת עניים":
כּי חצוי הָעולם, כּי הוא שנַיים
וּכפולה היא הֶמיית מספֵּדוֹ
כּי אֵין בּיִת בלי מֵת על כַּפַּיִם
וְאין מֵת שיִשכַּח את בֵּיתו.
ראינו את יכולת הניתוח של פרופסור ברזל בכל מחקריו לאורך השונים, נפעמנו מן הידע ורוחב היריעה, מאמנות החיבור בין פרקים שונים ברצף היצירה העברית לאורך הדורות.
בכרכי "המאה החצויה" אנו חוצים זמנים וגשרים. הלל ברזל לוקח אותנו ללוע הארי, גם לתקופות משבריות – שנוצרו תוך התמודדות עם מצבים קיצוניים – ובו זמנית הוא בוחן יצירות, עבריות, מחזאות עברית שהיטיבו להעמיק בכיוונים אלה. שבו את הלב, מחקריו שבהם דן בדו שיח בין יוצרים עבריים ליוצרים זרים – אלבר קאמי, ז'אן פול סארטר, רולף הוכהוט ואחרים.
ככל שאתה לומד את כיווני המחקר של הלל ברזל, כך אתה נחשף להבנת זהותך, והסיפורים מגוללים בפנינו את ספור הווייתנו, ייסורי הרוח, דרכי ההתמודדות עם המציאות בזמנים המשתנים.
שבו את לבי הניתוחים ליצירותיהם של משה שמיר, ס' יזהר, חנוך ברטוב, וכך נחשפנו להבנת המצב היהודי בזמן השואה ולאחריה. אתה מתחיל להבין כמה כוח יש לספרות, ואתה קולט, שיש השקה בין הספרות לבין דברי הימים. באמצעות הפרשנות של היצירות אנו צוללים לעומקה של התקופה, לסבלו של העם היהודי, לתמורות, שעבר העולם בזמנים שבהם נשברו סדרי עולם והייתה סגידה לאידיאולוגיות חולניות. מתברר, שספרות ומחזאות הן כלים רוחניים להבנת היקום, להבנת האנושות, ויש להן הכוח לא רק להאיר מה שהיה – אלא לעורר אותנו להבין, לחשוב, להגן על קיומנו וחיינו באמצעות הערכים.
מראות העבר – דרך להבין את מראות ההווה
בבואו לנתח קובצי סיפורים של סופרים עבריים, ניצב ברזל כעין משקיף למרחקים, הצופה לבית ישראל.
ברזל קם לבחון עלילות סיפוריות תוך ניסיון להשוות את מראות העבר למראות ההווה. החוקר חד המבט שב אל "מראות השתייה", שעליהם דיבר חיים נחמן ביאליק, ודרך ניתוחיו אנו נשאבים אל סוד ההתמודדות האמנותית. יצירות הופכות תחת קולמוסו של הלל ברזל, לקליידוסקופ, פריזמה, שדרכה אנו בוחנים פרקי חיים, מבחנים שבהם התנסה העם היהודי, מאבקיו לאורך תקופות. בדרך זו הוא בוחן את משמעות השואה בספריו של אהרון אפלפלד, כדי לקחתנו אל הֲבנת רוחנו, פֵּשר הסבל, הקתרזיס הנותן עומק לחיי הדמויות. ומיצירה ליצירה נחשף האור: כך מסיר ברזל את הפרגוד מעל יצירת ס' יזהר "ימי צקלג", ואנו מפנימים את גדולתה של היצירה, עד כמה היא אספקלריה למלחמת העצמאות, למעבר ממשבּר לתקומה. ניתוחו חושף דרך נפש היחיד את מאבקו של היישוב היהודי על חייו.
ספרות אכן נוגעת בחיים, נוגעת בהיסטוריה, ומגע המחקר של פרופסור ברזל הוא מגע הקסם, כל אותם נכסים, נכסי צאן ברזל, הופכים במחקרו של החוקר הדגול לקרן אור סגולית, מבט מפוכח ועשיר על חיינו. בחינת היצירות מלמדת על התייצבותה של הספרות להבין את הקורות והתמורות בדרכה הרוחנית, בכוחה להוביל אותנו להתוודעות לנפש היצירות, לנפש היוצרים.
