close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • מניפסט יישומי לגאולת מדעי הרוח*

    ניקולא יוזגוף-אורבך | מחשבות | התפרסם ב - 17.12.18

    בשנים האחרונות רוֹוַחַת בפקולטות למדעי הרוח בעולם ובישראל הנטייה לקונן על צניחה ממושכת במספר הסטודנטים המתקבלים ללימודים אקדמיים ובאיכותם, על צמצום במספר המשרות ובתקציבים המיועדים להוראה ולמחקר ועל דחיקתן לטובת מדעים יישומיים או/ו בעלי פריון כלכלי גבוה. ה’מהדרין’ שבמקוננים אף קושרים בין שקיעתם של מדעי הרוח לניוונה ורפיונה התרבותי של ישראל אשר שוקעת באין גואל ומושיע אל תהום שכולה הייטק, תודעות מלאכותיות ואלגוריתמים. עיון מעמיק בנתונים הכמותיים מגלה כי חרדת הנטישה שפיתחו החוגים השונים למדעי הרוח בישראל איננה יש מאין. הממצאים הכמותיים מלמדים שמספר הסטודנטים למדעי הרוח, לפי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וכן לפי פרסומי המועצה להשכלה גבוהה (מל”ג), צנח בשנים 2017-1997 מ-19,000 סטודנטים (כ-18% מכלל הסטודנטים בישראל) ל-12,500 סטודנטים (כ-6% מכלל הסטודנטים בישראל). דומה אפוא כי מגמת הנטישה חריפה ובולטת במיוחד דווקא בחוגים למדעי הרוח באוניברסיטאות, שבהם לצד תנאי קבלה גבוהים יותר ביחס לחוגים המכללתיים, גם רמת הלימודים גבוהה ותובענית יותר. בשנת הלימודים האקדמית 2016/2017 52% מכלל הסטודנטים למדעי הרוח למדו במכללות האקדמיות והיתר באוניברסיטאות (כולל לימודים להוראת מדעי הרוח). הכרת הנתונים הכמותיים במקרה זה עשויה היתה להסביר למקוננים הרבים שמדעי הרוח אינם בהכרח בקריסה, אלא נמצאים, בין היתר, בבעיית שיווק ותדמית, שאחדות מהמכללות בארץ הצליחו לתת לה מענה מסוים (אם כי לא מספק ובוודאי שרחוק מלהיות אידיאלי).

    ביטוי מוחשי לתהליכים המדאיגים המתרחשים במדעי הרוח בישראל, ניתן למצוא, בין היתר, גם בחוגים השונים ללימודי הספרות במכללות ובאוניברסיטאות. יש שיטענו כי זרעי הטרגדיה של מדעי הרוח בישראל נזרעו כבר בשלהי שנות ה-80′ ובראשית שנות ה-90′ למאה הקודמת, כאשר האקדמיה הישראלית, נדרשה (מסיבות פוליטיות וכלכליות) לפתוח שעריה בפני חלקים נרחבים יותר בציבור והתאימה עצמה אליו יותר משביקשה אותו להתאים עצמו אליה. התוצאה לטווח הקצר היתה מרשימה – עלייה מרשימה במספר הסטודנטים בכל הפקולטות, בדגש על רוח וחברה, לצד פרופסיונליזציה ואקדמיזציה של מקצועות שונים במשק שקודם לכן לא נדרשו בהשכלה אקדמית. בפועל,  העלייה במספר הנרשמים לאורך השנים הללו בחוגים לספרות (עברית, ערבית, אנגלית וכללית) חפפה לתהליכי אקדמיזציה בקרב קהלים שנכנסו והשתרשו במדעי הרוח בעיקר בשל תנאי קבלה נוחים יחסית בהשוואה ליתר המדעים, ופחות בשל להט ותשוקה לתחום הספרות, דבר שהביא לפגיעה ברמת הלימודים, במורכבותם ובדרישות הסף הנדרשות מהסטודנטים לתארים השונים. מגמה זו נמשכת גם כיום, ומדעי הרוח, ובתוכם גם החוגים השונים לספרות, מחזרים אחר קהלים חדשים, גם במחיר הנמכה נוספת של רמת הלימודים ותנאי הקבלה.

