משוררת השרשרת
שרשרת הברזל הפכה לשרשרת זהב | סיפורה של הסופרת והמשוררת רחל הרפז שהלכה לעולמה בי"ט בטבת תשפ"א לפני שנתיים.
"ענדי לך שרשרשת ברזל" – ספרה הראשון של רחל הרפז היה הראשון שכתבה, הכנה לשאר היצירות שחשפו בפנינו יוצרת מיוחדת: בגיל 75 לאחר שנים בצל בעל, שהיה איש ציבור רב פעלים, גילתה רחל בעצמה כישרונות כתיבה הן בתחום הפרוזה והן בתחום השירה. שנתיים לאחר מותה קמנו להאיר את דמותה, את סיפור חייה ויצירתה.
שרשרת הברזל, שהיתה גיבורת הספר הראשון הפכה לסמל, לשרשרת הדורות, שרשרת זהב בוהקת. הרומן הראשון היה תיעוד אמנותי לסיפור משפחתי. רחל יצאה למסע בעקבות בול דואר, שסיפר את סיפורה של המושבה מנחֶמיה, סיפורו של סבא חלוץ ואמא גיבורה. המסע במנהרת הזמן הוליד סדרת ספרים מרתקת. שלושה רומנים, שני ספרי ילדים וספר שירה אחד.
ננסה לדלות כמה פניני אור ממעיין היצירה של רחל הרפז, ניצוצות של פז.
ספרה הראשון של רחל הרפז הפתיע רבים. הספר יצא לאור בשנת 2007 – ספר ביכורים לסופרת חדשה והיא יחסית בגיל מבוגר, בת 75. הספרות העברית זכתה בתכשיט שמחבר דורות: "ענדי לך שרשרת ברזל", הקסים לבבות. סיפור השרשרת נתלה על צוואר הספרות העברית – והקוראים חשו, שהם קוראים עלילה חוצָה דורות, מהדורה מחודשת של "אהבת ציון" – הרבה חלוציות, הרבה ציונות, סיפור משפחתי שהתחבּר למחזור דברי הימים של כולנו.
כמו רבים גם אנו הופתענו, כאשר הגיע אלינו הרומן הראשון של רחל הרפז "ענדי לך שרשרת ברזל". הכרנו אותה תמיד כאשתו של. היא עודדה את בעלה, סיפרה עליו שבחים, תמיד ראינו אותה כגיבורה מאחורי הקלעים – האישה בצילו של ניסן הרפז, דמות דומיננטית של איש ציבור רב פעלים – יושב ראש הנוער העובד והלומד, יושב ראש ברית עברית עולמית, חבר מועצת העיר וכמובן, יקיר ירושלים. רחל עשתה הכול למען הצלחתו.
לאחר שניסן הרפז אישהּ הלך לעולמו, גילינו את הצד הספרותי העשיר בחייה של רחל, רומן מרתק ובעקבותיו עוד רומנים, ספרי ילדים וספר שירה מרגש.
ברומן הראשון שכתבה "ענדי לך שרשרת ברזל" – טעמנו סיפור משפחתי, שהתגלה כסאגה, שבּה מצטלבים כמה דורות, משָל לסיפורו של עם שלֵם. אכן בסיפור שרקמה רחל הרפז נפרשת היסטוריה, הנעה בין קטבים של מזרח ומערב, ומי שמכיר את סיפור חייה יודע, שהמורכבות הזו היתה חלק ממנו:
רחל היתה ילידת ירושלים. אביה, רפאל אבישר יליד חברון, היה סטודנט להוראה בסמינר "עזרא", והשתתף ב"מלחמת השפות" שהחליפה את שפת הלימוד הגרמנית, לשפה העברית. אמה שושנה כ"ץ, נולדה במושבה מנחמיה. אביה, אריה כ"ץ, עלה מרוסיה עם הבילו"יים ויחד עם רעייתו שנולדה בסיביר, הקימו את המושבה מנחֶמיה: לימים סיפור היסטורי-חלוצי זה יהפוך למניע של רחל, שאיפה להעלות את הסיפור המשפחתי בכתב. רחל, בת למשפחת חלוצים, קמה להפוך את סיפור האיכרים- החלוצים למגילת זהב, והכול במלוא הכובד ההיסטורי, ענוד בשרשרת ברזל.
