מדוע אימצה ז'ורז' סנד זהות גברית למחצה, כמה מאהבים היו לה, ועוד כמה עובדות שאולי לא ידעתם על הסופרת הפמיניסטית הראשונה בהיסטוריה (עוד לפני שהמושג נולד רשמית)

עוד בטרם הומצאה המילה "פמיניסטית", ז'ורז' סנד הייתה אחת הסופרות (והנשים בכלל) הבודדות שנשאו את הדגל הזה. אך לא זו הסיבה לכך שבהפוך על הפוך בחרה לעצמה סנד שם גברי – המניעים לכך פרוזאיים יותר – כשעברה לפריז, הרנטה ששילם לה, לפי הסכם הדדי, בעלה הראשון, הברון קזימיר דיודוואן, לא הספיקה למחייתה ולמחיית ילדיהם, ובגדי הגברים היו יותר זולים. סיבה נוספת לצעד אקסטרווגנטי זה, שכמובן הקדים את זמנו, היא שמו של מאהבה בפרק זמן זה – ז'ול סנדו. ייתכן, קרוב לוודאי, שהיו מניעים נוספים לצעד זה.

מדמואזל דופן, אימה לעתיד של ז'ורז' סנד, התהדרה באילן יוחסין מעניין למדי, ששורשיו  בסבא רבא שלה, אוגוסט השני, מלך פולין ומצביא צבאי גדול. למרות זאת היא  באה מפשוטי העם – רקדנית לשעבר, שפרשה מהמקצוע מסביבות גיל 30, וכשנישאה, כבר הייתה אם לבת בשם קרולינה.

אורורה-לוסיל דופאן (שמה המקורי של ז'ורז' סנד), שנולדה ב-1804, גדלה אצל סבתה באחוזה המשפחתית. זו לא מי יודע מה התלהבה מלגדל בביתה ילדה שאמה הייתה מפשוטי העם מצד אמה. שתי אלה, האם והסבתא, הפעילו על הילדה לחצים שגרמו לה ללקות באנורקסיה. "אימי וסבתי קרעו אותי לגזרים", תכתוב סנד באוטוביוגרפיה שלה.

מכאן זה מתחיל

הילדה אורורה ואחיה החורג, בנו של אביה מנישואיו הראשונים, למדו אצל מורה פרטי, שהעביר להם לא רק שיעורי מדע אלא גם את מלאכת רכיבה על סוסים. הנה עוד מקור למשיכתה של סנד לזהות עצמית גברית למחצה – הבגדים הגבריים היו נוחים הרבה יותר לשיעורי הרכיבה.

סוגיה נוספת שתרמה לעיצוב אופייה של הסופרת לעתיד הייתה לימודיה במנזר האוגוסטינים, ליד וינה, אליו מסרה הסבתא הסנובית את נכדתה הסוררת, לאחר שגילתה את כוונתה הזדונית של אורורה הצעירה להימלט אל חיק אמה בפריז. אמה, סופי ויקטוריה, דווקא לא התלהבה מכוונתה של בתה לנחות אצלה, מה שגרם למשך שנים לריחוק ששמרה הילדה מאימה. אורורה אמנם התייחסה אל אימה בכל הכבוד הראוי, אבל מכאן והלאה האהבה לא גרה שם יותר.

ובכל זאת, מעז יצא מתוק. במנזר החלה הילדה להתעמק בספרות הליטורגית, וגם חוותה, כפי שהיא מספרת, בכמה חזיונות מיסטיים.

אורורה, שברצינות שקלה להפוך לנזירה, שינתה את דעתה לאחר שסבתה לקתה בשבץ מוחי ונותרה מרותקת לכיסא גלגלים למשך שארית חייה. אורורה העדיפה את הגשמי על רוחני, נטשה את המנזר והפכה ליורשת האחוזה ונכסיה הנוספים של סבתה. באותה התקופה היא גילתה את ספרי הפילוסופיה ושקעה בהם: אריסטו, פסקל, שאטובריאן, מונטסקייה ורוסו. מהאחרון היא התפעלה במיוחד.

