close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • מלחמה ללא תצלומי ניצחון

    עדינה בן חנן | מאמרים | התפרסם ב - 17.06.21

    קריאה בשיר "ליווי צמוד", לציון יארצייט לאריה סיון (4 באוגוסט 1929 – 19 ביוני 2015) 


    בספר "ערבון", מבחר שירים מהשנים 1997-1957, מספר אריה סיון על תהליך יצירתו ברשימה "עם הספר" שבה הוא כותב: "באוקטובר 1956 גויסתי למילואים והוצבתי בפלוגת-הקשר של חטיבת השריון ה-27…"  "לאחר שנסתיימו הקרבות ישבנו שם, בבסיס נטוש של חיל הקשר המצרי, עוד כשלושה חודשים. ושם התחלתי לכתוב. על עמודיהם האחוריים של יומני-קשר מ'שלל האויב' נכתבו לי שורות שכמותן לא יצאו ממני בשנים קודמות." "השורות הפכו לעמודים, ואני חזרתי הביתה עם הדפים האלה. לא נחפזתי. במשך שנים אחדות שייפתי את השורות שוב ושוב, הוספתי עליהן מלפנים ומאחור, עד שנתקבצו למחזור. קראתי לו 'שירי שריון'." ("ערבון", אריה סיון עמ' 268). "ליווי צמוד" שבו עוסקת רשימה זו הוא אחד משירי המחזור.

    לִוּוּי צָמוּד  / אריה סיון

    לִוּוּי צָמוּד שֶׁל
    עֵיטִים וְדַיּוֹת
    עֶשְׂרִים קִילוֹמֶטֶר/שָׁעָה.
    בַּלַּיְלָה
    גֵּרַשְׁנוּ אוֹתָם
    לִטְרֹף
    טֶנְדֶּר צָהֹב שֶׁנִּכְנַע
    לַחוֹלוֹת,
    לִנְעֹץ
    מַקּוֹרָם הֶעָקֹם
    בְּפִצְעֵי תַּרְמִילִים מַעֲלֵי
    מֻגְלָה –
    זוּג מִכְנָסַיִם
    חָדָשׁ, נַעֲלֵי־הִתְעַמְּלוּת,
    תַּצְלוּמִים צְהֻבִּים שֶׁל נוֹפִים עַתִּיקִים
    וּבְנֵי מִשְׁפָּחָה צוֹחֲקִים
    בְּלִי סִבָּה.

    *מהספר "שירי שריון" (עכשיו, 1963)

    השיר "ליווי צמוד" מדגים היטב את אופן תהליך יצירת המחזור על פי עדותו של סיון: "שנים אחדות שייפתי את השורות שוב ושוב", ואכן חלוקת השורות בשיר הינה מפתח מרכזי להבנתו. לכך אגיע מאוחר יותר, תחילה אפתח בכותרת השיר היוצרת בקורא ציפיות מטעות, שהרי הצירוף "ליווי צמוד" מבטיח לא רק שיתמכו בך וידריכו אותך אלא אף שההדרכה תהיה צמודה ומתוך דאגה לצרכיך. מקריאת הכותרת ועד סוף שורה ראשונה הקורא עדיין שבוי בפרשנות זו, אך בשורה שנייה מתברר שסיון משתמש בצירוף זה בטון אירוני. הליווי הצמוד הוא של ציפורי טרף, עיטים ודיות, המחפשות מזון כדי להשביע את רעבונן. האירוניה אף מתחדדת בסוף שורה ראשונה המסתיימת במילה "של", היוצרת השהייה מכוונת עד לתשובה של מי הליווי. רק אחריה מתברר לקורא באיזה ליווי צמוד מדובר, ליווי מאיים ומטריד של ציפורים משחרות לטרף המתמשך באיטיות מתישה, עשרים קילומטר לשעה.

    אריה סיון, "שירי שריון" (עכשיו, 1963)

    כפי שניתן לראות גם במבט חטוף על פני השיר, מרבית השורות בשיר קטועות, וכך שיר זה הכולל שני משפטים נפרש על פני שורות רבות, במיוחד המשפט השני הנפרש על פני ארבע עשרה שורות.  אורכן של כמה מהשורות קצר עד קצרצר, לעיתים הן כוללות מילה אחת בלבד, ולקראת סוף השיר מספר מועט של שורות מתארכות. מה, אם כן, מעניק לשיר קיטוע השורות עד כדי התפוררותו של המשפט למילים בודדות? ראשית, יצירת דגשים, כפי שזה בולט במיוחד בשני הפעלים האלימים המיוחסים לעיטים ולדיות: לטרוף, לנעוץ, שכל אחד מהם מקבל שורה נפרדת. כך נוצרת הדגשה יתרה לעובדה שהליווי הצמוד הוא למעשה מרדף צייד של ציפורי טרף.

    שנית, הפתעה שניתן להבחין בה במעבר בין סיום שורה שבע לתחילת השורה שאחריה: "בפצעי תרמילים מעלי/ מוגלה". תיאור התרמילים ממקם את הסיטואציה בשיר לזמן שלאחר הקרבות, זמן פציעות ואומדן נזקים ומוביל אל הקיטוע "מעלי/ מוגלה". יצירת הרווח בין "מעלי" ל"מוגלה" יוצרת בקורא ציפייה להשלמת הניב המוכר "מעלי גירה", אך ציפייה זו מופרת ובמקומה בשורה הבאה מפתיעה אותנו המילה "מוגלה". כך הופכים התרמילים המיותמים מבעליהם למייצגי גופות חיילים שפצעיהם מעלים מוגלה.

