אסתר בשושן הבירה הייתה בת אביחיל דוד מרדכי. שמה העברי היה הדסה. לאחר שהמן הכריז על רצונו בהשמדת העם היהודי, היא נלקחה אל המלך אחשוורוש, שנותר ללא ושתי, והייתה לו לאישה. היא זכתה לשם "אסתר" כשהפכה למלכה. המלכה אסתר הצילה את עם ישראל מהשמדה. זכות מיוחדת לה: "מגילת אסתר" נקראת על שמה. השם 'אסתר' נשען על פנתיאון האלים הפרסי: אלה בכירה בו היא אסתהַר:

מגילה י"ג, א:

"ויהי אומֵן את הדסה קרי לה הדסה וקרי לה אסתר תניא ר"מ אומר אסתר שְמה ולמה נקרא שְמה הדסה על שם הצדיקים שנקראו הדסים וכן הוא אומר (זכריה א, ח) והוא עומד בין ההדסים רבי יהודה אומר הדסה שמה ולמה נקראת שמה אסתר על שם שהיתה מסתרת דבריה שנאמר אין אסתר מגדת את עמה וגו' ר' נחמיה אומר הדסה שמה ולמה נקראת אסתר שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אסתהַר".

אסתר התייתמה בילדותה, במות אביהָ לקחה מרדכי אחיו וגידל את הדסה (אסתר) כבתו. חכמים אומרים שנשא אותה לאישה [מגילה יג,ב]. הם התגוררו בשושן הבירה.

אסתר נלקחה ע"י עבדי המלך לארמון, עד שנשאה המלך. במצוות  הדוד מרדכי, שהיה שר בממשלת אחשוורוש, לא סיפרה אסתר על מוצאה היהודי, והמלך שנשא אותה לאישה לא ידע זאת.

. כאשר אחד משרי הממלכה, המן האגגי, פרסם את גזירת השמד על היהודים "ותתחלחל המלכה מאד". היא הצליחה בחכמתה תוך סיכון חייה, להזמין את  המן לשתי סעודות,  ממש מניפולציה נשית:  היא יצרה קנאה של המלך אחשוורוש וכתוצאה מכך בהדרגה היא הובילה לגרום לביטול הגזירה.

אסתר נקראת "נביאה" [מגילה יג,א]. על פי חכמינו, אסתר נזכרת בין ארבע היפהפיות שהיו בעולם: שרה, רחב, אביגיל ואסתר [מגילה טו,א].

מגילה ט"ו, ב: תיאור המפגש בין המלך ובין אסתר, איך הוא התאהב בה:

״וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשָׁה מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִזְדַּמְּנוּ לָהּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אֶחָד שֶׁהִגְבִּיהַּ אֶת צַוָּארָהּ, וְאֶחָד שֶׁמָּשַׁךְ חוּט שֶׁל חֶסֶד עָלֶיהָ, וְאֶחָד שֶׁמָּתַח אֶת הַשַּׁרְבִיט.

על המזימה שזממה להפיל את המן, אומר המדרש מגילה ט"ו, ב:

״יָבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה״. תָּנוּ רַבָּנַן: מָה רָאֲתָה אֶסְתֵּר שֶׁזִּימְּנָה אֶת הָמָן? רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: פַּחִים טָמְנָה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יְהִי שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח״. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מִבֵּית אָבִיהָ לָמְדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם רָעֵב שׂוֹנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לֶחֶם וְגוֹ׳״.

היא מזמינה אותו לסעודה, כדי להפיל אותו, את המן.

ילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנ"ג

תַּנִּי רַבִּי אוֹמֵר אֶסְתֵּר שְׁמָהּ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ הֲדַסָּה עַל שֵׁם צַדִּיקִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה, ר' יְהוּדָה אָמַר הֲדַסָּה שְׁמָהּ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ אֶסְתֵּר שֶׁמְּסַתֶּרֶת אֶת דְּבָרֶיהָ, וּכה"א (וכך הוא אומר) אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר הֲדַסָּה שְׁמָהּ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ אֶסְתֵּר שֶׁהָיוּ עוֹבְדֵי אֱלִילִים קוֹרִין אוֹתָהּ כּוֹכַב הַנֹּגַהּ עַל שֵׁם אֶסְתַּהֵר, בֶּן עֲזַאי אוֹמֵר לֹא אֲרֻכָּה וְלֹא קְצָרָה אֶלָּא בֵּינוֹנִית כַּהֲדַסָּה, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר אֶסְתֵּר יְרַקְרֶקֶת הָיְתָה הָיְתָה וְחוּט שֶׁל חֶסֶד מָשׁוּךְ עָלֶיהָ.