ספריו של ברזל אינם רק דרך לבחון את המעבר ממודרניזם לפוסט מודרניזם במאה העשרים, אלא אמצעי להבין את התמורות שעבר העולם, את כוחה של הספרות להיות מענֶה לרוח הזמן, לרוח התקופה, להבנת נפש הדור.
הלל ברזל ידע להשקיף על היצירות דרך "מנועי החיפוש" של העם היהודי – הגלות, הגאולה, הגעגועים,
מקורות הרוח של העם. ומה פלא, שהלל ברזל ניסה לתהות מה הקשר בין היצירה העברית החדשה, לבין שירת הנבואה, לבין ההתגלות. הלל ברזל הקדיש רבים ממחקריו לחשיפת הכיוון המטא-ראליסטי בספרות העברית, ולבדיקת נקודות מגע בין הספרות שלנו ליוצרי חובקי עולם. בכרך המחקר השני "המאה החצויה" מובאים פרקים ממחקרו על הכיוון המטא ראליסטי. ראוי לציון בהקשר זה מחקר על המוטיבים שיעידו על הקִרבה בין עגנון לקפקא בספרו "קפקא ועגנון".
אור ההתגלוּת – הנשמה הקדומה של הספרות העברית
מחקריו של ברזל אינם בודקים רק ספרות עברית לאור התקופה ולנוכח השפעות הסביבה. יש לברזל גם משקפת שהולכת למעמקי הזמן: הלל ברזל ספר ניסה לבחון את מקורות הכתיבה, מקורות הספרות העברית – וניסה להבין זאת דרך המקורות הקדומים: ספרי הנביאים, ספרות הנבואה. בספרו "שירה והתגלות" – אנו עדים לניסיון מרתק ומעניין זה.
כחוקר ביקש ברזל לבחון ביצירות שונות את מוטיב ההתגלות – ולעקוב אחר התפתחות מוטיב זה בספרות העברית המודרנית. אכן יש לספרות העברית קשר עז לכתבי הקדוש. נפעמנו מן הקישורים בין שירי התגלות של משוררים כמו אלתרמן ושלונסקי לבין פרקי התגלות בנבואה, בספר איוב:
הלל ברזל הקסים אותנו בגילוי צופן השיח של ההתגלות, הן בכתבי הקודש, והן בשפת המראות של משוררים מדורות אחרים, דוגמה רבי משה אבן עזרא וכן משוררים מן הספרות העברית החדשה.
במחקרו למדנו על כוחה של הספרות העברית, על אותה שירה פלאית בכתבי הקודש – ומשם הוליך אותנו הלל ברזל לשירתם של אלתרמן ושלונסקי ואיתמר יעוז קסט ואחרים.
מה הקשר בין רוח הנביא לרוח המשורר? פרופסור הלל ברזל בא לבחון את נושא ההתגלות ברצף הדורות – ואת הלב צדים שיריו של איתמר יעוז קסט, בשל הקשר המיוחד שיש בשיריו ובעיקר בספרו האחרון "האור הלבן" לרוח הנבואית: הקשר שבין שירה אנושית להתגלות אלוהית.
אין פלא שהוא מקדיש פרק מיוחד לשירת איתמר יעוז קסט:
מי שקרא בספרו של יעוז קסט, "האור הלבן", אכן נקלע למחול אור מיוחד, אור של התגלות, והלב התרחב למקרא שיריו. בקובץ 'אור הלבן' נגלו לפנינו, בין דפיו, מחזורים של שירי אמונה לכל אורך דפי הספר. המניפה נפתחה במלוא זוהרה וגילינו שירה נבואית, סימני דרך ועקבות של מלאכים, אורות שהובילו את המשורר יעוז-קסט בכיוון האמונה.
כשרוצים להבין מהו צופן של התגלות נבואית, אפשר לפתוח בקריאת שיר של איתמר יעוז קסט מתוך ספרו האור הלבן.
"בְּבֹקֶר כָּזֶה שֶׁהוּא כִּמְעַט צָהֳרַיִם אוֹ עֶרֶב/ אֲנִי יוֹרֵד מֵעַל הַמִּטָּה כְּמִי שֶׁמַּגִּיעַ מֵעֵבֶר לַזְּמַן/ וּבִמְקוֹם בָּבוּאַת הַשָּׁמַיִם – עַל קִיר חַדְרִי לְפֶתַע מֻקְרֶנֶת/ כְּתֹבֶת אוֹר מִצַּד הַכִּכָּר: כְּעֵין סִימָן".