    מספרם של התלמידים במערכת החינוך הניגשים לבחינת בגרות בספרות בהיקף מוגבר (5 יח”ל) התרסק. בשנת 1995, כ-12% מהתלמידים שלמדו ספרות, למדו את התחום בהיקף מוגבר, בעוד שבשנת 2015 רק 2.8% מהתלמידים שנבחנו בספרות, למדו את התחום בהיקף מוגבר. בשנת 1995 רק 68% מהתלמידים שנבחנו בבחינת הבגרות בספרות בהיקף מוגבר עברו את הבחינה, בשנת 2005 שיעור המעבר האמיר ל-82% ובשנת 2015 כבר 94% מהנבחנים נמצאו זכאים לבגרות בספרות בהיקף מוגבר. ממצא שמזכיר במקצת את אחוזי המעבר ה’מרשימים’ מבתי הספר במגזר הערבי. מפתיע אפוא, לאור אחוזי המעבר הגבוהים במיוחד שעולים בהתמדה, כי דווקא הציון הממוצע של הניגשים לבחינה המוגברת בספרות יורד לאורך השנים ובשנת 2015 היה 73.7 . מגמה מדאיגה נוספת הקיימת בספרות מזה שנים רבות קשורה בנפקדותו של הגבר מלימודי הספרות באקדמיה. כ-80% מהסטודנטים בחוגים לספרות (עברית, ערבית, כללית ואנגלית) בשנת 2017 היו נשים. גם בתארים מתקדמים תמונת המצב נותרת פחות או יותר דומה (70%-75%) ונשאלת השאלה מדוע נמנע הגבר הישראלי מספרות? מדוע נמנעים תלמידי ישראל מהגברת לימודי ספרות? מדוע תנאי הקבלה למדעי הרוח בכלל ולספרות בפרט כה נמוכים?  הייתכן שהדבר נעוץ באי התאמתם של מדעי הרוח לחיים המודרניים, לשוק העבודה המודרני ולאורח החיים בזמננו?

    במאמר שכותרתו ‘הפקולטה למלחמה בחומר’ שהתפרסם במוסף עיתון הארץ ב- 12.10.2018 המחבר עפרי אילני מוחה בחריפות נגד הטמעת השימוש במחשבים ובטכנולוגיות מתקדמות במקומות שבהם עד כה נעשה שימוש במחשבה האנושית, ומביא כדוגמא לכך את המעבר לקורסים מתוקשבים ואת תהליך הדיגיטליזציה שכובש בסערה את עולם האקדמיה ובכלל. חרדתם של אילני ואנשי רוח מצוינים אחרים מאימוץ הטכנולוגיות לחיקם של מדעי הרוח היא בבחינת שמרנות גרידא, שעתידה למנוע מתחומי הרוח את מנעמי העת החדשה מהן נהנות התחבורה, התקשורת והרפואה שהפכו את המחשבה האנושית להיברידית ומשוכללת יותר. האלטרנטיבה שמציעים כיום הנאבקים למען מדעי הרוח  היא שיבה ‘למטרה המקורית’, כלשונם, שלשמה נוסדו מדעי הרוח אליבא דשלגל, הגל ופיכטה במאה ה-19. אלא שמה שנכון ויפה למאה ה-19 ולאקלים התרבותי-מדעי ששרר אז, לא מתאים בהכרח לרוח זמננו, שמונהגת בידי תכתיבים כלכליים, מסחריים, טכנולוגיים ומדעיים. למען יתקיימו מדעי הרוח גם בדורות הבאים יהא עליהם לבצע תיקונים מהותיים וטכניים שיבטיחו שרידותם, בין שבאמצעות אימוץ שיטות וכלים אמפיריים ובין שבאימוץ טכנולוגיות ומתודות מן הדור החדש שיאפשרו לתוצרי מדעי הרוח להתאים עצמם לרוח הזמן ובה באותה עת להביא לתרומה ממשית ומדידה לחברה ולתרבות. אי לכך, באופן טבעי מחויבים גם תלמידים ומרצים במדעי הרוח ביעילות הנדרשת ממדעי החברה ומיתר המדעים. לסברתם של רבים במדעי הרוח, העוסקים במדעי הרוח אינם מחויבים ביעילות הנדרשת מבני זמננו וגם אין הם צריכים להישפט בדומה למהנדסים או מתמטיקאים לפי תפוקה גבוהה ודירוגים נוסח ‘אימפקט פקטור’. לדידם, למדעי הרוח ישנה איזו פריבילגיה, שנשענת על היותם לכאורה מטפחי אוטונומיה מחשבתית, חירות וכוח דמיון. תכונות שלמיטב הבנתי נמצאות ביסוד כל המצאותיהם ומחשבותיהם של המדעים המדויקים ושל המקצועות הטכנולוגיים, ושתרומתם לקידומה של האנושות בכל האספקטים ובכל תחומי החיים היא כבירה ובלתי ניתנת לערעור.

