תגובה למאמרו של רן יגיל "מי פניו אל העתיד אך הוא נותר בעבר?"

אחד מספריו הבולטים של אורציון ברתנא נקרא 'לבוא חשבון'. כבר באותו ספר שיצא לאור בשנת 1985 גילינו את אומץ ליבו של המבקר לערער על כמה מוסכמות, שנשתרשו בספרות העברית.
כבר אז ניכר היה, שברתנא מסתמן כפורץ דרך, כמי שמאמין כי יש בכוחה של ספרות לשנות את פני החברה, להשפיע על דמותה, ללחום בתהליכים שנראים לו 'דקדנטיים'.
ברתנא כמבקר שצופה פני עתיד, חש כי צורת הביטוי הרווחת בספרות 'מיצתה את עצמה' ובתעוזה של מהפכן, הציג גישה שונה: ברתנא הציג את הסיפורת הריאליסטית כ'ספרות בתמאטיקה ממקדת' ואילו הסיפורת הפנטסטית זכתה להגדרה 'סיפורת במגמה מפזרת'.
כך בספרו 'סוף מאה וסף מאה' העז כמבקר לשאול כיצד זה ההשפעה מבחוץ של הפנטסטי המערבי – ניכרת השפעתו בספרותנו 'רק בשוליים של הספרות העברית'. בצער קבע: "יוצרים שהיו מחויבים יותר לריאליזם הפנטסטי, כמו קניוק, אורפז ושחר, לא הגיעו למעמד של עוז ושל יהושע. לדעתי, גם בשל מחויבותם זו, כך נשארה הרפרנציאליות הריאליסטית, בדרכה, הפונקציה העיקרית של שפת הספרות העברית עד היום, והפילוסופיה העיקרית בה גם יחד" – 'סוף מאה וסף מאה', עמוד 161.
אל נשכח, ברתנא היה בין פורצי הדרך גם במבט האידיאולוגי המקיף – בספרו 'ספרות ופילוסופיה – נקודות מפגש', 2008. בין פרקי הספר הייחודי הזה נחשפנו לצוהר מופלא: מבט מיוחד על אורפז 'הצליין החילוני' – ובין יתר הפרקים בחן המבקר לעומק צד מסוים באורח מעורר השראה: "פוסט מודרניזם ו'חשיבה רלטיביסטית' בספרות העברית.
בספרו 'שמונים' כתב ברתנא פרק מיוחד שצפה פני עתיד: "פוסט מודרניזם לעומת אבסורד ופנטסיה' והציג את הפנטסיה כניגוד לפוסט מודרניזם.
תקצר היריעה מלתאר את מוטת הכנפיים של הביקורת האמיצה של ברתנא, וצודק יגיל בהקדישו מבט נוסף על הפרוזה שכתב ברתנא כחלק משאיפתו לקדם את הספרות הפנטסטית והעתידנית. נאה דורש, נאה מקיים. רן יגיל מציג כמה יצירות שכתב המבקר, כדרך להיות חלק מן המהלך עליו הוא חולם.
בשנת 1991 פרסם אורציון ברתנא קובץ סיפורים קצרים בשם 'חצרות' וכבר אז, פרסמתי את רשמיי מסיפורים אלה, שהיו סנונית המבשרת את עיסוקיו של הכותב בנושא האוטופיה והדיסטופיה.
לרשימה זו נלווה תצלום של המאמר, שפורסם בדף הספרותי של 'על המשמר' משנת 1992, בעריכת אילן שיינפלד.
ניסיתי לפצח את הצופן של הכתיבה הפנטסטית של ברתנא ובחרתי לפתוח בניתוח הסיפור
'כוכב חלום' – שנעזב מבני אדם. המספר כותב: "כל אדם בחר לו עולם שחלם והפליג אליו". לאורך הסקירה שלי בחנתי את הסיפורים הקצרים וניסיתי לחשוף את צופן הצגת המציאות בכתיבתו הסיפורית של ברתנא: "נעים במסלול מתעתע בין אבסורד להגיון". בחקר הסיפורים תיארתי את הסיפורים כ'דו שיח עם עולם אחֵר' – ובין היתר סיכמתי כך: "המשורר עצמו חצוי: חלק מאישיותו נמצא בעולם האחר…המתח בין החלקים צובע את הסיפורים בגוונים של אימה ומסתורין…אותה שניוּת מומחשת בסצנות מצמררות, בהן נאבק המשורר עם יריב זר. הקרב עם הכפיל קורע אותו וממצה את כוחותיו".