כך פותח איתמר יעוז-קסט את שירו "קולות מעבר לזמן", שיר מתוך מחזור שירי אמונה, שנכתב בין השנים 2005-2009. מחזור זה פותח את קובץ שירי האמונה של איתמר יעוז-קסט.
אכן ראיתי זאת מיד עם צאתו לאור של הספר "האור הלבן", ופרסמתי סקירה על ספר שירים זה מאת איתמר יעוז-קסט. המאמר שלי על שירים אלה ראה אור במוסף השבת של "מקור ראשון "ב-27 בדצמבר 2013 – ואף העליתי קווים לחיבור שבין שירת המשורר בספרו לבין מופע ההתגלות בספרי הנביאים. ההתחברות למצב האֱמוני – לקשר בין שמיים וארץ, מעין סולם יעקב. המשך השיר סוחף אותנו לטשטוש תחומים בין כתובת עתיקה ונושאת גורלות לבין זוהר הפרסומת. המשורר מתאר מצב, שמוכּר לנו מחזיונות הנביאים: אין גבולות, אין תחומים, העולמות נושקים, הנשמה ממריאה. המאמר שלי על "האור הלבן" אכן היה פורץ דרך והופיע תחת השם "סולם איתמר".
פרופסור הלל ברזל נקלע למתקפת האור הקדוש של שירי התגלות, ואפשר לומר: הציץ ונפגע. כיוון ההתגלות פרש אפיקים ביצירות עבריות שונות. בספרו "שירה והתגלות" יצא למשימה, לצאת ולגלות את הפואטיקה של ההתגלות, והדרך הקסומה כבשה אותו. אפשר לקרוא לפגישה שלו עם סוגי ההתגלות בשירה העברית, פגישה לאין קץ.
הלל ברזל יוצא מחוויות נבואיות במקרא, יורד לשורשיהן, ומפלס דרכו בשירה העברית לדורותיה – ואנו נפעמים מגילויי שירים, שהרטיטו את לבבנו, השיר של שלונסקי שנקרא בפירוש כך – "התגלות" – שירים של ביאליק שיש בהם התפעמות של חוויה נבואית, השיר "זוהר", שירים של אלתרמן בקובץ "שירים משכבר", השיר "הולדת" של אמיר גלבוע שרבים משיריו נוגעים בתורה החסידית. וכך אנו מגיעים לשיר של לאה גולדברג "והוא האור" ובדרך האור הקסומה הזו אנו מגיעים לשיר של זלדה "הכרמל האי נראה".
פרופסור הלל ברזל מנסה לגלות את צופן השיח של ההתגלות, והוא מחפש את דרכו בשני המסלולים, הן המסלול של כתבי הקודש והחוויה, כפי שהיא מתועדת ומתוארת שם, ומצד שני החוויה השירית: ההתנסות בשפת המראות של המשורר, אש התגלות, כשהיא שוכנת קודש בארספואטיקה של המשורר העברי בן דורנו.
פרופסור הלל ברזל לוקח אותנו למסע ברצף הדורות, ברצף השירה, בין גחלי האור של שירת משוררים גדולים בשירה העברית. החוקר ברזל תוהה ומוקסם, מנסה להבין את שפת שירה, שפת החלום. כנווד בדרכי הפלא הוא מנסה למצוא את הַקשר בין החוויה המכוננת של ההתגלות הנבואית לחוויה של השליחות השירית, שליחות המשורר.
מושכים את הלב הניתוחים שלו בשיח שבין איוב לרעיו, הניתוחים של חלומות בספר הספרים כמו חלומות פרעה ויוסף או המראות של בלעם – ואנו זוכים לניתוחים מופלאים בנושא שירת ההיכלות והפיוטים וכן שירת הקודש. תמצאו בספרו של הלל ברזל ניתוח, לדוגמה, של השיר "מלאכים ממליכים" פרי עטו של רבי משה אבן עזרא:
"מלאכים ממליכים, מעריצים בכל פּאות/ מקדישים, מרעישים, מרגישים ברוב תשוּאות".
