מַפְלִיא / יוֹם בְּחַיָּיו שֶׁל זֶה
מַפְלִיא
מַפְלִיא
מַה מְעַט בְּדִידוּת צָרִיךְ
כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ בּוֹדֵד
יוֹם בְּחַיָּיו שֶׁל זֶה
יוֹם בְּחַיָּיו שֶׁל זֶה
יָכוֹל לִהְיוֹת מְשַׁעֲשֵׁעַ, מְבַדֵּר וְהִתּוּלִי
וְיוֹם אָרוּר, רָוֶה קֶצֶף וּמָרָה שְׁחֹרָה בְּחַיָּיו שֶׁל זֶה,
הַכֹּל תָּלוּי בְּצֶבַע הַצְּעָקָה, בִּצְלִיל הַסִּיּוּטִים
בְּזַרְזִיפֵי הַלָּשׁוֹן הַנִּלְאִים לִמְרֹד
בְּאַדְנוּת הַחַלְחָלָה הַכְּחֻלָּה
הַדּוֹחֶפֶת אוֹתָנוּ כְּבוּלְדּוֹזֵר אֶל הַתְּהוֹם.
אלא אם כן תואר הדוקטור הוא בספרות או שירה, נראה לי מיותר לציינו. אנחנו בעולם אחר, של שירה וספרות. אני בשלי לא משתמשת.
השירים נבונים וקריאים. חסרה לי מקוריות בביטוי. אבל עדיין יפים.
ולואי שהכעס ייעלם… בלי שום קשר לשירה.
אני, אישית לא נוהג להשתמש בתואר הדוקטור שלי בשום מקום. כתב העת סלונט, מציין בנפרד את השכלתי כחלק מתיאור הפרסונה של המחבר וקורות חייה.