בממלכת החיות לקראת חג התחפושות,
החליט היתוש להתחפש ל – היפופוטם בבגד ים
ועשה סלטה לאגם.

ההיפופוטם רצה הפעם להתחפש ליונה
לא אפורה, לא שחורה, כזו לבנה!
קלה, יפה! שאחזה ענף – צפצפה!

היונה התחפשה לנמר
שטיפס, טיפס, קיפץ
על ענפי העץ.

הנמר התחפש לאפרוח שממנו אף אחד לא ירצה לברוח.
האפרוח התחפש לפיל שאותו אף אחד לא יפיל והפיל?
התחפש לפרפר.

הפרפר החליט שהגיע הזמן לנוח מבלי לעשות יותר רוח. לכן הוא התחפש לחרדון ונעמד על אדן החלון. מרח קרם הגנה והשתזף לו בהנאה.

החרדון התחפש לשחף, שדאה מעל צוקים גבוהים וצלל לים לדוג דגים.

השחף התחפש
לילד,
ששחה בשלולית חורף.

שלולית החורף נוצרה ממי גשמים וממנה נשמעו קרקורי צפרדעים.

אני, זה שכותב, התחפשתי למציל. כי הילד ששחה בשלולית כמעט שטבע! לא התמהמהתי, מיד אותו חילצתי. הנחתי עליו שמכה (והוא לא הוריד את המסכה). קניתי לו קרטיב לימון, הוא ליקק וליקק עד שנצבעה לו הלשון. לפתע נשמע "בזזזזזזזז…" חזק.

"תראה!" הצביע הילד "זה יתוש ענק!"

בלי לחשוב פעמיים, מחיתי כפיים
אחת ושתיים, היתוש נמחץ בין הידיים.

"אוי! מי התחפש ליתוש?" שאלה חיפושית אחת, בקול של ייאוש.

הילד ענה בהיסוס: "אולי הסוס?"

"סוס? מה פתאום!" החיפושית פקעה מצחוק
פרסה כנפיים ונעלמה בעשב הירוק.

הילד נותר עם שאלה
והמציל, אכל בזלילה
ממתקים של חג. 

חג התחפושות עבר
ועוד חג עבר.

הילד של שלולית החורף
גדל ונהיה מבוגר.

יום אחד הוא עבר ליד שלולית החורף
ופגש בחיפושית זקנה.

"היי זאת את! חיפושית! איזו הפתעה!"
"או זה אתה.. אתה! כבר מזמן חשבתי שעפת, יאה."
"תגידי חיפושית, אז מי התחפש ליתוש?"
"אחח.. כן, כן,
אתה עדיין מחזיק בשאלה, ילד חן.
זה מסביר למה בגרת
ולא עפת.
כנראה ששכחת.
רק אם תיזכר מה היית אתה לפני שהתחפשת,
תוכל להשיב לשאלתך."

==

באותו היום שחף דאה מעל שלולית החורף.