וכך נוגע אזמל המבקר של ברזל באותה שירה פלאית, בניתוח אותן מלים נעלות לתיאור מראות נוראי הוד- ואנו זוכים לחוויה של הבנת השפה כצופן בחיזיון של פלאות, כחלק ממעמד אקסטאטי: מזמורים שיש בהם הד לאווירה של מסתורין, לסערת נפש שכולה חיל ורעדה.
כתבי הקודש ופיוטי התפילה זוכים לניתוח מרתק- וכל זה רק הכנה להבנת השירה העברית. ניתוחי המראות הנבואיים הם הכנה לקראת ניתוח שיריהם של אלתרמן ושלונסקי, דליה רביקוביץ, אסתר ראב ועוד.
הניסיון להבין סמלים מסורתיים וסמלים ארכיטיפים, והקשר בין אותו שיר נפלא, עוד חוזר הניגון למהות השליחות. הניגון הוא חוויה אישית לקראת שליחות קדושה, ההחלטה של המשורר לצאת למחוז כיסופים רחוק.
מניתוח שירי ההתגלות של משוררי העבר יוצא הלל ברזל לניתוח ממוקד בשירי ההתגלות והאמונה של איתמר יעוז קסט.
כך למשל הוא מנתח את שיר התאונה וההצלה בנס, ומעלה לפנינו מצב של בין חיים למוות, התמקדות ברגע גורלי, רגע בו הנשמה פועלת באופן עצמאי.
כאן ראוי לתת כמה מלים מאותו שיר התגלות, רגע של חרדת קודש:
"ראיתי את דמותך בצלמי שלי, וידעתי:
כל תנועה שבגופי – תנועתך היא
ואתה הוא הדובר בלשונו האדומה של האלם
ומניד לעברי את ראשך"
(ספרו של הלל ברזל, המהפכה "שירה והתגלות", עמוד 189).
בספרו חודר ברזל לתוך שבילי האור והזוהר בשירת יעוז קסט, ואנו זוכים לניתוח מעודן לנושא מוטיב הסף בזיקה להתגלות, תיאור ההעפלה המודרגת של המשורר כלפי מעלה, צלילה לטקס "כל נדרי", המגע בשני העולמות – וניתוחו הרגשי נוגע בראשי המתפללים, בליל יום הדין, בחוויית האני השקוע בעולמו הפנימי מצד אחד, ומצד שני ממריא לגבהים, לאל מלא רחמים.
ספרו של הלל בנושא ההתגלות בספרות העברית ברזל ייחודי מאד, ויש הרגשה שהוא העז ונכנס לפרדס, הציץ ולא נפגע.
ספרו של הלל ברזל חושף בפנינו צלילה לשדות הסמלים השיריים העטופים בהוד של קדושה, ואנו חשים כמי שנלקחים לאותו סולם שבין שמים וארץ, רואים את הקשר שבין המלים לבין הזוהר האלוהי, מתנודדים במעלות ובמורדות, מנסים להבין את נפש הכותבים הצמאה לפסגה הנעלמת, לחיפוש אחר תפארת הבריאה.
נסיים בשיר של איתמר יעוז-קסט. ניתוחיו של ברזל גואלים את שירתו הנפלאה של איתמר יעוז-קסט, ומאירים בה אותיות ונשמה, כמו באו לגלות אור ופנימיות גנוזה בתוך העצמות, בתוך הרובד הנגלה. באחד משיריו של יעוז-קסט אנו חשים, שאנו נוגעים ברגע מכונן, רגע שבו נוגעת נשמת המשורר – ואיתמר כמו חושף בפנינו אותה אש יוקדת, אותו סוד של השורש הבוער. המשורר כמו תוהה על סגוליותו המנצחת, ואנו חשים כיצד נולד השיר:
"ועל פּי רְצונוֹ מִתהַווה גם הַשיר
וּמהַדהד
הֲגם כּי צֵל הֱיותֵנו עֲלי אֲדמות
מְהסֵס וְרועֵד".
(שירו של איתמר-יעוז קסט, "שירה והתגלות", בספרו של ברזל, עמוד 220).