רחל גדלה בבית הכרם בירושלים, וכבר כילדה הבינה, שהיא ממשפחה מייסדת. הוריה היו בין מקימי שכונת בית הכרם, ורחל חיה בשכונה זו גם בימי נישואיה לניסן הרפז, וגם לאחר שהלך לעולמו. רחל סיימה לימודי הוראה במכללה ע"ש דוד ילין, למדה באקדמיה למוזיקה פסנתר. במשך שנים התפרנסה מהוראת נגינה בפסנתר. מוטיב הפסנתר אכן מופיע בכמה מיצירותיה. במשפחתה היו אמנים נוספים: הדוד שלה היה עודד אבישר שכתב את השיר "ערב בא", זוכה פסטיבל הזמר.
לסיפור המרתק שכתבה רחל, היה רובד יהודי ורובד ציוני – ומאחורי הכול נצצה לפנינו תפאורה עשירה ומורכבת: סיפורן של קהילות יהודיות ריחף ברקע, תלאות המשפחה הירושלמית שעלתה מבבל, ההווי הספרדי הצבעוני של היישוב, ובעלילה המקבילה: הסיפור של להט הגאולה ברוסיה. המורכבות של הסיפורים המשפחתיים חשפה ציונות בחיתוליה.
ריתק אותנו ברומן הסוחף הזה הניצוץ, שהדליק אותו: המניע של רחל לצאת מן הקונכייה, ולפרוץ לעולם הספרות הן כסופרת והן כמתעדֶת. רחל אכן קמה לאחוז בעט סופרים ולהוכיח, שהיא מסוגלת, היא יודעת "לעשות את זה".
אכן תחילת הקריירה היתה הֶבזק, שנדלק בעקבות אירוע: המסע שלה החל בעקבות בול היסטורי. את הבול, שחולֵל את המהפכה, הפיק השירות הבולאי של דואר ישראל. במרכזו של אותו בול מחולל סערה היתה מושבה, שהיתה חלק מסיפור חייה של רחל, המושבה מנחֶמיה. הדמויות על הבול הפעימו אותה: תמונה משפחתית קסומה שצולמה לפני דורות. על הבול כיכבו אמה של רחל, עלמה צעירה, ולצדה אביה החלוץ בשדות המושבה מנחמיה. האבא והבת היו דמויות שהאירו לֵידה של מושבה, אבן פינה לתקופה סוערת בשנות היישוב הציוני, מושבה שעשתה היסטוריה.
נפתולי העלילה הוליכו את הקוראים בשבילי העבר, סחפו אותם לתקופה של אהבת מולדת, של ערכים, מַעבר מארץ הולדת לארץ מולדת. מתברר, שפרסום הבּול, חשף בפני רחל הרפז את ההיסטוריה של המשפחה, הסבא והאמא הפכו לפתע לגיבורים לאומיים. בעקבות זאת יצאה רחל הרפז למסע בעקבות התצלום, בעקבות העבר המסתורי.
מנחמיה המושבה עלתה לכותרות: השירות הבולאי הוציא באותם ימים את הבול במלֹאת מאה שנה למושבה הצפונית, ועל עלון הבול לאספנים ולתקשורת נפרש סיפור חלוצי, סיפורו של הסבא, של המשפחה. רחל ראתה את עצמה חלק ממשפחה היסטורית, דמויות חקוקות בשחור לבן, ההתרגשות עלתה על גדותיה.
מסע בעקבות בול היסטורי
זו היתה תחילתו של מסע מיוחד. הבול נראה כאילו יצא מסרט אילם. ההיסטוריה קמה לחיים. אחרי ארבע שנים של יגון ואלמנות, נפתח חלון חדש: רחל ביקשה לגלות את הסיפור באופן אישי: לרגע חשה כמו אינדיאנה ג'ונס במסע לחיפוש ארון הברית, הנה לפנינו רחל בעקבותיהם של בני משפחתה ביישוב מנחֶמיה. המסע הוליד רומן כובש לבבות.