מחשבה עצמאית

לאחר מות סבתה, בלחץ אימה, אשר ביקשה להיפטר מהבת הבלתי רצויה להשיא אותה לאיזה מרקיז, אורורה, שהבינה עד כמה מסוכן ולא נוח להיות צעירה בודדה, החליטה להפוך לאשת איש. מחזרים לא חסרו לה, אך כצעירה בעלת הלך מחשבה עצמאי, הפור נפל על ברון בשם קזימיר דיודוואן. אורורה בחרה בו משום שבניגוד לאחרים, הברון הצעיר לה נישואין לא באמצעות קרוביה, אלא בצורה בלתי אמצעית, כלומר אישית לוחצת. למרות מחאות אמה, אורורה בת ה-18 וקזימיר ערכו את טקס נישואיהם בשנת 1822, בפריז, עיר האורות והחטאים.

קזימיר דנן לא התעניין במיוחד בספרות ובפילוסופיה, מה גם שעבור אורורה, שהתחנכה, כזכור, במנזר קתולי, הנישואין היוו הלם, לא פחות. למרות שהבעל היה אב טוב (לבני הזוג נולד בן בשם מוריס), חברתו די העיקה על אשתו הצעירה, וכפי שהעידה מאוחר יותר, היא סבלה מסטרס תמידי בחברתו, בעוד הוא טען שכל תחלואיה מדומים הם.

ודווקא בשלב זה מתחילה תקופת הלבלוב בחייה, תחילה אפלטונית, מאוחר יותר עם מאהב בשר ודם, ממנו, כך סבורים רוב הביוגרפים שלה, נולדה לה בת, סולנז'. קזימיר לא נשאר חייב, ושקע במיני אהבהבים ובטיפה המרה. "ככה?!", אמרה אורורה – ונסעה עם הילדים לפריז, שם התגורר מאהבה החדש, הסופר ז'יל סנדו. היא סיכמה עם בעלה על רנטה חודשית, ועל כך שתבוא, מדי פעם, לאחוזתם, על מנת לשמור על מראית עין של נישואין בעיני הסביבה.

תחילת הקריירה הספרותית

בפריז עברו על סנד שני מהפכים. על הראשון – העדפתה את בגדי גברים, צעד נועז בתקופתה, כבר סיפרנו. השני – היא החלה לכתוב, תחילה בשיתוף עם סנדו, אחר כך באופן עצמוני. ב-1831 היא מוציאה בשיתוף סנדו את רומן הביכורים שלה "ורוד ולבן" (1831), אך יהיה זה הרומן השני שלה, "אינדיאנה" (1832), אותו כתבה כבר לבד, שיזכה אותה בפרסום ובכבוד הראויים. זו גם התקופה בה אורורה הצעירה מחליטה להפוך לז'ורז' סנד.

נו, ואחרי סנדו כבר אי אפשר לעצור את המבול, הן הספרותי והן הרומנטי. מאהביה באו, על-פי רוב, מחוגי הספרות והאמנות של פריז. על אלה נמנו, בין השאר, הסופרים פרוספר מרימה ואלפרד דה מיסה, המלחין פרנץ ליסט, השחקן פייר-מרטיניאן טוסה, ההיסטוריון והסוציאליסט לואי ז'אן בלאנקו והרשימה עודנה ארוכה. מערכת יחסים הידועה ביותר שלה הייתה, כמובן, עם שופן.

השניים הכירו בשנת 1837, וסנד החליטה שמעתה ואילך היא תחיה למען השחפן הפולני. היא ניסתה כל מה שאפשר על מנת להקל על מחלתו, אך למרות כל זאת, הוא נפטר, צעיר מאוד, בגיל 39 בלבד.

תקופת יחסיה של סנד עם שופן הייתה סוערת ומלאת תהפוכות, בין השאר, בגלל העוינות שהתפתחה בין שופן לבין בנה של סנד. השניים נפרדו ב-1846. יהיה זה עוול כמובן, לסכם את פרשת האהבים בין סנד לשופן בשתי פסקאות קצרצרות, אבל אפשר לספר עליה לאורך כמה וכמה כרכים.

סנד נפטרה ב-1876 באחוזתה. לאחר דבר מותה אמר ויקטור הוגו: "אני מבכה על המתה, אך מברך על בת האלמוות". לא יכולנו לסכם זאת בצורה נכונה יותר.

והיו גם ספרים, ושירים, ומחזות. אך אלו ראויים לרשימה נפרדת.