    בשורות הבאות מתאר סיון את הציוד באותם תרמילים. רשימת הציוד פותחת ב"זוג מכנסיים/ חדש", שבו נוצר קיטוע נוסף המנתק את שם העצם "זוג מכנסים" משם התואר שלו "חדש", מרחיק אותם זה מזה ובדרך זו מעצים את תחושת ההחמצה בשיר, לא רק בשל אי-השימוש במכנסיים החדשים אלא גם באנלוגיה בשל אי-השימוש בחיים צעירים של חיילים שנהרגו בקרבות.

    לאחר מכן מתווספים עוד חפצים לרשימה: "נעלי התעמלות,/ תצלומים צהובים של נופים עתיקים/ ובני משפחה צוחקים". לכאורה רשימה תמימה של חפצים ושל תצלומים שנמצאו בתרמילים אלא שמה שניבט מתוך התצלומים שייך למישור זמן מוקדם ממישור הזמן שבו מתרחשים האירועים בשיר: לא רק שהצילומים צהובים מיושן אלא גם הנופים בהם עתיקים, ועל רקע נופים אלו בני משפחה צוחקים.

    המעבר בין שורה שלפני האחרונה לשורה המסיימת את השיר הוא מעבר מתעתע, שכן הוא מכיל בתוכו מעבר בין שני משורי זמן. השורה שלפני האחרונה מסיימת את תיאור התצלום הישן שצולם מוקדם להתרחשויות בשיר, ואילו שורה אחרונה מחזירה את הקורא למישור הזמן של האירועים בשיר. מתיאור התצלום עולה אווירה משפחתית חמה ותחושת עליצות, המעניקה סיבה טובה לבני המשפחה לצחוק. בשורה אחרונה המתרחשת במישור הזמן שבו בן-משפחה ששמר תצלומים אלה איננו, כבר אין סיבה לצחוק. במישור הזמן של התרחשות בשיר, הופך הצחוק את הסיטואציה למצמררת ומקפיאת דם, המצדיקה את האמירה שבסיומו "בלי סיבה".

    המעבר בין שני מישורי הזמן בולט בשיר הן מבחינה ויזואלית באורך השורות והן מבחינה מוסיקלית בחריזה מודגשת. בשורה חמש עשרה נוצרת חריזה פנימית: תצלומים, צהובים, נופים, עתיקים, המתחרזים אף עם סיום שורה שש עשרה: צוחקים. חריזה שיש לה חלק ביצירת האווירה הנעימה והעליזה בחברת בני המשפחה הצוחקים, והיא בולטת על רקע שיר שעד לנקודה זו אינו מציית לשום סכמה שירית מסורתית: הוא אינו בעל תבנית מאורגנת, אין בו חלוקה לבתים ולא חריזה סכמטית. חריזה מקומית זו בשיר באה לייחד את האווירה המשמחת העולה מהתצלומים הישנים לעומת האווירה הקשה בזמן התרחשות השיר. בנוסף, אפשר לראות יחס ישיר בין אורכן של השורות לבין שני מישורי הזמן. השורות הארוכות מתארות זמן קדום להתרחשות האירועים בשיר, השורות הקצרות עד קצרצרות מתארות את זמן התרחשות השיר. ואם כך, שבירת השורות עד כדי פירור המשפט למילים בודדות, בנוסף לשאר תפקידיה, מייצגת גם את המציאות המתפוררת הממשית והנפשית שחווים החיילים.

    בנוסף, אני רוצה להסב תשומת לב לצבע המשתלט על השיר: "תצלומים צהובים", "טנדר צהוב", "חולות" שאף צבעם צהוב. צבע המכניס את הקורא לנוף משמים ואינסופי של חולות מדבריים שבהם נוסעים במהירות איטית ומתישה, באופן המאריך עבורם את מראה הנוף החד-גוני החוזר על עצמו ואת מרדף ציפורי הטרף אחריהם.

    השיר "ליווי צמוד" אינו מזכיר מוות שנוכח בו גם מבלי להזכירו, אינו מציין מלחמה שנוכחת בו גם בלי להזכירה, אף אינו קושר את הסיטואציה בשיר לגבורה ואין בו "יפי בלורית ותואר" כמו בשיר "הרעות" שכתב גורי. מה שיש בו הם חיילים מותשים באמצע שום מקום, אבלים על אובדן חיי חבריהם במלחמה שאין לה תצלומי ניצחון, והתצלומים שיש לה רק ממחישים עד כמה חסרת תוחלת היא ואיזה מחיר בלתי נסבל משלמים עבורה, בלי סיבה.

    עדינה בן חנן

    עדינה בן חנן, עורכת לשונית, משוררת, מנחה לכתיבה יוצרת ומרצה במספר מכללות בצפון הארץ. יצירותיה ראו אור בכתבי עת וביומונים רבים בארץ. פרסמה עד כה ארבעה ספרי שירה.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 1
    • 0

    תגובות


    1 תגובות על “מלחמה ללא תצלומי ניצחון”

    1. עדינה בן חנן הגיב:

      אורלי יקרה,
      תודה רבה רבה על דבריך.

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    אחר כך אפשר לישון עם חיוך בנשמה

    איציק אביב
    ביום חמישי בערב צלצלת ואני כמעט מַתִּי מרוב התרגשות. אמרת, "שלום...

    פרופסור ברוך קרוצווייל

    פרופ' גבריאל מוקד
    אפשר שכיום רוב הציבור והמדיה בארץ אינם זוכרים במיוחד, וממילא גם...

    גוונים רבים לכסף

    שי מרקוביץ'
    על-פי האתר העוסק בכלכלת שוק הספרים, NPD Bookscan, הנחשב לאמין ביותר...
    דילוג לתוכן