עד אז הכרנו אותה כאשתו של ניסן הרפז, והנה שמענו אותה לראשונה כגיבורה בפני עצמה:
"תמיד שמעתי שסבא היה ממקימי המקום היפה הזה, לא ידעתי, שיזכה לכבוד כזה גדול. זו הסיבה שכתבתי את הרומן ואני מקווה שתאהבו אותו". רחל חשה, שקיבלה כנפיים, לאחר ארבע שנים לא קלות. בשנת 2003 הלך לעולמו בעלה ניסן הרפז.
כיצד נכתב הספר? רחל הרפז יצאה לדרך והאוצרות שגילתה פתחו צוהר להיסטוריה מיוחדת:
היא אספה שברי מידע, חיברה פיסת מידע לרעותה – והרגישה שהיא בונה פאזל. כעבור כמה חודשים נותר בידיה סיפור מסגרת, ולהרפז זה לא הספיק. "הרגשתי שאני רוצה למלא את זה תוכן, למלא את זה חיים, כדי לענות לעצמי על שאלות". המסע במנהרת הזמן הפך לסיפור חיים, לעלילה מסועפת ומרתקת.
העלילה של הספר מחברת סיפור מרתק לדברי הימים: הקוראים מוצאים עצמם בלב תקומתו של עם, בתחילת המאה התשע עשרה, בתקופה שבה הטורקים שולטים בארץ. העלילה אכן רוויה בתיעוד של תקופה הֶרואית בתולדות היישוב. סיפורם של אריה ורחל, הוא יליד רוסיה שחולם לבנות כאן בית, והיא ילידת הארץ וסוחפת בקסמה. הצמד קם לחיים: הצעיר ממנחמיה, הצעירה מירושלים, ובעט הקסמים של רחל סיפורי החיים של משפחותיהם מצטלבים.
האגדה על שרשרת הברזל
סיפור עתיק קם והיה לרומן מרתק: סיפור ההשתרשות בקרקע בארץ החדשה, סיפור הקמת היישוב בירושלים, בחברון, ניצני הסכסוך עם ערביי הארץ, האגדות הקדומות שקמות לחיים. האגדה על שרשרת הברזל ממערת המכפלה הרטיטה לבבות. הקוראים נסחפו אחר אותה שרשרת משנָה צבע וגוונים. צעד צעד נסחפנו כמו כולם אל הסיפור שהסתירה מאחוריה. האגדה הופכת בסופו של הספר לעמוד אש, המיתוס הפך למציאות. בכוח הכתיבה של רחל הרפז העבר התחבר באופן חי וצבעוני עם ההווה.
תקציר העלילה: העלילה נפתחת בכל פעם מקוטב אחר של המציאות הישראלית: מן העבר האחד אנו עוקבים אחר מסלול חייו של אריה, חלוץ צעיר שעלה מרוסיה עם הביל"ויים והתיישב במנחמיה, שבעמק הירדן. מן העבר השני אנו עוקבים בנשימה עצורה אחר שביל התלאות של רחל. רחל נולדה למשפחה ספרדית בירושלים העתיקה.
היא נישאת למאיר, יליד בבל, וברקע סיפור העלייה לארץ, סיפור של משפחה שהלכה ברגל בחולות המדבר מאזור הסהר הפורה אל חברון.
הספר מתאר את חייהן של שתי המשפחות, ואנו כקוראים נודדים ממחוז סיפור אחד למשנהו. המסלולים המפותלים מצטלבים : נרקמת אהבה בין רפאל הצעיר מחברון, בנה של רחל, לבין שושנה, הבת ממנחמיה. החיבור מרתק, והסמליות מחשמלת: סודות העבר מקבלים חיזוק רוחני וספרותי באמצעות שרשרת הברזל, שרשרת שהיא חלק מאגדה חברונית עתיקה. הסמל המיוחד קשור באופן מטפורי בין העולמות, ומקבל מעמד של סמל לאיחוד המופלא של חוליות מן העבר בתולדות העם היהודי.
קראנו את הספר והרגשנו, שאני מצטרפים לחוצבים בנקבּה עתיקה, ואיזה דיאלוג עם העבר: החציבה מתנהלת משני הכיוונים כדי להגיע לנקודת המפגש. הגיבורים מירושלים והגיבורים שעלו מרוסיה מגיעים לנקודת ההצטלבות, זה הסיפור של רחל וזה הסיפור של כולנו. הסיפור ההרואי הזה אכן רווי גם בסבל, גם בגעגועים לגאולה. הצמרמורת נותרת גם לאחר הקריאה.