    תכליתם של מדעי הרוח בזמננו אינה לשמש כמעוז התנגדות ל’חומר’ (מדעים מדויקים ואקספרימנטליים) משל היו חרדים שניצבו אל מול המודרניזציה. לאמיתו של דבר, קיומם של מדעי הרוח במתכונתם הנוכחית אינו נגיש לרוב הציבור, בניגוד לתוצרי ‘החומר’ שהכל מכירים בהם ומעריכים אותם ואת תרומתם. תדמית ה’רוח’ בעיני הציבור הישראלי ירודה ושלילית והסיבה לכך נובעת, בעיקר, מאי התאמת ה’רוח’ לצרכי הזמן והחברה, ולא מפני שחל רפיון או ניוון ביכולות המחשבתיות של האדם כפי שנוטים להציג אחדים במדעי הרוח. להשביח תאי גזע, לפתח מודלים מתמטיים לתכנון ערים, להשתמש בכימיה לטיפול בבעיות הנפש ולשכלל את הכלכלה הם עדות לחוסנה של חברה שמבססת את עצמה על מדעים פרודוקטיביים ומועילים. אימוץ הטכנולוגיות הקיימות, כמו גם אימוץ כלים ושיטות מדעיות וכמותיות עשויים להאריך את אורך חייהם של מדעי הרוח, להועיל בהפקת תוצרים היברידים עשירים ומורכבים בעלי תרומה של ממש לחברה, לתרבות ולמחשבה האנושית. הימנעות מכוונת של מדעי הרוח מאימוץ החדש לצד הישענות כמעט מוחלטת על מתודות ארכאיות וכלים קלאסיים לחקר תופעות, בתואנה שזו דרכם (כשממוצע הפסיכומטרי של לומדי מדעי הרוח נע סביב 550 נקודות)  ועליהם להתנגד לשלטון החומר היא אפוא מביכה מאוד וחמור מזאת, מסוכנת.

    *המאמר נכתב בעקבות פרסום נתוני המל”ג.

     

    ניקולא יוזגוף-אורבך

    יליד 1984. חוקר ומרצה לדמוגרפיה ולפילוסופיה. מלמד במכללה האקדמית צפת ומכללת לחברה ואמנויות בנתניה. מתגורר בתל אביב.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 1
    • 4

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    כְּשֶׁחָזַרְנוּ / הַשָּׁמַיִם

    יהודה ויצנברג ניב
    כְּשֶׁחָזַרְנוּ כְּשֶׁחָזַרְנוּ הַבַּיְתָה, הַמַּזְגָן בָּאוֹטוֹ לֹא עָבַד. הַחַלּוֹנוֹת הָיוּ פְּתוּחִים וְרוּחַ...

    המומלצים

    מערכת סלונט
    המומלצים לחודש מאי 2018

    על “ברבורים בג’רוזלם ביץ'”

    גבריאל מוקד
    מתוך: “עמדה”, גיליון 43, עמודים 260-269, 2019 “ברבורים בג’רוזלם ביץ'”, הרומאן...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית