הרב אליהו חיים פנחסי, הרב של קהילת עין חמד, מנסה לקחת אותנו מן הצד המוכר של מאכלי חלב וגבינה לרבדים עמוקים יותר של חג השבועות: מעבר לטנאי הביכורים יש ציפייה למסלול רוחני יותר, משמעות וזהות

חג השבועות הוא בשבילנו קודם כל חג של כיתות בית ספר עמוסות טנאי ביכורים, סלסילות של פירות עסיסיים. בבית הספר דאגו להדגיש את הצד ה"חקלאי" ואת סיפורי החלוצים. לא שכחנו את התואר "חג החלב".

את הסיפור האמיתי של חג השבועות גילינו בשיעורי החינוך בבית הספר: מהר מאוד הבינונו שמעבר לטנא הביכורים יש גם צד רוחני, חג מתן תורה. לא רק חג של פירות ומאכלי חלב.

ביקשנו מהרב אליהו חיים פנחסי, הרב של קהילת עין חמד. להאיר את עינינו בכמה מושגים ורעיונות שקשורים לחג הזה, לשמוע דרשה שתעיר נשכחות, שתיקח אותנו לרבדים של היהדות, שרבים רוצים להכיר.

הרב אליהו פנחסי נוהג לדרוש בקרב הקהילה וביישוב, וידוע בדרשותיו המיוחדות. ביקשנו מן הרב תשובה לכמה שאלות בנוגע לחג השבועות ולמשמעותו.

שאלנו: את הפסח אנו זוכרים בגלל המצה ובגלל ההגדה, בראש השנה אנו זוכרים את תקיעות השופר ובסוכות את ארבעת המינים… מה עלינו לזכור מחג השבועות?

"נכון הדבר, שהיום הדביקו לחג הזה סמלים שטחיים כמו מוצרי חלב. אבל, זהו לא באמת הסמל של החג. יש חגים שבאמת קשורים לסוגי מזון, כמו פורים ומשלוחי המנות וכן פסח והמצה הנצחית. האמת היא, שבחג זה העיקר שעולה מן התורה הוא דווקא היותו רֶגל, חג שבו עלו לרגל לירושלים. בימי קדם חגגו וזכרו את קבלת התורה, וזה נחשב עד היום האירוע המרכזי ביותר והחשוב ביותר בהיסטוריה של עם ישראל. קיבלנו חוקת נצח."

כבוד הרב, אתה מדבר על תקופה אחרת, על עם שהיה עם עבדים. איך כל זה מתקשר אלינו?

"נכון, מתן תורה הוא תחנה חשובה בדרך ממצרים לישראל. התורה ניתנה לעם שלנו זמן קצר לאחר ששוחררנו מעבדות. אבל זה היה המבחן של העם. ידענו לצאת מן הנקודה הנמוכה ביותר ולקבל עלינו מתנה רוחנית. קבלת התורה וההסכמה להשליט את הרוח והערכים בחיינו. וזו בחירה לא קלה. זו היתה בחירה בדרך של התעלות, דרך שהרימה את העם הזה לפסגה. קבלת התורה הרימה את חיי העם לגבהים ולפסגות."

אתה מדבר על פסגות ולדור הזה קשה להתחבר לגבהים רוחניים. כיצד מתקרבים למורשת לנו. ליהודי מן היישוב לא ברור כיצד יש להבין מה משמעות עקרונות אלה בחיינו, בימינו.

"בית הכנסת מחליף את המשכן, מקומו היום להיות לנו מרכז רוחני. חג מתן תורה מזכיר לנו כמה חשוב להעלות בחיינו את הרוח על החומר. זה ממלא אותנו  יותר תוכן. החֶברה וכל פיתויי הדור הזה, מה שנוצץ בחוצות – כל אלה מְזַמנים לנו פתרונות קלים. בית הכנסת מסמל אחדוּת, התחברות יחד, התחברות בתפילה, וחשוב טוהר הלבבות, טוהר הכוונות. עלינו לעבוד על המידות שלנו, ורק כך לא יוכלו 'עגלֵי הזהב' למיניהם לנַצח אותנו. האדם נוטה מטבעו למוחשי. לסיפוק המיידי. המשכן ובית הכנסת משמעם לקרֵב אותנו לאחדות, לכבּד ערכים, לכבד איש את רעהו."

בול שבועות 2002 ציירה מירי ניסטור

האם יש לנו היכולת לקבל עלינו תורה מימי קדם, האם עלינו להתאים אותה לצרכינו?

"בעלי המוסר ביארו זאת במשל: בעיירה קטנה התארגנו לכתוב ספר תורה מהודר. הכריזו על תחרות בין הנשים, לרקום את המעיל היפה שיולבש על הספר בשמחת הכנסת הספר להיכל. הכריזו על המנצחת, המעיל היה יפה, אך התברר, שהוא קצר מדי. האישה שזכתה בתחרות התאכזבה מאוד. הציעה עצה: 'נקצר מעט את הספר, כדי שיתאים למעיל'.

יש המקבלים את התורה, אך כורתים חלק ממנה ומתאימים לרצונם. עלינו ללמוד לקבל את הגדוּלה והעומק, ללמוד לכבד סמכות רוחנית, להבין את משמעות מעמד הר סיני."

כבוד הרב. יש חגים שנמשכים שבוע ימים, והחג הזה רק יום אחד. מתן תורה פחות חשוב מהדלקת נרות או מאכילת מצות?

"את חג הפסח ואת חג הסוכות אכן חוגגים במשך שבוע. אנו חוזרים בימי החג על העבר וחיים מחדש. בחג השבועות אנו מקבלים תורה מחדש, לומדים, מאמינים שהתורה חיה וקיימת ובזכותה אנו עם טוב יותר ואיכותי יותר. בואו ננסה לשפר את אורחות חיינו. חשובים היושר, היושרה, הכבוד לחברינו, תיקון המידות. אל נשכח, שזה הייעוד שלנו."