ויש רומן שני: סיפור הפלגה וחופים של תקווה
ספרה השני מיהר להרים עוגן בנמל הספרות העברית, "האוניות עגנו במלטה". רחל הוכיחה, שהיא סופרת ליותר מספר אחד, ההפלגה חייבת להימשך.
הרומן ההיסטורי "האוניות עגנו במלטה" קם לספֵּר עלילת חיים של גיבורה, הנקלעת בין תקופות ובין אהבות, ולבּירינט החיים המפותל לא נטש את הסיפור הלאומי, זה היה בנפשה של רחל. הרומן הסוחף לקח את הקוראים בעקבות היסטוריה ארץ ישראלית: המסע היכה גלים, חשנו ים סוער בין מלטה, ארצות הברית וישראל: שוב נכבשנו בסיפור שבו עלילות מצטלבות, הסיפור חצה יבשות, חצה לבבות.
הרפז הצליחה שוב, ובאותו מרשם קסמים, רומן היסטורי. כקוראים חשנו: הסופרת שוב הצליחה להציב לנו מול עינינו תקופה: הרומן תאר את סיפורה של גיבורה בשנים של שנות היישוב וטרם מדינה: ההתבגרות של יעל, גיבורת הרומן, מתוארת במתכונת של ספרי חניכה: ההתאהבויות הראשונות, הלבטים והקשר הזוגי. התקופה הסוערת מתוארת באורח אותנטי: ימי המצור והצֶנע בירושלים, האווירה של ימי המנדט, הטופוגרפיה של ירושלים שהשתנתה מאז: כך נזכרים קולנוע 'אדיסון', קולנוע 'עדן', קפה 'עטרה' ברחוב בן יהודה. מי גדל בירושלים חש שהכול שב לחיים. הנה גם הרקע, שחשמל רבים בסיפור 'מיכאל שליל': האוניברסיטה העברית בטרה סנטה. ימי המלחמה מתוארים ברומן הזה בצורה אותנטית. כך למשל ההתגייסות של צעירים יהודיים לצבא הבריטי. הקוראים חשים לרגע כצופים ביומן קולנוע בשחור לבן.
השיר "האוניות עגנו במלטה" משמש ברומן הזה ציר לכל חלקי הספר, ובתוך האהבות והשֶבר שלהן חוזר המוטיב של מלטה כמוטיב מחבּר. כך גיבורת הספר בתוך החלום ושברו חוזרת תמיד אל שיר נצחי המלווה אותה, וכאן טוותה רחל את מוטיב הפסנתר, שתיכף נראה אותו גם ברומן הבא שלה "הקומה השביעית".
מהאוניות במלטה לרקיע השביעי
הרומן האחרון, שכתבה רחל, היה "הקומה השביעית". בין הרומנים פרסמה ספר שירה, ובין השיטין נגלה גם עולם עשיר ופיוטי בהתנסותה השירית. הרומן האחרון שכתבה, 'הקומה השביעית' – יוצא ממעגל הרומנים ההיסטוריים. ברומן זה תיארה רחל הרפז דמויות שונות, ואנו עדים לעולם שקט שצועד לקראת שבר: הטרגדיות הולכות ומצטלבות זו בזו: הילד יועד שמאבד את אימו, השוטר גבי מבקש להבין את פשר אישיותו. הגיבורים מבקש מרפא בשיבה לעצמם, לסיפור האישי. יועד מחפש את שורשיו, השבילים מובילים הרחק אל זמן נעוריו, על רגעי חולשה שלו בהיותו נער.
בין הדמויות יש גם רגעים קסומים של אהבה, הניצתת בשל דרמה רוחנית שמחבּרת אותם, דרמה של צלילים. הניגון הקושר בין הזיכרונות: ' גלגולו של ניגון' – מוטיב רוטט, שמצאנו רבות בסיפורי החסידות, וכאן הוא גיבור נסתר בעלילה. כל זה לובש חיים כמחולל היסטוריה, מעיר אנשים, משנֶה הוויה.