כך נולד שיר נבואי, כך אנו חשים מה הרגע הקסום של אותה ערגה, ערגה להתעלות אלוהית. וכל זה רק התחלה של דיון בקשר שבין שירה לבין התגלות מקודשת, בדרך להבנת השבילים הקסומים מן הסתוּם אל המפוֹרש, מן המקוּדש אל החוויה השירית בת ימינו.
תקצר היריעה מלתאר את כל גודל מפעלו הספרותי של פרופסור הלל ברזל. הספרות העברית אכן זכתה לפריחה בזמן היסטורי של מהפכה ומפנה: דרך היצירות הנידונות אכן אנו חשים – סופה של תקופה וראשיתה של תקופה חדשה, אחרת במהותה. שלמי תודה לחוקר דגול שניסה בעט החוקר לפרש לאורך דור את השירה והפרוזה שהפנימו הכול: למדנו ממחקריו מה הייתה רוח הספרות העברית, מה היו הכיוונים שנפרשו מאותה פרשת דרכים. המאבקים, האסונות, המאבק להתחדשות – אכן למדנו כיצד הקטסטרופה והמשברים הבשילו לא רק ממשבר פנימי, אלא היה בכל המהלך הזה להאיר בפנינו פרשת דרכים גורלית וחשיפה של נתיבי התחדשות.
בכרך ב' נכנס פרופסור ברזל ללוע הארי, לתקופה אחרת, לספרות של מצבים קיצוניים. מצד אחד נבחנות יצירות עבריות, מחזאות עברית – ומצד שני דן ברזל ביצירות של יוצרים זרים, אלבר קאמי, ז'אן-פול סארטר, רולף הוכהוט ואחרים.
שבו את לבי הניתוחים ליצירותיהם של משה שמיר, ס' יזהר, חנוך ברטוב, וכך נחשפנו להבנת המצב היהודי בזמן השואה ולאחריה. אתה מתחיל להבין כמה כוח יש לספרות, ואתה קולט שיש השקה בין הספרות לבין דברי הימים. באמצעות הפרשנות של היצירות אנו צוללים לעומקה של התקופה, לסבלו של העם היהודי, לתמורות שעבר העולם בזמנים שבהם נשברו סדרי עולם והייתה סגידה לאידיאולוגיות חולניות. מתברר, שספרות ומחזאות הן כלים רוחניים להבנת היקום, להבנת האנושות, ויש להן הכוח לא רק להאיר מה שהיה – אלא לעורר אותנו להבין, לחשוב, להגן על קיומנו וחיינו באמצעות הערכים.
פרק יפה במיוחד הוא הפרק על יצירתו של אהרון אפלפלד ואנו צופים בהארה סגולית שבה מוכיח פרופסור ברזל מה רב כוחה של יצירה זו, כיצד הסיפורים על השואה עם סיור הניצחון של מראות העבר על מראות ההווה. ברזל שב אל מראות השתייה שעליהם דיבר חיים נחמן ביאליק, ודרך ניתוחיו אנו נשאבים אל סוד ההתמודדות האמנותית. יצירות הופכות תחת קולמוסו של הלל ברזל, למשקפת צופייה, שדרכה אנו בוחנים פרקי חיים, מבחנים שבהם התנסו העם היהודי והעולם. בדרך זו הוא מסיר את הפרגוד מעל יצירת יזהר "ימי צקלג" ואנו מפנימים את גדולתה של היצירה, עד כמה היא אספקלריה למלחמת העצמאות, למעבר משואה לתקומה, מאבקו של היישוב היהודי על חייו.
ספרות אכן נוגעת בחיים, נוגעת בהיסטוריה, ומגע המחקר של פרופסור ברזל הוא מגע הקסם, כל אותם נכסים, נכסי צאן ברזל, הופכים במחקרו של ברזל לקרן אור סגולית, מבט מפוכח ועשיר על חיינו, על התייצבותה של הספרות להבין את הקורות בדרכה הרוחנית, בכוחה להוביל אותנו להתוודעות לנפש היצירות, לנפש היוצרים.
ספריו של ברזל אינם רק דרך לבחון את המעבר ממודרניזם לפוסט מודרניזם במאה העשרים, אלא דרך להבין את התמורות שעבר העולם, את כוחה של הספרות להיות מענה לרוח הזמן, לרוח התקופה.
תגובות