חכמינו מפליגים מאוד בשבח יופיה של אסתר המלכה. היא מתוארת כירח שמאיר את החושך של העולם. היא האירה את החשכה של העולם, אך גם את הצָרה שנפלה על ראש העם שלה. הביאה לכולנו "אורה ושמחה":

שמות רבה (וילנא) פרשה טו ד"ה ו ד"א החדש

יָפָה כַּלְּבָנָה – זוֹ אֶסְתֵּר… אַתָּה מוֹצֵא בַּלַּיְלָה אִם אֵין הַלְּבָנָה נִרְאֵית בָּרָקִיעַ, הַחֹשֶׁךְ בָּעוֹלָם, וְאֵין אָדָם יָכוֹל לְהַלֵּךְ אֲפִלּוּ תּוֹךְ הַמְּדִינָה, כֵּיוָן שֶׁהַלְּבָנָה נִרְאֵית בָּרָקִיעַ הַכֹּל שְׂמֵחִין וּמְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ. כָּךְ בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁגָּזְרוּ עַל יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, וּבָאָה אֶסְתֵּר וְהֵאִירָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶאֱמָר (אֶסְתֵּר ח) 'לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה'.

תחרות היופי בין המועמדות להיות מלכת פרס מתוארת בצורה משעשעת: העמידו את אסתר בתוך שיירה של נשים מַדִיוֹת ופרסיות (נשים מפּרס ומדַי), וכולם ראו שהיא היפה מכולן. היא הייתה יפה בעיני "עליונים ותחתונים", כלומר: גם מלאכים וגם בני אדם.

אסתר רבה (וילנא) פרשה ו

'וּבְהַגִּיעַ תּוֹר אֶסְתֵּר' וְגו' 'וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ' ר' יוּדֵּא אוֹמֵר: כְּאִיקוֹנִין הַזֶּה שֶׁאֶלֶף בְּנֵי אָדָם מַבִּיטִים בָּהּ וְהִיא עֲרֵבָה עַל כֻּלָּם, ר' נְחֶמְיָה אוֹמֵר: הֶעֱמִידוּ מַדִּיּוֹת (בנות מדַי) מִכָּאן וּפָרְסִיּוֹת מִכָּאן, וְהָיְתָה אֶסְתֵּר יָפֶה מִכֻּלָּן. וְרַבָּנִין אָמְרִין: 'וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ' בְּעֵינֵי הָעֶלְיוֹנִים וּבְעֵינֵי הַתַּחְתּוֹנִים כד"א (מִשְׁלֵי ג'): 'וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם'.

התור של הנשים מבליט את השמירה של אסתר על מנהגי היהודים: היא מגיעה ללא איפור כלל, כי חשבה שזה ייראה זול מדי לשים תמרוקים ב"אודישן" להיות מלכה. אך הֵגי, ראש השרים של המלך חשב שהיא היפה מכולן, והבהיל אליה נערות לאפֵּר אותה וליפּות אותה, לקשט אותה בעדיים על גופה וגם הביא לה מזון משולחנו של המלך. היא שמרה בדיסקרטיות על זהותה, ו"לא הגידה עמה ומולדתה".

ילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנג

'וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר', לֹא הָיְתָה מְבַקֶּשֶׁת לַעֲשׂוֹת דָּבָר, וְהָיָה הֵגָא (הֵגַי) יָרֵא וּמִתְיָרֵא שֶׁמָּא יַהַרְגֵהוּ הַמֶּלֶךְ, וְהָיָה אוֹמֵר לָהּ: אֵין אַתְּ מִתְקַשֶּׁטֶת כִּשְׁאַר נָשִׁים? וַיְבַהֵל אֶת תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת מָנוֹתֶיהָ וְהֵבִיא לָהּ תַּכְשִׁיטִין, וּמַאֲכַל מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, וְאֶת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת, וְשִׁנָּה לָהּ יוֹתֵר מִכָּל הַנָּשִׁים, וּמַתָּנוֹת נָתַן לָהּ…ואעפ"כ לֹא טָעֲמָה כְּלוּם, אֶלָּא מִשֶּׁלָּהּ וְלֹא מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ… לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ כִּי 'מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד', שֶׁהָיָה בּוֹרֵחַ מִן הַגְּדוּלָה. שֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר לְאֶסְתֵּר: בַּת מִי אַתְּ? אֵצֶל מִי גָּדַלְתְּ? וְאֶעֱשֶׂה אוֹתָם גְּדוֹלִים מְלָכִים וְשִׁלְטוֹנִים…

לסיום:

היתרון של אסתר על ושתי: ושתי פירושה בפרסית: הטובה ביותר.

אסתר לכן, הגיעה לתחרות עם שם של אלה מהפנתיאון הפרסי: אסתהר. ובכך כמו אמרה: אני מעל 'הטובה ביותר', אני נושאת שם של אלה. היא עשתה זאת כדי לרכוש את לבו של המלך, ואכן זכתה במלכות.