המוזיקה אכן היתה חלק בלתי נפרד מחייה של רחל הרפז. נביא דוגמה. ברומן זה – חפציבה המנמנמת מחכה לתמורה, למפנה בחייה. הנה היא מול פסנתר בבית הקפה של המלון, והעולם רועד, לפתע עולמה משתנה. הנה היא שומעת צלילי סימפוניה קסומה, והקשר שנטווה בינה לבין הצעיר המנגן סוחף אותה וגם אותנו.
מי שצופה בשער הספר אכן זוכה לראות את הצטלבות המבּּטים של האוהבים – ובעלילת האהבה שלהם אנו עדים לסיפור של הצטלבות זמנים: נער, שמשפחתו נספתה בשואה, שילמה לנגן לאחר שמשפחה יהודית הצילה אותו. חפציבה הישראלית מצליחה להפוך לגורם מתווך, אמצעי חיבּור בין זמנים, בין רבדים שונים של העם.
החיבור בין הדמויות הופך להיות שרשרת זהב, הקושרת בין ספירות שונות וזמנים שונים, והמטרה של המספּרת היא לסחוף אותנו אל הקומה השביעית, אל הרקיע השביעי, שבו נחשף החלקיק האלוהי הגנוז בכולנו, המרכיב הרוחני היוצר את רציפות הדורות.
מוטיב הנגינה והפסנתר, שחיבּר בין הדמויות ברומן 'הקומה שביעית' מלווה קטעים שונים בספריהָ – וכך ברומן על האוניות במלטה:
השיר "האוניות עגנו במלטה" (שירו של שלמה פיינטוך-אפרת) משמש ציר וחישוק לכל חלקי הספר, ובתוֹך האהבות ושיברָן חוזר ומהבהב המוטיב של ההפלגה, הסערות, של מלטה כיעד – הכול התחבר ברומן שלה למסכת, שיש בה גם מן ההיסטורי, גם מן האישי. צלילי הפסנתר אכן כובשים, הם הלחן של הספר הזה: צלילי האהבה, פּשר הנשמות הנקשרות זו בזו. גיבורת הספר חוזרת תמיד אל השיר, ששמרה עמוק בלבּה, בפינה נסתרת של כּמיהה. רחל הרפז אכן חיפשה את פסקול הגאולה של העם שלה, של חייהָ. כך עלו וצפו הדברים, לבשו אריג ספרותי – והנה נשזר לעינינו סיפור אישי, קם והיה לסאגה לאומית. אכן זה כוחו של ניגון: צלילי הנשמות הרעידו את הלבבות ואת הגלים ברומן 'האוניות עגנו במלטה', וכך התנגנו השורות:
"בפסנתר החדש ניגנתי מכל אשר חשקתי, מסַלקת ממני את שׂרידי השֶבר, ויום אחד ניגנו לי האצבעות את 'האוניות עגנו במלטה', השיר שהביאו עמם החיילים מן האי המופצץ". (עמ' 184).
צוהר לשירתה של רחל – המסע בעקבות הבדולח
הרומנים הראשונים של רחל הרפז הובילו לספר השירה הקסום שלה: "לגלות את הבדולח", ספר שיצא בהוצאת עקד – 2012, 110 עמודים, בעריכת איתמר יעוז קסט.
רחל הרפז אכן החלה את צעדיה הספרותיים כמחבּרת ספרי פרוזה, רומנים רחבי יריעה, אבל לפתע גילינו אותה צועדת מעדנות בשדה השירה. החלומות הישנים היו לאגדות מרטיטות: משוררת רגישה הבונה לה ארמון של פלאות, אוטופיה של בדולח, וכל זה מֵעבר להיסטוריה, מעבר לזמן.
כאן בשבילי השירה בנתה לה רחל נתיבי קסם רוחניים. כמשוררת ביקשה לגלות את היסוד הנדיר והיקר של הבריאה, את הבדולח הנסתר. ננסה בכמה שורות לתמצת את דרכה הפואטית, להבין איזה עולם נשגב בראה, איזה יופי אגדי ניסתה ליצור מחדש.