בניתוח אחד הסיפורים כתבתי: "כל המסע הזה בתוך עולם הפנטסיה אינו צריך להטעות אותנו. העלילה הפרטית היא ראי לַיחיד הנאבק על נפשו, לחברה הנאבקת על זהותה. גיבוריו של ברתנא הם מטפורות להוויה מודרנית המשתנית בקצב מואץ, מאבדת עשתונות מול ערכים ומהויות ששינו את פניהם" – ותוך חקר הסיפור ציטטתי קביעה של ברתנא כמבקר "הפנטסיה היא חוות דעת על המציאות".

אין ספק בראשית דרכו, חש ברתנא כמיעוט מול רבים. בדיעבד מדובר בתחושה של שקיבל עליו משא לשנות פני חברה, פני ספרות. ברתנא כתב הן כמבקר והן כסופר, כמי שנושא שליחות לבחון אמיתות ישנות ללא מורא. ניכר היה, שהוא חותר לשנות את פני הספרוּת. הכיוון העתידני והפנטסטי שנראה אז כהתרסה, פרץ את תקרת הזכוכית. מה שנראה אז כחוצפה וכהעזה כבש דרכים, צבר תאוצה.
והנה השיירה צועדת עתה בעולם שהשתנה – והשאלה היא אם אותו פלאי שנשא לפיד בתחילת הדרך, יושלך בין השיחים, כאילו לא היה. כאילו שביל האור שניסה להציג לשיירה, לא היה ולא נברא.
אין ספק, יש לברתנא מניות רבות בהתפתחויות אלה. מי שבאים היום לבחון את התמורות שחלו בספרות העברית, אינם יכולים להתעלם מן המהלך פורץ הדרך ולהתייחס לנושא העתידנות והפנטסיה תוך מחיקת הפרקים הראשונים של הסרט.
נכון, הקביעות שלו נראו אז נבואיות, נשמעו נחרצות – והיו שחשו, שבעיני המבקר אין הספרות נענית לציפיות שלו. אל נשכח, הכעס עליו בתחילת הדרך לא נמחק כליל. לעתים, האומץ לצעוק 'המלך עירום' גורמת לעומדים מנגד להיות כמי ששעבדו עצמם למציאות קיימת. בחלוף זמנים, אותן ציפיות אכן יצרו תמורה ומפנה. הילד שראה את המלך עירום, ביקש לשנות ולא חשש כיצד יביטו במפעליו.
הרוטנים והנרגנים בראשית הדרך נוכחו בוודאי לדעת, שהמבקר ראה פני עתיד כ'צופה לבית ישראל' – ואם אכן חלו שינויים, אין זה הוגן להתעלם כליל מן המבקר שידע להניח יסודות לָראייה החדשה, לשאיפה העזה 'להרחיב את גבולות המציאות המיוצגת ביצירה, אל מעבר לזו שנתפסת בחושים' כפי שכתב בספרו 'סוף מאה סף מאה'.
גם בכתיבתו הפרוזאית נענה ברתנא לאתגר – ואכן בביקורת שלי על 'חצרות' ניסיתי לבחון כיצד הכתיבה הפנטסטית של ברתנא חשפה בפנינו מציאות ערכית אחרת. זו הייתה בקשתו של המבקר בהביטו את הספרות העברית באותם ימים.
ואכן חזונו הוכיח שיש אפשרות לכתוב אחרת. כתיבה שמאירה את המציאות כאשר העלילה יוצאת מן היומיומי, מן השגרה. כמה מרגש לגלות, שיש דרך אחרת להציג רגשות אנושיים. יש הארה שונה לדברים, לערכים – כשיוצאים מן המוסכמות, מן המציאות היומיומית.