ספר שיריהָ נשא את השם "לגלות את הבדולח". השם המופלא כמו הכין אותנו למסע השירי של רחל הרפז. היא יצאה לגלות עולמות אבודים, לשורר ולהחיות רבדים נסתרים שהיו בתוכה: בחלומותיה בהקיץ כמשוררת היא פסעה באותו מסלול של שיבה מאוחרת: משיר לשיר נחשפנו לאותו רצון הבראשיתי לחשוף ילדות אבודה, חלומות שנשכחו, לשוב לרקמה ההיולית של הווייתה.
הספר נפתח במלים "בשעה הטְמירה אהיה הִיולית", ובשיר שלאחר מכן – "מרֶחם אמי הגחתי לפַסל לי עולם".
לפנינו נחשף רצון שירי לבנות עולם עצמאי, עולם שמנותק מהחוקיות של העולם ומן השִגרה האפורה. אפילו תיאור הבּריאה של המשוררת מפתיע, וכמובן, הוא שונה מן התיאור, המוכר לנו מן המקרא ומן המיתוסים:
כך כתבה:
חֵמַר עלומי לָש אותי לאשה
כִּיֵר את הגבר האֶחד
לניצוץ.
מוטיב הפסנתר והצלילים, שראינו בשני הרומנים הראשונים, מתגלה גם בספר השירים, אך בדרך אחרת: אמנות המוסיקה משתלבת היטב בחזון האמנותי של הרפז, ואנו מקבלים כמה שירים
המהדהדים כשרשרת מוסיקלית. קטעי המוסיקה בספרֶיה, ובעיקר בספר השירים, הם הצדעה ליצירות מוזיקליות ולמלחינים ידועים. שיריה חושפים צלילים נשגבים שקסמו לה: ביצירה של שופן היא מצאה, תרועת החצוצרה – והשירים ברומן זה מחבּרים זיכרונות, ומבחינת היצירה הם מוצגים כחלק מן הבריאה:
ותרועת החצוצרה חצבה בחלל
מכריזה על בואה
לפתחו של עולם.
בשירים רבים של רחל הרפז יש שימוש בפעלים של הסתר, בריחה, הימלטות – כאשר כל הפעלים משקפים תהליך. הם דרך של מסע נעלם לעולם הרוחני שלה, לילדותה, לחלקת אלוהים הקטנה שלה. כך היא כתבה:
נמלטתי אל מחוז קטן
מאחורי שַער צנוע
המוביל אל חֶלקתי.
(ע' 23)
ברומנים ההיסטוריים שלה היא ביקשה משמעות לסיפור של העם, של המשפחה, של הזמן – ובספר השירים היא חיפשה משמעות לרוח האנושית:
החוויה השירית, הבריאה השירית בתוך המציאות הנדירה והפנימית מובילה למחוזות אלוהיים, לקצווי העולם, לאינסוף.
השירה יודעת להימלט ולחמוק מן הצבת של המציאות ולברוא לעצמה עולם אחר. הפואטיקה של הרפז מאצילה, יוצרת יקום פלאים, שיש לו חוקיות אחרת, חוקיות של בריאה חדשה, של חלום. זה עולם, שיש בו נגיעה לילדות, לחלומות הכמוסים, עולם של ילדות אבודה, של עבר אבוד. ההוויה שקמה לנגד עינינו מרופדת בצבעים, בצמחים, בפרחים, וזו אמירה שירית. השירה היא שמצמיחה, שבוראת, שמעניקה לנו את היופי האלוהי של העולם. "עולם הבדולח" של המשוררת הרפז הוא העולם הנאצל, הרוחני, שנותן לנו משמעות לחיים.
בי"ט בטבת תשפ"ג תמלאנה שנתיים למותה. זו הזדמנות לכולנו, לשוב ליצירתה, לזכור את שיריה ואת סיפוריה שובֵי הלב. רשימה זו היא הצדעה ליוצרת, שגילתה את עצמה בגיל די מבוגר, וידעה למלא את חייה בתוכן חדש. בעט הקסם שלה ידעה רחל הרפז לתרום לספרות העברית יצירות נפלאות, שהיו ראי לחיים של העם, משקפת להבנת החלוציות והתקומה של העם. ואל נשכח, רחל הרפז הציגה בפנינו שירה מופלאה, שחשפה חלומות נסתרים. השורות שבות אלינו, ואנו מבינים, רחל הציבה לפנינו קליידוסקופ לנפש האדם.
תגובות